אין איל (בראשית ד', ג' – ה' )

א.ר.ו.כ

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה': והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו: ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו

פשט הפסוקים:
חולף איזה זמן, וקין מביא מנחה לה', וגם הבל עושה כן. מנחת קין מן האדמה היא, ומנחת הבל מן הצאן. ה' מקבל את מתנת הבל, ואת מתנת קין הוא דוחה. וקין מתרגז מאד.

התבוננות:
ויהי מקץ ימים
(הערה: תיבת מקץ שולחת אותנו בעל כורחנו לפרשה הנושאת שם זה, ואכן הפרשה ההיא עוסקת בקורות יוסף במצרים, ובעמידתו מול אחיו. מילים אחרות, היא עוסקת באחים המסוכסכים ביניהם, וזה רק אזכור.)
אבל לענייננו, עברו חלפו להם מאורעות הימים ללא עניין מיוחד, והנה, לפתע, צץ עניין כלשהו בעולם, שהתורה חושבת שראוי הוא לציון. מהו עניין זה?
ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. נו, אז מה? למה זה מעורר עניין? משום שאנחנו נמצאים בראשית, וכל מעשה חדש מטביע את חותמו על העתיד כולו, על ההיסטוריה הצפויה כולה. וכאן יש מעשה חדש והוא מוזר מאד: לוקח קין את תבואתו, ומביא אותה לה'. למה זה מוזר? האם האלוהים צריך לאכול? למה חשב קין שמנחה מעין זו תשמח את האלוהים? מה היו מניעיו לעשות מעשה כזה? ויש עוד שאלות, ונראה לי לומר כי צמח בו, בקין, רגש שמעבר למיידי, רגש שאינו דבק במאורעות היום יום, במחזור הזריעה הצמיחה והקציר. היה משהו כל כך חי סביבו, עד כי חש קין בצורך להכיר תודה לאיזה דבר, והוא ביטא את תחושתו זו באופן אנושי וחביב מאד: נתן לו מתנה. כלומר זהו הרגע הראשון שעולה רגש דתי פעיל מחוץ לגן, שאינו תוצאה ישירה של המאורעות. המשפט האחרון משמעו שגם אצל חוה עולה רגש דתי ברגע הלידה, והיא אומרת קניתי איש את ה'. אלא שזה תוצא ישיר של חוויית הלידה, הפלא הזה שאין לעמוד בו, איש קטן יוצא מתוך אישה. ולכן הרגש שעולה בה ברור הוא ומובן. אצל קין אין מאורע כה גדול שמסביר את צמיחת הרגש הדתי. וזה נכון שפליאה גדולה היא כיצד האדמה מוציאה פריה, אבל זה כבר היה בתוך הגן, והתחושה כלפי מאורע זה של צמיחה היא תחושה נייטרלית. על מנת להתרגש ממנה, על האדם לצלול קצת אל עצמו, להתבונן בבריאה, להעריך את קיומה ואת פעולתה, ואז ימצא בתוכו התייחסות חיה לאירועים השגרתיים. והלא זה בדיוק הרגש הדתי שעולה בקין. וזו הנקודה שמתקשה אני לכתוב: קין הוא מייסד הדתיות בעולם, והוא זה שטובע את רישומה באנושות כולה. הוא הודה לה', והביא לו מתנה.
והבל הביא גם הוא הבן הדחוי, השתקן (מלה אחת לא אומר הבל בתורה) רואה את מעשה אחיו, ומוצא כי טוב. והולך להביא גם הוא מתנות לה': מבכרות צאנו ומחלבהן. ונכון הדבר שהביא הבל מן המובחר, אבל האם עולה על דעתו של מי שקין הביא פירות באושים? ברי כי לא כן הוא. ואף על פי כן מציינת התורה שקין הביא מפרי האדמה, והבל הביא מבכרות צאנו ויש להסביר.
א. נראה כי קין לא הקפיד על איכות הדברים כפי שעשה הבל. דבר זה חשוב ביותר הוא. מדוע? כי ברגש דתי עסקינן. ורגש דתי עשוי להפוך לדת מהר מאד. התחושה האחדותית הזאת, הכרת התודה על העולם ועל הקיום ועל כחות גדולים מאיתנו ממשיכה לפעם בנו. ברור שאם הדברים יימשכו כסדרם, יביאו בני האדם מנחה לה' אחת לאיזה זמן, כפי הנראה להם. ומן הסיפור עולה שלא הביאו מנחה במשך זמן רב. ולפתע, מקץ ימים עלה בדעתם, בדעתו של קין כאמור, לעשות איזה דבר שאינו בגדר הקיום העצמי, כפי שנוהגות החיות שמסביב. והחליט לעשות מעשה.
ב. מיד עולה כאן עניין נוסף: קין, הבכור והמבוכר, מביא מפרי האדמה, ואין אנו יכולים לדעת מה חטאו עד אשר אנו קוראים שהבל הביא מבכורות צאנו. רק אז אנו נחשפים לחשיבות העצומה שמעניקה התורה לבכורה, מושג שהתורה מבררת לכל אורך ספר בראשית, עד שהיא מביאה אותנו להכרה כי הבכורה היא מעלה נרכשת, ולא בהכרח שמורה לאשר בוקע ראשון מרחם אמו. על כל פנים, אנו למדים שקין אינו מכיר בחשיבות הבכורה, ובחובות שהיא מביאה עמה, ולעומתו הבל, הצעיר הדחוי, מכיר בכך, ועל כן הוא דואג להביא מבכורותיו לה'. אפשר עוד לומר כי בקין יש צניעות מסויימת, איזו מדרגה של ענוה, שגורמת לו להתבטל בפני העולם, ולא להחשיב עצמו כלל. וראינו מהיכן זה בא: רצונו בקרבתו של אביו. הבל, מצדו, חי את חייו בלי לנסות ולרצות את הסביבה, אבל גם בלי להתנכר לה: רואה הוא את אחיו מביא מנחתו, ועולה בו הרצון לעשות כן גם הוא.
ג.קין מביא מפרי האדמה והבל מבכרות צאנו. כלומר קין אפילו לא מכיר בכך שהפירות שייכים לו. זה של האדמה. עד כדי כך הוא צנוע. אבל הבל יודע שהצאן הוא שלו, והוא – הבל – אחראי לו. ומשמביא מן הצאן שלו, הרי שמביא משהו מעצמו, וזה יפה, וזה ראיתי בדיון אצל "דפי נחמה". לעומת זאת קין מביא מפרי האדמה בלא שהוא חש אחראי לה ולפירותיה, ולכן מנחתו פחותה היא.
אבל יש עוד עניין והוא עמוק בהקשר זה: קניין. קין, שהוא קניין ראשון שבעולם, מוותר על קניינו בעולם. זה לא שלו, זה של האדמה. אבל בעומק הוא מכחיש את עצמיותו, את שמו שניתן לו באהבה גדולה על ידי אמו. שוב עולה כאן אישיותו המסתתרת של קין, שככל הנראה נפגע אנושות מן היחס המתנכר של אביו, ומן היחס האוהב מדי של אמו. וזה המקור והשורש למצוות שלוח קן ודברנו בה בעבר. אלא שאז היה המקור והשורש שבגן העדן, והוא רחוק, רעיוני, ואילו זה המקור והשורש שבעולם הזה. ועל כן שלוח קן – ושם המצווה עצמה קשור קשר הדוק בשמו של קין: אל תקרי שלוח קן אלא שלוח קין.
לעומתו הבל מתיר לעצמו את הנאות הקניין, הוא לא מפחד מרכושנות עד כדי הדרה, אלא מכיר בכך שרכוש הוא פועל יוצא של אנושיותו, וכי הוא מחוייב לשמור את רכושו ולדאוג לו. תוך כך הוא גם מכיר במעלה שביקשה אמו לטבוע באחיו, והוא עצמו מקיים אותה. כך שהבל מגשים את התקוות שנטעה חוה בקין, והיא תכיר בכך בעתיד.
עוד יש כאן לומר כי הבל מבין היטב את הבלות העולם הזה, כולל הבלות רכושו וקנייניו. על כן אין הוא מפחד מפני הקשרות יתר אל הדברים, והוא יכול להיות חפשי בפנימיותו, גם בהיותו כבול לענייני העולם הזה. הוא מכיר בכבלים ההכרחיים לקיומו של אדם בעולם, אבל אין הוא כובל את עצמו יותר מכך. רק מה שצריך, וכל השאר הבל.
ומחלבהן וזה עניין גדול ביותר, והרוצה להעמיק בו ילך וילמד סדר קדשים. ולי רק יש לומר שאפשר לקרוא ומחל בהן, כלומר הבל לא מסתפק בהבאת מתנה לאל, אלא עושה פעולה קדושה בעצמו – הוא מוחל באמצעות בכורותיו על כעסיו, על העוולות שנגרמו לו, הוא עצמו מוחל, ולא רק מצפה למחילה, וזה חביב.
כל אלה מביאים אותנו אל וישע ה' אל הבל ואל מנחתו – כלומר לא זו בלבד שאלוהים מקבל את המנחה, אלא הוא מקבל את הבל עצמו. מי שנתן מעצמו, עשה עבודה פנימית, ידע להפריד בין עיקר לטפל, והבין את חשיבות התפקיד והמעמד ועל כן הביא את הטוב שבצאן – הוא מתקבל אצל ה'.
ומנגד – ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ובדחיית האלוהים את מנחתו אומר האלוהים את הדבר הבא: "אני לא נמצא מחוץ לך, איש יקר בעל רגש דתי. אני מכיר אותך לפני ולפנים. דע לך כי אני הוא הרגש הדתי העולה בך בשלמותו, ואילו אתה, נחשף רק לחלק קטן מאותו הרגש. אני אינני חפץ ברגש דתי כשלעצמו, אף על פי שחביב הדבר בעיני. הבעת הרגש הדתי חייבת להיעשות מתוך הכרה ברורה בחשיבות הדברים כולם. היא חייבת אופן ביצוע מסויים, ולא אלתור כלשהו, ועוד היא חייבת לבוא בזמנה, ולא מקץ ימים, כשמתעורר בך צורך לעשות איזה דבר שינחם את נפשך שלך. כלומר, אתה תודה לי כמו שאני מצפה שאתה תודה לי, ולא כמו שנראה לך שזו בחינת עבודה זרה. תלמד מאחיך". ונראה כי אל הדור הזה כיוון אלוהים, כשדחה את מתנת קין. כך שאפשר לומר כי המטרה שעמדה בבסיס דחיית מנחת קין היא הכנסת האלוהים אל תוך הדת, ולא הותרתו כאיזה גורם חיצוני, נפרד, שבא על סיפוקו מתוך "רגש דתי" בכל עת העולה על רוחנו, והוא נועד, בסופו של דבר, לספק את צרכיו הרוחניים של האדם, ותו לא.

ויחר לקין מאד ויפלו פניו וזה החרון הראשון. "חר" בערבית פירושו חם, וגם בעברית משמעות זו, והוא מופיע הרבה בצירוף חרון אף, וזה לשון אפייה, שאופים דבר בחום רב מאד. אבל אותיות "חר" הן גם הגרעין העומד בבסיס אחת התיבות הגדולות שבתורה, שהיא רעיון עצום ביותר – חרות. בני חורין. ושוב אנו נוכחים כיצד אותו הכח, הפוטנציאל, הזרע, יכול להוביל אדם להגשמה מחד, או לאבדון, מאידך. וחרון אפו של קין מוביל לנפילת פניו ומכאן שהיו פניו נשואות, והנה עוד גילוי סוד, שאמנם קין מבטל את עצמו כלפי חוץ כל הימים, אבל בפנים הוא מתנשא, ואת זה לא יכול ה' לקבל, ולכן הוא דוחה את מתנתו. וזו הסיבה עמוקה היא יותר מן הסיבות האחרות לדחיה.
וכל זה יוביל אל הרצח הראשון, והוא רצח אח, לא לפני שיתגלה האלהים לקין בשמו – שם הוויה – וידבר אליו, ועל כך, בעזרת ה', בפסוק הבא.

שבח והודיה לה' יתברך על אלה הדברים, ומי יתן ויחזק עוד את ידי במאבקי כולם, ובמאבקי זה בפרט.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדיו המרובים.
ההוד וההדר לחי עולמים הוועד והוותיקות לחי עולמים.

ט"ז באייר התשע"א, 31 ימים לעומר, תפארת שבהוד.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה': וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על אין איל (בראשית ד', ג' – ה' )

  1. פו הגיב:

    "הכרה ברורה בחשיבות הדברים כולם" – האם תוכל לבאר?

    * זמן רב לא ביקרתי כאן, טוב לחזור…

  2. eyalbarcochva הגיב:

    הי פו.
    דתיות, לטעמי ברגע זה ממש, היא חוויית החיים כולה, כאשר אין לפרט אחד יתרון על רעהו. איש נוסע באוטובוס לעבודה או משטר אימים מתמוטט ונתיניו כעת הם חופשיים, חשובים הם שניהם כאחד. ברי כי המאורע השני הינו בעל אפקט גדול יותר, וכי הוא ישפיע על מספר רב יותר של אנשים. אבל שני האירועים גם יחד מתחוללים באלוהים, ועל שניהם יש להכיר תודה גדולה.
    הצירוף "הכרה ברורה" הוא לא מוצלח, כך מסתבר לי כעת. "הכרה" היתה מספיקה בהחלט. הכרה בחשיבות הדברים כולם מתפרטת לזיהוי הכללי כאלוהי, והיא מביאה את האדם לידי הודיה מתמדת, מגע חי עם האלוהות, בטוב וברע, ובתוך כך דוחקת את התפיסה הרואה את אלוהים כמערכת חוקית המצפה ל"עמידה בזמנים" בתמורה לליטוף.

    יום טוב.

  3. פו הגיב:

    כתבת בסוף תגובתך הקודמת כי הכרה בחשיבות הדברים כולם "דוחקת את התפיסה הרואה את אלוהים כמערכת חוקית המצפה ל'עמידה בזמנים' בתמורה לליטוף."

    לפחות במבט ראשון, עושה לי רושם שהנ"ל עומד בסתירה (החביבה עליך כ"כ) למה שכתבת במאמר עצמו:
    "הכרה ברורה בחשיבות הדברים כולם […] חייבת אופן ביצוע מסויים […] ועוד היא חייבת לבוא בזמנה, ולא מקץ ימים, כשמתעורר בך צורך לעשות איזה דבר שינחם את נפשך שלך. כלומר, אתה תודה לי כמו שאני מצפה שאתה תודה לי, ולא כמו שנראה לך שזו בחינת עבודה זרה."

    הפסקה האחרונה נשמעת לי בהחלט כמו "מערכת חוקית המצפה לעמידה בזמנים" – והרי כתבת כי תפיסה זו נדחקת ע"י ההכרה המדוברת.

    האם הבהרתי עצמי?

    • eyalbarcochva הגיב:

      פו יקר, הבהרת מעולה.
      נכון, יש סתירה בתוך הדברים. כתבתי המון ומחקתי וזה עזר לי להבין כמה דברים, ואני מודה לך על כך. אכתוב כי פירוש אין איל מכיל כל הגוונים וגווני הגוונים שאני מוצא בתוך תיבות התורה. אם תיבה יכולה להתפרש לשני כיוונים, אפרש אותה לשני כיוונים.
      אבל מה שכתבתי בתגובה הוא חוץ לפירוש, והוא נסיון להבהיר את עמדתי. על כן יצא כי במקום זה התקבלה סתירה שבין הפירוש לבין עמדתי, וזה חביב עלי, משום שנלמד כי אין הפירוש כפוף לדעותיי, אלא יש לו חיים משלו.
      הייתי רוצה דווקא להיות אני כפוף לו, אלא שאין בכוחי לעשות כן, עדיין. ומי יתן ויהיה לי הכח. ומי יתן וירבו קוראים מסוגך, המעמתים אותי עם הדברים, ומאלצים אותי לחפש עוד ועוד, עד שאמצא שאלה שתניח את דעתי. תודה פו יקר. תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s