אין איל (בראשית ד', ט')

א.ר.ו.כ

ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי

פשט הפסוק:
אלוהים שואל את קין למקומו של הבל, אחיו. קין משיב שאין הוא יודע, ומסביר: "אינני השומר שלו".

התבוננות:
ויאמר ה' אל קין אותן תיבות בדיוק שמשו קודם לכן, כשפנה ה' אל קין. התורה עצמה, דרך בעלי המסורה, מפרשת אחרת את שתי הפניות: בפניה הראשונה לקין התיבות הללו מוטעמות כך: מאריך (ויאמר), טרחא (ה'. ויש לומר כי הטעמת השם המפורש מוזרה היא ביותר בכל מקום שהוא), אתנח (קין). פירוש: ה' מאריך פניו כלפי קין הכועס (בניגוד לקין שקודם לכן פניו נפלו), מטריח עצמו לפנות אליו בעדינות, ומרמז לו על הדרך שתביא אותו למנוחה. ואילו כאן התיבת הללו מוטעמות כך: שופר מהופך, קדמא, זקף קטן. קין זקף ראש, ולכן טעם התיבה קין הוא כזה, ומרמז שזקיפות ראשו באה ממקום של קטנות, ולא ממקום של גדולה. תיבת ויאמר מוטעמת שופר מהופך. מה פירוש? שופר, כשהוא במצב רגיל, מקבל אוויר דרך הפיה הצרה, ומוציא קול דרך הפתח הרחב. שופר מהופך הוא מצב שבו נכנס אוויר רב מן הצד הרחב, אבל קול לא יוצא מן הפתח הצר. כלומר, אמירתו של האלוהים לא נשמעת אצל קין – הוא אינו מבין את פניית האל אליו, ואת משמעותה. (שופר מהופך מרמז גם על הפיכת אותיות שופר ויש עניינים יפים כאן ללמוד, ואינני כותב).
ולבסוף, תיבת ה' מוטעמת קדמא וזו חזרה לקדם, לגן שנטע מקדם, לנקודת הראשית הקרויה קדם. מדוע? קודם אמרו הטעמים כי ה' הטריח עצמו. מהיכן? כעת אנו יודעים: מן הגן שנטע בקדם. הוא לא נוכח בעולם של אדם וחוה והילדים. לכן מובן כעת עד כמה גדול היה מעשהו של קין, שחשב מעצמו על הבאת מנחה לאותו אלוהים נסתר, שאולי שמע עליו מפי אמו, אבל מעולם לא ראה, לא שמע, לא הכיר. ואכן אלוהים הגיב למעשה זה, אבל כהרגלו, שלא כמצופה. (מכאן ניתן להבין עוד קצת עד כמה גדול כאבו של קין ועד כמה עמוק תסכולו. אני החזרתי אותך לעולם שלנו, זה לא רק שאנחנו היינו לבד, גם אתה היית לבדך, שם, מקדם. ואף על פי כן בחרת באחי ובמנחתו, ואילו את פני השיבות ריקם. וכל זה מן הטעמים, וראה חכמתה של תורה).

ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך מה פירוש? הרי לולא היה רצח, היתה תשובתו של קין סבירה: וכי למה שאדע? האם אחי מספר לי לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר? ובכלל, האם עד כה פנה אי פעם ה' אל קין ושאלו למיקומו של אחיו? ונראה כי התשובה לשאלה האחרונה היא שלילית, כך שעצם הפניה אל קין מקפלת בתוכה את ההנחה כי הוא יודע היכן אחיו. את זה הוא לא השכיל לשמוע, כמו שכתבנו למעלה, ולכן הוא משקר בתשובתו, וזה השקר הראשון מחוץ לגן (קודם לכן שיקר הנחש לאשה. לא מות תמותון, הוא אמר, ונראה כי גם שם וגם כאן כרוך השקר במוות, ומכאן ניתן להסיק שהאמת מכוונת אל החיים).
אי הבל אחיך ושוב, הרי האלוהים יודע את מיקומו של הבל. אם כן, מה הוא בעצם שואל? אי אולי כמילת שלילה כמו בצירופים אי סדר או אי תנועה שמשמעותם אין סדר, אין תנועה. כמו אומר אלוהים: "אין הבל. אחיך איננו". כך שדברי אלוהים כאן מכילים רובד גלוי, השאלה, ורובד סמוי, הקביעה. וקין איננו שומע.
עוד: קודם לכן, בגן, שואל אלוהים את האדם איכה כלומר, היכן אתה? וכעת שואל את קין אי הבל – היכן הוא? אנו עוברים ממצב של אחריות אישית בלבד, על האדם לדעת את מקומו (על משמעויותיו), לאחריות כללית – על האדם לדעת את מקומו של אחיו. ההבדל? בתוך גן העדן, כאמור פעמים רבות, אחדות מוחלטת שוררת בכל, ולפיכך די לו לאדם שידע את מקומו, ומתוך כך יבוא ממילא לידיעת הכל, והוא אחד. ובחוץ פירוד, ואין עוד אחדות, ולכן יש צורך עז באחריות אמיתית, ידיעת מקומו של אחיך, של אחר. רק מתוך ידיעה זו, ובהנחה שאדם יודע את מקומו שלו (שהיא לא תמיד תקפה), יכולה לבוא ידיעת השלם. וזה למה נחוץ? לעבודת ה'.
עוד: אלוהים מחפש את הבל. למה? אין אנו יודעים, ויש מקום להשערות רבות. אבל השאלה עשויה להעיד על כך שהוא מחפש ואיננו מוצא. ובצר לו פונה אל קין. פירוש זה מרמז על כך שאלוהים יודע שקין עוקב אחר הבל, ועל כך שקין יודע איך והיכן מבלה הבל את ימיו. התורה, דרך שאלתו המוזרה מעט של אלוהים (שכל דבריו תמיד מוזרים מאד), רומזת לנו על השתוקקותו של קין אל הבל, שהוא בבחינת עוקב לו ממש (וזה יתוקן אצל יעקב ועשיו, נעקב יהפוך לעוקב, ולא בכדי). כך הולכת ומתחזקת השערתנו בדבר היחסים שבין שני האחים.
וקין עונה: לא ידעתי, ואלה הן תיבות גדולות מאד, המסמנות לראשונה את נקודת אי-הידיעה. אלא שיש כאן עיוות: הן שקריות, משום שקין יודע גם יודע היכן אחיו. ואין אתה רשאי לבוא אל נקודה זו מתוך שקר, רק מתוך אמת. ואנסה למצוא גרעין של אמת בדברי קין, ואף על פי כן לא אשכח כי הוא משקר.
מה גרעין האמת? מות הבל – מוות ראשון הוא. אפשר להניח כי לא ידע קין, ולא ידע איש עדיין, את המוות. איש עוד לא מת. יש לזכור כי אנו יודעים שחיות מתו, משום שהבל הביא מנחה מן החי (ויש לשים לב למצלול). כלומר המוות היה ידוע, והוא נראה לפחות פעם אחת, בקרבן הבל. אלא שייתכן שהוא נתפס אחרת, לא בשלילה: כאשר ה' מקבל את מנחת הבל הרי ברור שהקרבן בא אליו. ולאן הלך? לא ידוע. אליו. כך כשקין אומר לא ידעתי, הרי אומר, "אני לא יודע מה אתה עושה עם המתים. אני לא יודע לאן הם הולכים". ויש כאן גרעין אמת, והוא אינו מרכך את חטאו של קין, רק משלים את התמונה. ויש עוד להוסיף כי יודעים האנשים להזהר מן המוות, משום דברי האלוהים, האשה והנחש. מות תמותון, מות נמות, לא מות תמותון. כלומר יש בסיס קדום יותר לזהירות מן המוות והעדפת החיים, אף על פי שלאו דווקא ברור מדוע, וממה נזהרים.
ולבסוף: והאדם ידע את חוה אשתו, וקין מודה – אני לא ידעתי. אני לא כמו אבא, אני לא הבאתי חיים לעולם, רק מוות. וגם כאן גרעין של אמת.
ואת התיבות האלה יתקן משה, ברדתו מן ההר, והוא לא ידע כי קרן עור פניו, ותהיינה אלה תיבות אמת וחיים ושלום.

השמר כתיב חסר, המאפשר לקרוא: הִשָּׁמֶר. כמו מזהיר קין את הבל בדיעבד: "השמר אחי -אנוכי (קם עליך להורגך)". וזה מדרש. אבל בפשט: השמר אחי אנכי? וראינו קודם מתוך תיבות אי הבל אחיך את האחריות המתחייבת מהן, כך שהתשובה לשאלה המתריסה של קין היא חיובית: "כן, שומר אחיך הנך, ואין שומר אחר".
ופעם חשבתי כך: "השמר! אחי אנכי". כלומר קין זועק אל ה' וקורא לו: השומר. (אולי התרגל לראותו כזה אשר שומר את צעדיו ואת צעדי בני האדם והחי והצומח מחוץ לגן). השומר, הוא אומר בחרטה גדולה, אחי אנכי. הווה אומר: "אני הנני אחי, ויודע אני כעת את האחדות ואת האחריות, וחטאתי מאד מאד". ואפשר גם: "אני הנני אחי, אהוב גם אותי, קבל גם את מנחתי", וזו קריאת צער ולא התרסה, ובקריאה זו קין יודע שחטאו נתגלה והוא מתוודה. ועל פי קריאה זו באמרו לא ידעתי אומר בעצם: לא ידעתי שכך צריך להביא מנחה, לא ידעתי טוב יותר מאשר עשיתי, וטעיתי. קבל את מנחתי, ברכני גם אני, אבי".

ויצא שאמנם הרשענו את קין, אבל דברנו גם בהגנתו, וזה חשוב.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי השם הנאמנים.
תודות והלולים לה' יתברך הנושא פניו אלי, ומעתיר חסדיו על פירושי, ואני אינני ראוי כלל.
הכתר והכבוד לחי עולמים המלוכה והממשלה לחי עולמים.
ג' בסיוון התשע"א, 47 ימים לעומר, מתן תורה קרוב קרוב, ומי יתן ונזכה לקבל תורת משה, ולתתה ככל יכולתנו. אמן.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s