אין איל (בראשית ד', י' )

א.ר.ו.כ

ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה:

פשט הפסוק:

אלוהים נוזף בקין ואנו מגלים שהוא יודע שקין הרג את אחיו. את העדות לרצח מוסר דמו השפוך של הבל, הצועק אל האלוהים מתוך האדמה.

התבוננות:

סופר סתם כותב את ספרו הראשון.
הוא כותב עוד ספר.
זה אותו הספר.
הוא כותב תמיד את
אותו הספר, אותן התיבות.
והוא תמיד הראשון.

הוא סופר סתם.
הוא כותב דברים סתומים.
הם גם חתומים.
ואף על פי כן
עלינו לשבור את חתימתם
ולפתוח את סתימתם.

מה עשית. שאלה שאינה שאלה. תוכחה היא. הרי ברור כי יודע האלוהים את אשר עשה קין. אלא ששאלת האלוהים לקין מהדהדת את שאלתו לחוה: מה זאת עשית? כלומר הקשר שבין קין לבין אמו גלוי הוא לפני האלוהים, והתורה שוב רומזת על כך. אם כן, יש לשאול, מדוע השמיט האלוהים את תיבת זאת מן השאלה? תשובה: משום ששאלת מה זאת היא שאלת התם (בהגדה של פסח), וקין איננו תמים כלל ועיקר. הבדל גדול בין חטא חוה אמנו לבין חטא בנה, שהיא באמת היתה תמימה בעת שחטאה, ואילו הוא רחק ממידה זו עד מאד.
קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ויש לשוב ולקרוא מחדש את שאלת מה עשית ברצינות יתרה. האלוהים עצמו מזדעזע, אולי אפילו מתפלא, דבר חדש קורה כאן. קול הדם צועק אליו. קול הדם צועק? מהו קול הדם? מה צעקתו? עד נקודה זו בתורה, שני קולות נשמעו: האחד קול ה' אלוהים מתהלך בגן אותו שמעו האדם ואשתו עוד בהיותם בגן, מה שהביא אותם לידי יראה, והשני אדם שומע לקול אשתו, כאשר העיד בו אלוהים: כי שמעת לקול אשתך. שני הקולות נשמעו לאחר החטא, וסביב העונש. גם כאן הקול נשמע לאחר החטא, ולפני העונש, אלא שיש הבדל גדול מאד, כי השומע כאן הוא אלוהים. מה שומע אלוהים? הוא שומע קול, ולא שומע דיבורים, דברים, חילופי גרסאות באשר לאיזה דבר. הוא שומע קול והוא ראשוני, זה הדם הצועק אליו מן האדמה וזה הדם הראשון בתורה. ועל כך אומר כי השם שומע תפילה, את כל התפילות הוא שומע, אלא שאם באה התפילה מן הדמים אשר באדם, ולא מהבל פיו או מהגיונו, מחרישה היא את כל התפילות כולן, ונשמעת היטב אצלו כצעקה.
אם כן, מדוע הזכרנו את שני הקולות הקודמים, קול ה' אלוהים מתהלך, וקול אשתך? משום שקול דמיו של הבל מכיל את שני הקולות: את קול אמו, שלא קראתו בשם, ולא דברה אליו בהיותו בחיים, אלא לאחר מותו (והיא תזכר בזה בעתיד), ואת קול האלוהים. מדוע קול האלוהים? כי כל דם מכיל את קול האלוהים, כי הדם הוא הנפש ועל כן קל לו, לאלוהים, לשמוע את קול הדם, כי קולו שלו הוא. ועל פי דברים אלה יש לך לומר שכבר אז, בגן, רמזה התורה לשפיכות הדם העתידה להתרחש, עת שמעו השניים את קול האלוהים, הלא הוא קול הדם.
דמי זה הדם הראשון בתורה, והוא דמו של הבל, והוא נוטה בסמיכות וברבים: דמי. כמה דמים לו, להבל? ורשי ואחרים מפרשים: דמו ודם זרעו לעתיד לבוא, כלומר הרג של אדם אחד אינו מקרה יחידאי, הנעצר באדם הנרצח, אלא הוא פשע הנמשך לעתיד הרחוק, משום שהרוצח נוטל מן הנרצח לא רק את חייו, אלא גם את הפוטנציאל שלו להעמיד דורות אחריו.
ועוד הם מפרשים, פצעים הרבה עשה לו, ומהם נגרו דמים הרבה. אבל בפסוק הבא אומר ה': לקחת את דמי אחיך מידך ויש כאן רמז לאיזה חוב שהיה ביניהם, שהבל חייב היה דמי חכירה, או דמי שימוש, או דמי מעבר, אינני יודע, אבל חייב היה לו דמים. וגבה את חובו בשופכו דם, יען כי לא שעה ה' למנחתו. ומכאן שאל לו לחייב לעורר את קנאת נושהו, שמא יקום וידרוש נִשְׁיוֹ מיד, בדמים. כלומר, כבר כאן, קצת אחרי היציאה מן הגן, מתחיל הסכסוך הנצחי שבין אדם לבין דמיו, כספו, וחשוב הוא הדבר מאד, ואין לזלזל בזה, וכל אחד החי בעולם יודע מתוכו ובעצמו, עד כמה נטוע הדבר בנפשנו, עד כמה אנו מעריכים את העשיר ואת כספו, חשיבות עילאית אנו מעניקים להם, לדמים, פעמים רבות עד כדי רצח. ויש לזה סיבה, והיא כאן, לנגד עינינו: הכסף מקורו בעבודה קשה, כפי שנאמר לאדם בעונש. האדם עובד את האדמה הארורה בעבורו, בעצבון, בזעת אפיו, ומפיק ממנה את אשר מפיק הוא ממנה. עבודתו יקרה היא בעיניו, ובצדק רב. ואת העבודה הזו הוא שוקל בכסף, בסופו של דבר. וכשכספו הולך ממנו, וניתן לאחר, הרי אומר: כל עמלי נותן אני לך, הזהר בזיעתי, בכספי, בדמי, והשיבנו לי. ויש כוונה רבה בכך שקין הוא ההורג את אחיו, כי את קניינו לקח. ורק עכשיו יודע קין להעריך את הקניין, וקודם לכן לא ידע, ועל כן לא הביא מביכורי אדמתו כפי שהביא הבל, מבכורות צאנו וראינו בפסוקים הקודמים. לסיכום חלק זה אומר מפורשות: סיפור קין והבל טומן בחובו גם את ההתנהגות הכלכלית של בני האדם, החל מקניין ועבודה, דרך מערכת מורכבת של כספים והלוואות, ועד לסכסוך ולהרג. וזה מתקיים בחברת בני אדם מאז ועד היום, לפרטי פרטים, אלא שכאן, כצפוי, נקודת הראשית לכל אלה.
דמי אחיך ללא הרף מדגישה התורה: אחיך. פעם שישית מאז לידתם, ואין די בזה, ועוד תשוב התורה ותאמר עוד פעם אחת אחיך, שבע פעמים, רמז לשבעת הדורות שנגזלו מאת הבל, ולשבעת הדורות שיעמיד קין, מהם תוותר רק אחות תובל קין נעמה, הלא היא אשת נח, ועל כך במקומו, בעזרת ה' יתברך. רק נשים לב שהנותרת היא אחות, שהיא נושאת את האיכות של האח, המשלים לכדי אחד. קין, שבוגד באחוות האחים שלו עם הבל, הורג את אחיו, מותיר לבסוף צאצאית אחת בעולם – והיא אחות.
צעקים צ.ע.ק. להוציא עקה, להוציא מתוכנו את הדבר אשר מעיק. הדמים צועקים את מועקת הבל, מועקת יחסיו עם הוריו, יחסיו עם אחיו, מועקת חייו, שאותם נשא לבדו, בלא אשה ובלא ילדים, והם צועקים וצועקים אל האלוהים מן האדמה וכבר שאלנו: מה הם צועקים? ויש רמז לזה בספר שמות, שם מופיעת תיבת צעקים ואלה שתי ההופעות היחידות שלה בתורה כולה, ושם כתוב: צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו. הבל, שהביא לה' מנחה מבכורות צאנו, מת תוך אותה הצעקה: לכו נזבחה לאלוהינו. הוא מוצא באותה המנחה, ובהיענות ה' למנחתו, את כל אשר הוא צריך על פני האדמה. קרבת ה' טוב לו, ואין לו עוד צורך בדברים כאלה או אחרים, שישביעו את רצונו, וירגיעו את צעקתו. דמיו, שבחייו צעקו לאלוהים, ממשיכים לצעוק מן האדמה גם לאחר מותו: נלכה נזבחה לאלהים. ובאמת – אחת מעבודות הקרבנות בבית המקדש היא הולכת הדם, שמוליך הכהן את הדם אל המזבח, וזורק אותו עליו. כי הדם הוא הנפש, והזאתו על המזבח היא היא כפרת החטא, כי הדם הוא בנפש יכפר. על איזה חטא מכפר דמו של הבל? שני חטאים לנו: חטא אדם הראשון, חטא קין. על כן נאמר דמים: שני דמים להבל, אחד לכפר על חטא הוריו, אחד על חטא אחיו, וראה כמה גדולה היא נשמתו, ואיך חומקת היא מאיתנו במבט ראשון, ונדרש מאמץ רב להכיר בגדולתה. חכמינו מלמדים כי נשמת הבל התגלגלה במשה, ומכאן שעמדו על גדולת נפשו, ושהיא נצרכה לו למשה, על מנת שיביא תיקון לעולם, בתורתו.
צעקים אלי. וזו אפשרות אחרת. שהדמים צועקים: אלי כלומר, אל האלוהים. ואפשר גם כך: אלַי ומשמעו: צועקים הדמים מילה אחת בלבד: אלַי, הם צועקים. שים לבך אלי, תן דעתך לאשר קרה לי. ומשמע שני אפשרי: פניה אל אלים רבים, אלַי, אלַי, לא הגנתם עלי, שמעו צעקת דמי. וזאת משמעות רחוקה ונאמר כי הבל מכיר את הבורא בשני שמות, ה', ואלוהים, וזאת אנו אומרים על מנת להרחיק עבודה זרה, ולא לזאת כוונתנו. ואפשר גם לקרוא: אלִי, כאילו צועקים דמיו של הבל אלִי, אלִי, למה עזבתני (תהילים כ"ב).
מן האדמה. מיטיב קין להכיר את האדמה. עובד אדמה הוא. מכיר הוא את שתיקתה, ואת פלאיה, ואת אשר מצמיחה היא, ואת חכמתה, ואת עמקה. אבל כאן מתגלה לו דבר שלא הכיר. האדמה משמשת פה לא רק לקבורת האח, כמו שנראה בפסוק הבא, אלא גם לצעקתו. והיא שוב מתאררת ונראה בפסוק הבא, ושוב נזקקים אנו למבול שיטהר, וזה עוד שנים הרבה, ובעזרת ה' נפרש במקומו.

תודה לה' יתברך על דברים אלה שעברו בי, ואין אני נקי והדברים נתקלקלו במעט.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן, בחסדיו המרובים, ובוודאי חיסרתי ופגמתי הרבה.
הנוי והנצח לחי עולמים, השיגוי והשגב לחי עולמים. (וכך בחר הפייטן, אבל אני הייתי כותב הסתר והסתירה לחי עולמים)
י' בסיוון התשע"א.

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s