אין איל (בראשית ד', י"א – י"ב)

א.ר.ו.כ

ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך: כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ

פשט הפסוקים:
ה' מקלל את קין ואומר לו כי לא יוכל להמשיך ולשאוב כח מן האדמה, כך שקין נותר ללא מקצוע וללא מלאכה. הוא נדון לנדודים על פני הארץ. בתוך כך מפנה האלוהים דברים קשים אל האדמה, שכמו שיתפה פעולה עם קין, בכך שהסכימה לקחת מידיו את דמי הבל.

התבוננות:
מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה מדוע פותח הפירוש לשני פסוקים אלה בפסוק הקודם? שתי תשובות עיקריות והן: א) משום ששלושת הפסוקים הללו הן חטיבה אחת: עונשו של קין. על כן ההפרדה בין הפסוק הראשון לשני האחרים היא מלאכותית ופוגמת באחדות התוכן והרעיון; ב) משום שיש להוסיף בפירוש הפסוק הראשון את הרעיון שישמש גם בשני הפסוקים האחרים וזהו הרעיון: האדמה היא לא רק אדמה, אותה פיסת קרקע שעליה אנו חיים, ואותה חלקנו עובדים ובתמורה היא מצמיחה מה שהיא רוצה (ראה פרק א' פס' י"ב) אלא, ובזה דיברנו ואנו שבים ומדברים, היא בת זוגו של אדם: אדם-אדמה. כלומר, חוה. הקול הבוקע מן האדמה וצועק לה' הוא קולה של אמא, הבוכה על אבדן בנה הצעיר, וגם על אבדן בנה הבכור, כי משהרג את אחיו, לא ישכון עוד עמה. (כך לומדת גם רבקה אמנו בפרשת יעקב ועשיו).
ועתה עד כה לא היו אלה פני הדברים, ומעתה יהיו הדברים אחרים.
ארור אתה מן האדמה. מה פירוש הדברים? מדוע מזכירה התורה את האדמה כשהיא קובעת עונש לקין? נבדוק את הפירושים האפשריים:
א) קין והאדמה מקוללים שניהם, ואלוהים אומר שמבין השנים, היותר ארור הוא קין. הרי האדמה קוללה קודם לכן, אלא שהיא קוללה בעבור אדם, ואילו קין מקולל לא רק בעבור אדם, אלא בכלל. ויש להעלות מיד את האפשרות שקללתו של קין היא להיות ארור גם בעבור אביו, וביתר שאת מאשר האדמה, וזה טראגי, וגם מתאים לרעיונות שהעלינו קודם לכן, בבואנו לבחון את הדברים.
ב) קללת קין נובעת מן האדמה. היא זו המקללת את קין באשר ילך, ולכן בהמשך יוסיף את תיאור העונש: נע ונד תהיה בארץ, משום שבכל מקום שהוא מניח רגלו היא אוררת אותו, ועליו להמשיך ולנדוד, עוד ועוד, לנצח נצחים. [ונראה שלא כך הוא (כי יבנה עיר) – ונשאל מדוע במקומו].
כעת ננסה להציב את חוה במקום האדמה, ונראה מה יוצא על פי האפשרויות הקודמות:
קין ארור יותר מחוה. אבל זה לא מסתדר כי חוה לא קוללה. היא קיבלה עונש, עונש כבד, אבל היא איננה מקוללת.
לפיכך נשאר לנו שקללת קין באה מחוה, שהיא המקור לקללתו. האם חוה מקללת את בנה האהוב? לא נראה כך. אלא נראה לומר כי חטאה של חוה בגן הוא המקור לקללת קין. אמא אכלה בוסר, ושיני קין קהות, ומכאן שגם שיני הבל קהו. האחד שילם על חטאה בחייו, והאחר שילם במידותיו, בשלמות נפשו. פירוש זה מקבל חיזוק מיידי:
האדמה אשר פצתה את פיה חוה אשר פצתה פיה ודברה עם נחש, ואלוהים מרמז על חטאה, על החיים והמוות אשר ביד הלשון. כמו נושא האלוהים את פצעו, ומסרב לסלוח לה, לחוה, על אשר חטאה. אבל המלה החשובה כאן היא כמו, כי סלח לה האלוהים. הוא פשוט מסביר את השתלשלות העניינים, ומקור ההשתלשלות הזאת היא חוה הפוצה את פיה לדבר עם נחש.
אבל זה פירוש מדרשי. מה אומר הפשט? מה עשתה האדמה? היא "פצתה פיה". לפצות פה, משמעו לפתוח פה, כאשר שתי האותיות פ' ו-צ' יוצרות יחד גרעין שעניינו גילוי, חשיפה של דבר נסתר: פ.צ.ע למשל, הוא שורש שמדבר על פתח שנבעה בעור הגוף, ומגלה את הדם שתחתיו. גם החמה לפעמים מפציעה, הווה אומר – מתגלה בינות לעננים, נפתח פתח בשמיים שדרכו אנו יכולים לראותה, והיא יכולה להאיר לנו. וגם פ.צ.ל, ופ.צ.ח וכו'. ומכאן שפתחה האדמה את פיה ולקחה לתוכה את הבל. ויש כאן פירוש אירוטי, בחינת זיווג, ונדבר בו, אבל קודם לכן אנו חייבים לברר: מה עשתה האדמה? פצתה פיה לקחת את דמי אחיך מידך. האם מדובר כאן על בור, על קבר? אולי. ויש לברר זאת. אבל אני גורס כי הכעס האלוהי בא על כך ששתתה האדמה דם. והעברית קשה כאן היא במאד מאד באומרה: לשתות דם. ביטוי זה משמעו דם הקולח מתוך החי, ונפוץ על פני הארץ, על הקרקע. אבל משמעו גם להערות אל קרבנו דם דרך הפה, הגרון, לבלוע נוזלים. וזה מקור לטעויות רבות ולהאשמות אינספור כלפי עמי במהלך השנים, אלא שאין אני בא לפתור זאת כעת, אלא לציין את עצמתה של העברית, לשון הקודש, הטוענת שבכל פעם שנוזל דם מאיזה חי, יש צד כלשהו שמקבל את הדם הזה. תנו דעתכם על זה הצירוף: לשתות דם.
ואלוהים כועס על האדמה ששותה את דמו של הבל, לוקחת את דמיו ולא זו בלבד, אלא מידי קין! היה עליה לסכור פיה ולא לקבל את הדם, כי קבלת הדם יש בה מן הכפרה, כמו שראינו קודם. הבל הקריב מן החי, אבל כאן קין מקריב את אחי, והאדמה משתתפת. [כמו כן: לשתות בחינת תשתית, כי הדם הוא תשתית החי, וכאן מתברר גם מדוע תקרא חוה לבנה השלישי שת, ובכך תשמר לעד את זכרון הרצח, הדם, האדמה]. ודיברנו בזה מעט, ויש עוד רב להעמיק בזה.
שאלה: ומה רצה האלוהים שתעשה האדמה? כלום יכול הוא לצפות ממנה לדבר אחר? הרי אדמה קולטת נוזלים. הם מחלחלים אל תוכה, מלחלחים אותה בחדירתם העדינה אל קרבה. ויש לך לומר כי כבר קיבלה האדמה דמים, שהרי הבל הביא מבכורות צאנו. אלא שכאן עולה עניין חדש: ייתכן כי הבל לא שחט את בכורות צאנו, אלא רק הקדישם לה', אמר: הרי זה קודש לה', הרי זה קודש לה'. וזו היתה מנחתו, נקייה משחיטה, מחלב ומדם. ועל פי דברים אלה הרי שהדם הראשון ששתתה האדמה היה דמו של הבל, ועל כן שמע אלוהים את קול הדם עולה מתוכה, כי אלוהים מכיר את הבריאה על בוריה, אלוהים הוא הבריאה על בוריה, והאדמה, המורדת הנצחית, עשתה שוב את אשר היא רוצה, ושתתה דם אדם, וליתר דיוק, דם בן אדם, דם הבל בן אדם.
מידך ללמדנו כי דם הותר לאדמה רק מידי האלוהים, ולא מידי אנשים.
כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך. האדמה רוויה בדם הבל. ואין זה ראוי שקין ישאב את כחו מן האדמה, בנוסח "הרצחת וגם ירשת". (ומכאן לומד אליהו לזעום על אחאב שרוצח וגם יורש. ומהתבוננות בשמו של אחאב, הרי שהוא מכיל את קין, את הבל, בחינת אח, ואת אדם בחינת אב. וזה מעניין, ויש להעמיק). ויש בזה עוד רמז לכוחו של קין, שגדול היה, כי קבל ממנה את כחה, וזה כח המרד, וכח החיים, ועוצמה אדירה. מה שמסביר גם עד כמה קל היה לו, לקין, לקום על אחיו ולהורגו. ולקיחת הכח הזה ממנו מותירה אותו חלש וחסר כל, והוא אכן חושש: והיה כל מצאי יהרגני, וזה נראה במקומו בעזרת ה' יתברך]. ועוד זה מסביר כי יכול היה לשאת, אבל לא עמד לו כחו הגדול, ונכנע בפני החטאת הרבץ לפתחו. [ומכאן שקין לא יעבד יותר את האדמה, יתיר את הקשר הסבוך עם אביו ויצא אל חייו שלו, וגם זאת נראה בהמשך].
עוד יש לשים לב לתיבת כחה. זו פעם ראשונה שמופיעה בתורה תיבת כח והיא מוסבת על האדמה. כלומר האדמה היא הנברא הראשון שמוזכר שהוא בעל כח. וראינו קודם לכן, עוד בימי הבריאה כי לאדמה כח משלה, כח עצמוני, ואת הכח הזה, כך אנו מבינים, חלקה במעט עם קין, ואולי מכאן קיבל את הכח להרוג, שזו שיש בה כח החיים, אולי גם יש בה הכח לקחת חיים, ואולי על כן נתאררה. אבל עיקר הדברים שבכאן הוא כחה של האדמה, שהוא הכח הראשון, ויש לזכור לעתיד לבוא.

נע ונד תהיה בארץ וזה ברור בפשטו. ובמדרש אומר כי שתי התיבות תהיה בארץ מהדהדות ביותר את והארץ היתה תהו ומכאן שקין נתון לבלבול מוחלט, אבל לא רק זאת: הוא חוזר לנקודת הראשית, ויכול הוא להתחיל מחדש. כך שיש כאן, בתיבות אלה, איזה פתח לגאולה, ונראה בהמשך, בעזרת ה'.

שבח והודיה לה' יתברך על אלה הדברים.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן, בחסדיו המרובים, והרבה חיסרתי והרבה פגמתי.
העוז והענווה לחי עולמים, הפדות והפאר לחי עולמים.
אור לי"ט בסיוון התשע"א. והזמנים מעניינים הם עד מאד.

וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s