אין איל (בראשית ד', י"ג – י"ד), חלק א'

א.ר.ו.כ

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא*: הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני

פשט הפסוקים
קין משיב להשם. הוא אומר כי חטאו גדול מאד, וכי אין בכוחו לשאת אותו. דבריו נשמעים כנים (וזה לא פשוט, ואף על פי כן, פשט הוא). הוא מבין את עונשו היטב: גירוש מעל פני האדמה; יהא עליו לחיות חיי נדודים; וחייו יהיו נתונים בסכנה. בין אלה מונה התורה גם את ומפניך אסתר ולזה אין פשט. כמה סיבות לכך, וביניהן זו: לראשונה אי פעם בתולדות העולם אמרה תורה דבר ס.ת.ר.

התבוננות
ויאמר קין אל ה': שלושה ויאמר נאמרו בקין: האחד ויאמר קין אל הבל אחיו ואין פירוט לאמירה, אבל הפונה והנמען ידועים; השני ויאמר וזה נאמר לאלוהים, אבל הפונה והנמען אינם מוזכרים, ויש את פירוט הדברים: לא ידעתי השמר אחי אנכי ; והשלישי הוא זה, עם פירוט הדברים והפונה והנמען, כלומר נוכחותו של קין הולכת ועולה עד אשר יכול הוא לעמוד מול האל, לדעת את עצמו, לדעת את דברו, ולומר אותו בקול ברור ומובחן. ניתן לראות כאן התפתחות ממשית: איך אדם שכל כולו נחבא אל הכלים, עומד בצל אמו ואחיו, מייחל לאהבת אביו, אשר דבריו אינם נשמעים, הופך אט אט, תוך תהליך כואב ומחריד, לאדם שלם, אחד שיכול לשאת אשה, להקים משפחה, ואף לבנות עיר (שזה מעשה של גדולה אמיתית), כמו שנראה בקרוב. גם אנו, ככל האדם, חייבים לעבור דרך החטא, על מנת שנוכל לבטא את עצמנו נכונה, למצוא את הקול שלנו בתוך הרעש הכללי למצוא את הקניין שלנו בתוך העולם, ולעשות איתו את מעשינו אנו. זה לקח יפה, והתורה מעבירה את המסרים הללו תוך שימוש בהרג אח – שפירושה שבירת האחדות. בעולם הזה, שאיננו גן העדן, יש לשבור את האחדות, ולחיות את הפירוד, משום שזה המקום אינו סובל אחדות, כשם שגן העדן אינו סובל פירוד.

גדול עוני מנשא וזה מתייחס לדברי אלוהים קודם לכן: הלא אם תיטיב שאת, וקין כאילו אומר אינני יכול לשאת, קל וחומר שאינני יכול להיטיב. אבל יש כאן יותר מזה, כצפוי. גדול עוני מנשא אומר קין, מה שזורק אותנו בכח אל הפרשה הנושאת שם זה: נשא.
[הערה: פירוש זה מתקדם בעיקרו מבראשית ועד דברים דרך ראי הפסוקים. אלא שבתוך המסגרת הזו הוא מדלג כאוות נפשו דרך תיבות, פרשות וחומשים משום שהוא רואה בכל התורה גוף אחד שלם ופשוט. אין דבר קודם לדבר, ואין דבר יקר מדבר. הכל מונח שם והכל דורש פירוש. כך שאין הפירוש מחכה שנגיע לפרשת נשא ואז לקשר אותה לפרשת בראשית, אלא אפשר ההיפך, מבראשית קדימה. כך גם רואים עד כמה כוללת היא פרשת בראשית, ועד כמה נגזרים ממנה נושאים רבים שבתורה, מצוות, חוקים, סיפורים ורעיונות, כאשר אנו שבים ואומרים: בראשית – כוללת כל היא. אין זה אומר שנוכל לחשוף את כל הפרטים, אבל נעשה ככל יכולתנו לחשוף את אשר נוכל.]
במה עוסקת פרשת נשא? בכמה נושאים לפי הפירוט הבא:
1) עבודת בני הלויים במשכן (בני גרשון, קהת, מררי).
2) שילוח הטמאים מן המחנה לפני הקמת המשכן.
3) גזילה ומעילת מעל בה'.
4) פרשת סוטה (איש המקנא לאשתו).
5) פרשת נזיר (אדם הנודר נדר נזירות).
6) ברכת כהנים.
7) נשיאי שבטי ישראל מביאים את מתנותיהם למשכן
8 ) חנוכת המזבח.
איך כל אלה קשורים בקין ובדבריו שבכאן? אינני יודע, אבל אנסה לקשור חלק מהם לעניין קין ועוונו. וחלק מן הקשרים יהיו רופפים, וחלק רופפים עוד יותר.
ה' יתברך עומד לשלח את קין, לגרש אותו מעל פני האדמה, ועוד נבדוק מה זה. אבל הגירוש מרומז בשם גרשון, וקין והבל ותולדותיהם מרומזים בראשי תיבות קה"ת, ומררתו של קין בשם מררי. אבל שם מררי מרמז על עניין נוסף ומיד ניגש אליו. כמו כן שילוח הטמאים מצטרף כאן לאשר אמרנו, כי לפני שבונים את המשכן – לפני שקין יוצא אל חייו, לבנות בית ולהקים עיר – הוא מורחק מן המחנה. וזה מתאים.
עניין שלישי, גזילה מעם ה'. כתיב: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם…ואשמה הנפש ההוא. ותיבת האדם כאן מודגשת משום שקין הוא בן אדם ממש, והוא גוזל מעם ה' את אחיו בהורגו אותו. והוא אומר גדול עוני מנשא וזה אותיות נאשם, כך שקין נושא את אשמו, וכתוב, ואשמה הנפש ההוא. כך שקיים קשר כלשהו, רופף אולי.
פרשת סוטה. כאן כבר קיים קשר עמוק ביותר והוא קנאת איש לאשתו, וזה ממש קין (קנאת), אדם וחוה. וראינו בהיותם בגן שייתכן שחוה עשתה מעשה בגידה ממש, ואדם לא אומר דבר, אבל את קנאתו נושא קין. והוא זה שמעמיד אותה במבחן המים המאררים, ומביא מנחת קנאות – וזו הרי מנחת קין, והיא כוללת גם את האות שתנתן מיד לקין וזאת בתיבת קנ-אות. כאן מתגלה דבר גדול מאד: אדם חושד בחוה, וקין בוחן אותה. הוא מביא את מנחת הקנאות הראשונה בדברי ימי עולם, והיא נדחית. וכתיב: ואם לא נטמאה האשה וטהרה היא ונקתה ונזרעה זרע ואכן חוה נזרעת בזרע חדש – שת (לשון שתיה) – כך שדבריו של קין שולחים אותנו אל פרשת נשא, ואנו מגלים שחוה לא סטתה, ולא בגדה בבעלה עם נחש. ולפיכך נזרעת מחדש. ומתי שותה היא מן המים המאררים (הנרמזים בשם מררי)? את דמעותיה על הבל בנה שותה היא, אלה הם מימיה המאררים. והרי מים מאררים הם מים שכתוב בם שם ה', והם מעורבבים בעפר מאדמת המשכן. וזה דמו של הבל, הספוג באדמת הארץ, ודמו של הבל ושם השם הם הקובעים האם חטאה האשה, אם לאו. והם יודעים. ולסוף כתוב: והאשה הַהִוא תשא את עונה והרי אלה אותן התיבות שאנו מתחקים אחריהן כעת, ודבר זה נפלא מאד הוא. ויש כאן עוד ואינני כותב.
פרשת נזיר: יש קשר לפרשת נח ונראה בעתיד בעזרת ה' יתברך, אבל יש גם קשר סמוי ביותר למנחת הבל והיא, אומר אני, כתובה כאן: "..והביא כבש בן שנתו לאשם… והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים". זו מנחת הבל אשר התקבלה לפני ה', והיא כוללת אשם – הוא אשמו של קין וראינו; חטאת – הוא חטא אדם וחוה, וחטא קין; וכן עולה ושלמים: כי החטא מעלה את קין בקודש ומשלים אותו כך שיוכל לצאת ולחיות את חייו באמת.
ברכת כהנים: כתיב יברכך ה' וישמרך. והרי מפורש בהמשך: וישם ה' אות לקין לבלתי הכות אותו. הוא שומר אותו ככתוב בברכה. וכתיב יאר ה' פניו אליך ויחנך ותיבת ארור שאמר קודם לכן הופכת לאור פני ה', ובנו של קין יקרא חנוך לשון יחנך. ולסוף: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, וראינו שפני קין נפלו, וה' נושא לו את פניו, ואכן שם לו שלום. ויש לך לומר כי ברכת הכהנים באה לברך את ישראל כשם שה' ברך את קין, וזה מעניין ביותר לחשוב כך על הברכה הגדולה הזאת. אלא שברכת כהנים מסיימת וישם לך שלום, ואילו לקין לא שם שלום, כי אם אות, וזה הבדל מעניין מאד, וייתכן כי אנו למדים שאות קין שלום היא. ועוד: אנו חותמים את ברכת כהנים כך: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואת שמו לא שם על בני קין, ואכן שושלתם אבדה בתוך דברי ימי עולם, וזוהי עוד נקודה חשובה להתעכב עליה.
וכל זה משלים (לשון שלום) את קין, וכל זה משלים את ההכנות למשכן, ואכן אפשר לחנוך אותו, כשם בנו של קין, וראינו.
ולסוף כתוב בפרשת נשא וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו והלא אלה עשויים להיות אותם שני כרובים שנתן ה' בשערי גן העדן, עם להט החרב המתהפכת. וניסיתי לקשור הדברים ככל יכולתי, ומי יתן ויחזקו הקשרים הללו.
כל זה בעניין גדול עוני מנשא. ורק אוסיף ואהפוך דבר. פירוש: עונו של קין, המכין אותו אל חייו, גדול מכל פרשת נשא שהיא הארוכה ביותר בתורה, והיא מלאת עניינים ובה נשלמת הקמת המשכן. חייו של אדם הם מקדש, ועליו להקימו, וזה גדול מהקמת המשכן במדבר סיני ביד משה. כה גדולים הם חיי אדם, ויש לתת את הדעת.

עד כאן חלק א'.

אור לכ"ב בסיוון, התשע"א.

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשֹׂא*: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי

* על פי מסורת תימן. ולפי מסורת אשכנז וספרד נשוא בכתיב מלא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית ד', י"ג – י"ד), חלק א'

  1. revitaldanieli הגיב:

    הו.
    חסד פורים עצום הרעפת כאן.
    תודה. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s