אין איל (בראשית ד', כ"ה – כ"ו) (חלק א')

א.ר.ו.כ

וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין: ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה'

פשט הפסוק
אדם וחוה מולידים ילד נוסף. חוה קוראת לו בשם שת, והיא מסבירה: כי נתן (שת) לי האל ילד אחר שימלא את מקומו של הבל. היא עצמה קובעת כי הילד הזה הוא תחת הבל, כלומר, במקום הבל, או תחליף להבל, שנהרג בידי קין. גם שת מוליד בן וקורא לו אנוש. ומרגע שנולד אנוש מתרחש איזה דבר שלא קרה קודם לכן – בני האדם מתחילים לקרוא בשם ה', ואין הכתוב מפרט לאיזה צורך קראו בשמו (האם לצורך תפילה, מלחמה, השבעה, לימוד) ומהי משמעות הדבר.

התבוננות
פסוק זה בא מיד לאחר סיפור שושלת קין וקורותיה, ללא כל הפרדה או הפסקה. והיה לנו לצפות לכך שכאשר מסתיים נושא שושלת קין, תפתח התורה פרשה חדשה, פתוחה או סגורה. אבל התורה ממשיכה מיד, ללא כל שהיות וללא כל הפרדות, בכך שאדם וחוה מולידים ילד נוסף. מכאן שאפשר לנו לחשוב שהתורה אינה רואה שום פער בין תולדות שושלת קין לבין לידת הצאצאים החדשים בשושלת אדם וחוה – שת ואנוש. את הסיבה לכך ראינו בפירוש הפסוק הקודם – מעשהו של למך, הריגת איש וילד, הוא המעשה ששחרר את האנושות הצעירה מפחד הנקמה, ואפשר לבני האדם, ובכלל זה אדם וחוה (שהם אינם בני אדם ממש, כי אם אדם), לשוב ולהתרבות כציווי האל. ייתכן גם שהיא מרמזת שאירועי שושלת קין מקבילה בזמן לחיי שת ואנוש, ויש להשערה זו מקום וגם יסוד יש לה: מקום משום שאין היא מפרטת קודם לכן את השנים שבהם נולדו אנשי שושלת קין וזה מידע שחסר; ויסוד – חייהם של שת ואנוש לבדם משתרעים על פני 1010 שנים. אם זמן זה מקביל לשושלת קין, הרי שנעמה נולדה כאלף שנה אחרי הבריאה. על פי שיטות במסורה, נעמה היא אשת נח, והוא נולד ב – 1056. מכאן שאפשר לומר שקיימת התאמה טובה בין גילה של נעמה לגילו של נח.
וידע אדם עוד את אשתו ומכאן שפסק לדעתה זה שנים הרבה, וזה מתאים לדברים שראינו כאשר עסקנו ביחסים הפנימיים במשפחה הבראשיתית (שם ראינו שאדם מתבודד לעצמו, ואין הוא מעורב בחיי משפחתו, וגם על הסיבה לכך עמדנו, והיא יחסי האשה עם נחש בגן העדן). אם כן, מה בוער לו לאדם, לדעת עוד את חוה אשתו? ואין לי אלא לחשוב דבר אחד ויחיד: פיוס. שנתפייס אדם עם אשתו חוה שנים רבות לאחר הגירוש מן הגן, ושב וראה אותה כבראשונה. וזה מסופר גם בפסוקים הבאים, שכתוב ויולד בנים ובנות (פרק ה' פסוק ד'). ומכאן שהוסיפו השניים להוליד ילדים ולהוסיף חיים, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ כמאמר הציווי הראשון. ורמז עוד יש לזה שכאן נאמר ותקרא את שמו שת, ושם נאמר ויקרא את שמו שת (ה', ג'), ומכאן ששבו והיו לאחד, ואדם שמם, ופעולתם אחת היא. כלומר, הקריאה לבן בשם נעשית על ידי אמו, חוה, כמו שמגלה הפסוק, אבל המעשה שקול למעשה אדם בחינת ויקרא את שמם אדם שהם שניהם אדם. כך שהולדת שת שבה ומחברת בין השנים המפורדים. זו אחת הסיבות לכך שהם מסיימים הם את תפקידם כגורמים פעילים בסיפור, והם הולכים ונפרדים מאיתנו, והסיפור לא ידבר בם עוד לעולם, אבל אנחנו נזכור ונלמד. משום שאין עוד לדבר באחד, ותורה נתנה למפורדים, על מנת שיבואו לידי אחדות, ולא למאוחדים, שאין להם חלק בעולמנו אנו.
עוד: השניים חטאו בעץ הדעת, ועל כן נפרדו. לכן שבה התורה ומאחדת ביניהם בדעת ככתוב וידע אדם עוד את אשתו, וזה חוזר לעקרון שלמדנו אי אז, שבמקום שאתה חוטא שם אתה מתקן.
וזה הפסוק מכיל את האזכור האחרון של חוה כפועלת, מדברת, חיה, אבל לא נוקב בשמה, וזה מעניין, ואנו נפרדים מחוה אמנו, יולדת האנושות, האם הכללית, ויעברו דורות רבים עד שנבוא ונפגוש באם הפרטית שלנו, היא שרה, היא רבקה, היא רחל, היא לאה.
ותקרא את שמו שת חוה קוראת לילד בשמו, והיא משמרת את יחסה החם לקין, שאז קראה שמו קין, ונתנה סיבה. וגם כאן נותנת סיבה: כי שת לי אלהים זרע אחר, וממדרש שמות זה נובע שחוה מעניקה לשם שת משמעות של נתינה: כי נתן לי אלהים זרע אחר, או משמעות אחרת, קרובה. אבל יש גם מבט לאחור, כי אמר אז, בגן, לנחש: ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה, וחוה כאן אומרת שת לי אלהים זרע אחר ובמדרש השמות שלה משתמשת היא בשתי תיבות מתוך קללת האלוהים לנחש. ואולי מבקשת היא להפסיק את האיבה שבינה ובין הנחש, כי זרע אחר הוא, ולא אותו הזרע הישן. ואפשר גם ששת הוא הוא המחסום שמציבה האנושות בפני הנחש, אותה איבה שאמר האלוהים אשית ביניכם, כך שהוא, שת, עומד בין האשה והנחש, ואז אפשרי הפיוס של חוה עם אדם. ועוד טיפה: אפשר גם שעולה בידו של שת להתגבר על הנחש, על הרע שבתוכנו, ולכן קורא לבנו אנוש, כי האנושי נולד מן ההתגברות על הטבעי, המיוצג בידי האיכות הנחשית, ובכך נעסוק עוד מעט.
עוד: וידע אדם עוד את אשתו ומכאן שהיה לו עוד לדעת, וקודם לכן לא ידעה בשלמות. ועכשיו יודע בשלמות, ועל כן יולידו בנים ובנות.
שת לי אלהים זרע אחר ובקין אמרה קניתי איש את ה', כלומר אז השתמשה בשם ה', שהוא מידת הרחמים, וכאן משתמשת בשם אלוהים, וזה מצד הדין. כלומר היא קובעת בשת גם דין ולא רק חסד ורחמים. ויש מקום לחשוב כי צד זה הוא אשר מאפשר לו לעמוד בגבורה מול קורות החיים, ולהוליד, בסופו של דבר, אנוש.
שת לשון תשתית, משום ששת מניח את תשתית האנושות. על כן קרא שם בנו אנוש. וכך נפתח ספר דברי הימים: אדם שת אנוש. כי באמת האדם הוא תשתית האנושות, אבל שת הוא אשר מניח אותה. ואחת המשמעויות של שורש זה, ש.י.ת, שממנו נגזרת תיבת שת היא הנחה (מלשון להניח יסודות, להניח תשתית). ועוד: שת הוא שתי אותיות אחרונות, ובדרך כלל התשתית מונחת בתחילת הדברים, כך שהוא משלב בשמו תחילה וסוף, בגדר סוף מעשה במחשבה תחילה, ובגדר מגיד מראשית אחרית. ועוד קצת: מתיבת שת, ראינו בימי הבריאה, נובע המספר שתיים, והוא התשתית לקיום, משום שצריך שניים על מנת להוסיף חיים. אבל שת הוא הבן השלישי, כך שחוה מחביאה בו את המספר שתיים, ואולי משמרת דרכו את זכרון שני בניה שהיו לה אי אז, בעבר הרחוק. כך שניתן לסכם ולומר שיש בו, בשת, מן האחד, כי אחד הוא, ומן השניים, בשמו, ומן השלושה, שבן שלישי הוא. ועל כן מתאים הוא להניח תשתית האנושות, הפועלת במרחב תלת מימדי.
ונראה עוד בפסוקים הבאים, בעזרת ה' יתברך.
זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ודיברנו בקינתה של חוה, על בנה, הבל, שנזנח מעט ונשכח מעט, וכעת היא רואה את דמותו של בנה החדש, ויש לחשוב כי דומה היה להבל. ונזכרת היא בעצב בבנה ההרוג, ומקוננת עליו. חוה מקוננת על הבל. ומשפט זה האחרון הוא מדרש שמות חוה קין הבל. והקינה באה עם הולדת שת, ויפה לראות כיצד עצבונה של אמא חוה יוצר קשר בין שלושת בניה.
ויש לדרוש את תיבות זרע אחר, ואינני דורש, אבל אומר כי תיבת אחר ממילא מכילה את תיבת אח והיא ניתנת להדרש כראשי תיבות אח"ר – אח ראשונים, כי שת אח לשניים הראשונים הוא, וגם כך זוכרת חוה את העבר, עת היו שני הבנים בקרבתה.

ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי ה' הנאמנים.
והשבח לאל עולם על אלה הדברים.
הטכס והטהר לחי עולמים היחוד והיראה לחי עולמים.
אור לט"ו באלול, התשע"א, (פ' כי תבוא), תל אביב-יפו.

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן: וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת בראשית, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s