אין איל (בראשית ו', ט' – י"ב)

א.ר.ו.כ

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח: ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת: ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס: וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ

פשט הפסוקים
הפסוקים מכריזים שהגענו אל סיפורו של נח, שהוא איש צדיק מאד, ולו שלושה בנים: שם חם ויפת. בזמן חייהם מגיעה התנהגות האדם לשיאים של השחתה ופשיעה, והאלוהים רואה כי מלאה סאת הרשע, וכי הארץ מושחתת כולה, כמו גם כל החי אשר בארץ.

התבוננות
אלה תולדת נח תיבת תולדות מופיעה זו הפעם השלישית. ראינו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וראינו זה ספר תולדת אדם. ויש לתת את הדעת כי תולדת אדם נכללות בתוך תולדות השמים והארץ, שכן אלה כוללים כל, וכעת תולדות נח נכללות בתוך תולדות אדם, שכן נח צאצא של אדם. כך שאנו נתונים בתנועה פנימה, מן הכולל ביותר אל הפרטי; וככל שנלך ונעמיק בתוך הפרטי, נלך ונגלה עוד ועוד שיקופים של הכללי, וזו החכמה ידועה גם לאנשי דורנו. ועוד אציין כי בראשון נאמר בהבראם ביום עשות ובשני נאמר ביום ברא אלהים אדם, והם בעיקרם ציוני זמן. אבל כאן כתוב נח איש צדיק תמים וזה כבר עיקר מוסרי, ואין לו עניין בזמן. ומה עניין בכך? שאומרים החכמים והמפרשים: בדורותיו שיחסית לדורותיו צדיק היה, ואחרים אומרים שאם בדורותיו צדיק היה, בוודאי היתה צדקתו גדולה יותר בדורות אחרים. אבל אנחנו, מתוך השוואת התיבות, רואים שאין לזמן (דורותיו/דורות אחרים) אחיזה במקום זה, כי המוסר נעלה על הזמן, ואחד הוא, כי מן האחד הוא בא, ואל הרבים הוא הולך. ואף על פי כן אמרה תורה בדורותיו. למה אמרה? כי דורות רבים חי נח, כמו אנשי זמנו. וקשה היה לאדם כלשהו לשמור על צדיקותו לאורך דורות רבים (וכך מעיד גם סיפור חנוך). אבל נח שמר בדורותיו, ומשכלו דורותיו, במבול, השתכר והתגולל, וזה אינו ממנהג צדיקים. כך שאף על פי שפירושנו גורס שאין אחיזה לזמן במקום זה, מצאנו תמיכה לשתי הדעות של חכמינו, שהם חכמים מאיתנו ויודעים את דברם היטב.
איש צדיק תמים תיבות אלה מציינות שלוש איכויות שבנח: תמים משמעו שלם, ואין לטעות בדבר זה עוד. דבר שהושלם, שתמה מלאכתו. איש בנוסף להיותה של תיבה זו מסמנת אדם זכר, היא גם תכונה, איכות. איזו היא? ככתוב: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. איש הוא מי שעזב את בית הוריו, נשא אשה והקים משפחה. וברי כי יש איש שלם, תמים, שכל אלה מנת חלקו, ויש איש חסר, שקיים רק חלק מן הדברים. אבל התנאי הראשון להיותך איש: השתלחותך מבית הוריך. (דבר זה נרמז גם בקין, שחוה אומרת בו קניתי איש, והיא כמו מתנבאה בו, נבואה האומרת כי עתיד קין לעזוב בית הוריו עד מאד, וראינו שיש מקום לקריאה שכזו.) צדיק היא תכונה ידועה לכל, אם כי קשה להשגה באופן יוצא דופן. איש צדק, שהולך בדרך הישר ולא יורד ממנה לעולם, בטוב וברע. ואפשר, כמובן, שתיבת תמים עומדת במשפט כתואר לשם צדיק, שהוא עצמו תואר לשם איש, וזו קריאת הפשט, והיא חשובה לנו עד מאד.
במה צדיקותו תמימותו של זה האיש? את האלהים התהלך וזה מזכיר, כמובן, את חנוך. נח הולך בדרך שהתווה חנוך, שהיא ידיעת אלוהים ממש. כלומר התורה מעידה על נח שהוא צדיק תמים, והיא מרחיבה בעניין ומתארת אותו כאיש יודע אלוהים. על דרך הרמז אפשר לראות כי קיים קשר בין השמות חנוך-נח. הראשון מכיל את השני, ושתי האותיות הנותרות הן כ"ו, שזה מספרו של שם הוי"ה, שם השם ממש. ידיעת האלוהים של חנוך היא ידיעת שמו, כי ה' אחד ושמו אחד, וידיעת האלוהים של נח הינה פחותה, משום שחסרה היא את השם, ואולי זה השיעור המצפה לו בחייו, ונראה בהמשך אם אכן כך הוא.

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת ונראה כי בא הכתוב להדגיש כי נח איש תמים הוא, שעזב ביתו, ודבק באשתו, והקים משפחה. ושלושה בנים היו לו. אלא שהדברים אינם פשוטים כל כך, ולו רק בגלל שקודם לכן, בסקירת אילנות היוחסין, ראינו שנכתב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת. ומה הקושי? מדוע חזרה תורה על דבר טריוויאלי זה פעמיים? מה מבקשת התורה ללמדנו? איזה דבר נעלם מעינינו? ואין לי תשובה טובה, אבל אוכל לומר כי יש כאן איזה אמצעי ספרותי, שקודם לכן חתם מידע זה את סיפור אילנות היוחסין, כאומר – עד כאן תולדות העולם העתיק – ומכאן – מאותו מקום – תולדות העולם החדש. ובין לבין סיפר את דבר רעת האדם ועצבון האלוהים והחלטתו הסופית, מה שמרמז על כך ששמונת הפסוקים האחרונים של פרשת בראשית מהווים מעין מאמר מוסגר שבין העולם ההוא לבין החורבן, וכבר דיברנו בזה שהם מהווים הקדמה לסיפור המבול. כעת נוכל להוסיף את הברור מאליו, שהם מהווים גם אפילוג לתולדות העולם הישן, ויפה לגלות איך אותם הפסוקים משמשים הן בתפקיד זה והן בתפקיד זה, כמי שאמונים על שימור הסתירה, הריהי צלם אלוהים. ויודעני כי טמון כאן עוד, אבל אין אני רואה לעת הזאת, ואולי בהמשך יתבררו הדברים מאליהם.

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס
זוהי הופעה ראשונה לשורש ש.ח.ת שמשמעותו מוות. שאר המשמעויות של השורש הזה נגזרות מן המשמעות העיקרית, והן שיקופים שלה, כלומר אדם מושחת אינו אדם שמועל בכספים בלבד, או בוגד או עושה פעולה שהיא מנוגדת לדרך הישר. אדם מושחת הוא אדם שעבר השחתה, שנפשו הושחתה בשל פעולתיו, שהן מכוונות אלי מוות, ותוצאותיהן רעות ורעילות. מאין זאת? מהרבה מקומות, ואתן לדוגמא את הפסוק ויחי עוד לנצח לא יראה השחת שבתהלים (מ"ט), שפשטו אומר שמי שחי לעולם, כלומר אינו מת – אינו רואה שחת. כלומר תיבת שחת משמשת במובן מוות. 
אם כן, אומר הפסוק שבו אנו עוסקים כעת כי הארץ מתה, ככתוב ותשחת הארץ. כלומר, כח החיים אשר בארץ, שראינו בימי הבריאה עד כמה חזק הוא ועד כמה יקר, ואשר מכיל בתוכו גם את זרע המרד, גווע ומת, והיא אינה ראויה עוד לחיים. וכל זה לפני האלוהים, כלומר שבעבור פני האלוהים לא היתה הארץ ראויה עוד לחיים, אבל חיים כלשהם עדיין יתכנו בה. ומכאן שלו היה מסתיר פניו, ייתכן שלא היה צורך להחריב הארץ כולה,  כלומר הסתר פנים עשויה להיות הנהגה המגנה על הארץ ועל החיים בה מפני האלוהים. אבל הסתר פנים אינו דבר שנעשה מאליו, כי אם בכוונת מכוון, ועל פי הדברים שאנו רואים, לא היתה לאלוהים כוונה להסתיר פניו. להיפך, רצה לגלות פנים ככל יכולתו. (בקרוב יאמר אלוהים לאברהם: התהלך לפני והיה תמים, בדומה לנח, שהוא תמים המתהלך את האלוהים, ומכאן שלפני האלוהים קיים מנעד רחב מאד, מן הקדושה של חנוך, דרך תמימותו של נח, ועד השחתה מוחלטת של דור המבול. ונכון שכך, שמי אם לא פני האלוהים יראו את כל הדברים כולם?)
ותמלא הארץ חמס הארץ נשחתת, מתה, וכתוצאה היא נמלאת חמס. גם כאן זו הופעה ראשונה לשורש ח.מ.ס, שנתייחד לגזל ולגניבה ולעושק וביזה, ודברים מעין אלה. ונראה לי לומר שהדבר שנגזל יותר מכל בתקופה זו היו החיים עצמם, בין של בני אדם ובין של יצורים מן החי. כך שפסוק זה מכיל שני שורשים ראשונים, ש.ח.ת / ח.מ.ס, שהם נטועים באדמת הלשון העברית, ופירותיהם רעים מאד. אבל עלינו להעמיק אל תוך הארץ אם רצוננו לראות במה דברים אמורים, ולפיכך עלינו לשים לב כי נכתב: ותמלא הארץ חמס, כלומר הארץ משולה לכלי קיבול, שאפשר למלא אותו בדבר הקרוי חמס. ופירוש הדברים הוא כזה: משמתה הארץ, פרחה נשמת החיים שבה, ופינתה מקומה לכל אשר יבוא. ואשר בא היה חמס, והוא שם לאיכות רעה שבארץ, או רמז לס"מ הבא להשתכן, או לחיות בתוכה. עד כדי כך.
ויש לשים לב כי תיבת הארץ נכתבת פעמיים בפסוק זה, ויש לנו לשאול מדוע? (שיכול היה לכתוב ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא _ חמס, בלי לפגום בהבנת הפסוק). אבל התורה אומרת שהשחתת הארץ נעשתה לפני האלוהים, ואילו התמלאותה בכח המוות – חמס – כבר לא התחוללה בפניו, שכן לא נתן עוד עיניו בה, שאין הוא חפץ במוות אלא בחיים. כלומר תיבת הארץ הראשונה מספרת את סיפורה בעוד האלוהים צופה ומשגיח, והשניה לאחר שמאס בה, והסיר השגחתו ממנה.
לכל אלה תואם גם דבר אלוהים לנח שמיד יבוא: קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ.  פירוש: החמס נמלא בארץ  אל מול פניהם של בני האדם, ולא אל מול פני האלוהים. ונראה שם מדוע הזכיר קודם את החמס, ורק אחר כך את ההשחתה.

וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכאן חוזרת התורה על דבריה שאמרה, אבל מוסיפה מידע, והוא חלקו של החי בהשחתת הארץ.  היא מפרטת ומסבירה מדוע התחוללה השחתת הארץ, ובשל מי: כל בשר. לא רק האדם, אלא כל בשר. וכאן בשר במשמעות החלק החי, זה אשר נפח בו נשמת חיים. ולא היתה רעת האדם בלבד, אלא כל החי כולו עסק ב…מה, בעצם? וברי כי יש רמזים להשחתת זרע, ויש בזה מן הזלזול בחיים, משום שהזרע הזה ליצירת חיים נועד, ולא להוואש בארץ ולהרקיב בה. וכן קיימים עוד רמזים להיותם של בני האדם אנשי רצח וגזל וזדון. אבל אני אוסיף כאן מדרש אל תקרי כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ אלא כי השחית אכל בשר את דרכו על הארץ, ומכאן שעברו בני האדם והחיות על ציוויו של האל, ולא אכלו מן הצומח לבדו, אלא החלו לאכול מן החי. וזה חטאם הגדול, שלא חיו עוד בשלום לצד בעלי החיים, אלא ראו בהם מזון להחיותם, אל הדם נמשכו המה, וראה עד כמה גדול היה חטאו של קין, ששפך דם אחיו בארץ, ומאז מלאה הארץ דמים, והנה עוד משמעות לחמס שמלאה הארץ. ועל אכילת בשר נכרתה הארץ כולה, ושם גם תנחם, ונראה במקומו בעזרת ה'. ועוד אומר הכתוב כי השחתת הארץ תלויה במעשיהם של הנבראים, והם אלה אשר יקבעו את גורלה – לשבט או לחסד. למרות הבטחת האלוהים שלא להחריב שוב את הארץ, כל אחד מאיתנו הוא ארץ ושמים, גוף ותודעה, והחרבת ארצנו שלנו, הפרטית, נתונה בידינו, ואנו ורק אנו נושאים באחריות לגורל ארצנו. וטוב לזכור אלה הדברים. 

וגם כאן מופיעה תיבת הארץ פעמיים, ובהתאמה לאשר פירשנו בפסוק הקודם.

השבח לאל חי עולמים על אלה הדברים שעברו בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדי האל הגדול והנורא.
הזיו והזוהר לחי עולמים החיל והחוסן לחי עולמים.
מוצאי שבת שירה לה' כי גאה גאה, התשע"ב, יפו.

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת: וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s