אין איל (בראשית ו', י"ג)

א.ר.ו.כ

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ

פשט הפסוק:
אלוהים מודיע לנח על כוונתו להשחית את הארץ. כלומר, להביא לידי כליה את הבריאה.

התבוננות:
ויאמר אלהים לנח ואלה תיבות גדולות, משום שאלוהים שב ומדבר עם בני האדם, ימים רבים רבים אחרי שנדם והעלים נוכחותו מן הארץ. משמעות הדברים היא שאלוהים חוזר להיות מעורב בנעשה על הארץ באופן פעיל וגלוי, ולא רק באופן נסתר. אם נדייק יותר נראה כי מי שמדבר עם קין הוא השם, ומי שמדבר עם אדם וחוה והנחש בעונש הוא השם אלוהים. כלומר עם קין מדברת מדת הרחמים, ובעונש מדברות מידות דין ורחמים גם יחד.
אבל כאן מדברת מדת הדין לבדה, וזה כמו בימי הבריאה ממש, אז דיבר אלוהים לבדו, כי בתחילה עלה מלפניו לברוא העולם במידת הדין (ולא יכולנו לשאת). כל זה מרמז על כוונה חבויה לבריאה חדשה, שראשיתה גם היא בדין, והוא דין קשה, כי משמעותו – החרבת כל החי מעל פני האדמה. החרבה זו נחוצה על מנת למלא את העולם בחיים חדשים, ולהעניק לבריות חוקים חדשים, שיאפשרו להן לבטא את מידת האנושיות שבהן, ולא רק לשאוף לאיזו התעלות אלוהית. שמכל הנבראים עד כה מצאנו אחד בלבד – זה חנוך – שיכול היה לעשות כן, וכל השאר השחיתו התעיבו עלילה ואין עשה טוב.
קץ כל בשר בא לפני וקודם לכן ראינו ותשחת הארץ לפני האלוהים, והנה פסוק זה מסביר הסבר היטב משמעות השחתה זו – סופו של כל החי על פני האדמה – ואכן ראינו כי שורש ש.ח.ת משמעו מוות.
בא לפני ונראה כי קץ כל בשר זו איזו איכות נבראת, שעומדת לפני האלוהים ומקטרגת. ויש כאן חזרה על תיבת לפני שקודם אמר לפני האלוהים ונעסוק בה מיד בהמשך. ותיבת קץ מעניינת, וזו לה הופעה שניה. בסיפור קין והבל נאמר ויהי מקץ ימים, והכוונה ל"קץ קטן", כלומר בחלוף איזה זמן, תמה איזו תקופה, אבל מתוכה ממשיכה ויוצאת תקופה חדשה. וכאן זה קץ גדול, סופי: קץ כל בשר – קצו של כל החי, וזה, נרצה בכך או לא – מוות. לפיכך אפשר לפרש: בא המוות לפני האלוהים, וקבלו האלוהים בדין.
וקודם כתב כי השחית כל בשר את דרכו, ופשט הוא כי השחית כל בשר את דרכו שלו, שלא הלך עוד בדרך שנפרשה בפניו, אלא שינה נתיבותיה ועשה בה רע, ונשחתה היא כתוצאה ממעשיו. אבל אפשר גם לחשוב כי תיבת דרכו מוסבת על אותה איכות נבראת – קץ כל בשר, כך שכל בשר שזה כלל החומר החי, השחית את דרכו של קץ כל בשר, ומשהושחתה הדרך, ולא נבדלה עוד מן הסביבה, שרה המוות בכל. זה מסביר את כליון המין האנושי כתוצאה מהשחתת הדרך, שמשמעותה שאין הבדלה בין הדרך, המובילה לאי אן, לבין השטח שהוא מצב קיים. כך יכול כל נברא להתנהל בעולם כפי חשקו וצרכיו, ולא כפי קריאת הדרך. ההליכה הפכה לשוטטות, והשוטטות הובילה לשחיתות, ולא עמד מי מול ההתדרדרות, למעט נח.
ועל דרך הרמז קץ כל בשר עולה בגימטריה בבראשית (כך, ואין זו טעות) שאת מעשה בראשית מתקן אלוהים בבראשית, כלומר באמצעות הדבר עצמו, ושוב נגלה העקרון של במה שחטאת שם אתה מתקן. ונראה כי האל רואה במעשה בראשית עצמו חטא, לשון החטאה, ומתקן בבראשית, כי כך עלה לפניו במחשבה, וראינו הרבה. ומכאן שמודד עצמו באותם כלים שמודד לנו, ודבר זה גדול הוא בעבורנו, שמודד לנו כאילו היינו הוא, כלומר מצפה הוא מאיתנו לגדולות ונצורות. ובעזרת ה' יבוא יום ונצליח.

כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ ויש לשים לב לתיבת מפניהם, שקודם אמר ותשחת לפני האלוהים, וכאן מדבר על פניהם של אנשים. וטעמו שהשחתת הארץ באה מפניהם והולכת לפניו, כלומר יש כאן תנועה מפנימיותו של האדם אל פני האלוהים. והוא, בהיותו אלוהים, פניו הם גם פנימיותו, שגלוי הוא ונסתר הוא בו־בזמן, ואין לזמן אחיזה בו כלל.
ושאלנו קודם מדוע מקדים אלוהים את המלאותה של הארץ חמס להשחתתה, שקודם לכן אמר ותשחת ורק אחר כך ותמלא. יש כאן מעין תנועה מעגלית: סיבה – תוצאה – התוצאה הופכת לסיבה חדשה – ושוב תוצאה, שהיא אותה פעולה שבה התחלנו את הסבב. הנה כך: פעולת האדם – השחתה והיא סיבה לתוצאה שבארץ – נמלאת חמס; המלאותה של הארץ חמס הופכת לסיבה לפעולה האלוהית – השחתה, והרי כך התחלנו את הסבב. אלא שהתחלנו בהשחתה מצד האדם, ואנו מסיימים בהשחתה מצד אלוהים, ומכאן שהאלוהים מודד לדור ההוא באופן שמדד הדור לסביבתו: הדור השחית – האלוהים משחית. ושתיהן מוות. אלא שלאל יש דרך לתקן, ואילו לבני האדם אין.

משחיתם את הארץ ומדבר ברבים, ואז ביחיד, וברי כי תיבת משחיתם מוסבת על בני האדם, ועל כל החי, שכן אמר: מאדם עד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים, וראינו. ונראה כי האלוהים, בינו לבינו, קורא בשם הארץ לכל אשר ברא ולכל אשר חי בה, בארץ. ולפתע התיבות הגדולות בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ נשמעות מעט אחרות, ותיבת בראשית תקרא במשמעות בטרם.
עוד: ראינו ודיברנו הרבה בכח החיים הטמון בארץ – תדשא הארץ דשא…ותוצא הארץ עץ פרי עשה פרי; תוצא הארץ נפש חיה… וכעת הכח הזה החי מוציא פירות באושים. ולכן יש צורך להשחית הארץ, כלומר, להמית כח החיים שבה, שלא לתת עוד מקום לרוע שפשה בה, אלא שתעמוד מנתינתה, וימות כל בשר, למען אפשר יהיה לבנות מחדש.

שבח לאל הטוב על אלה הדברים שעברו בי, גם אם קשים הם ומרים.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן. והרבה עשיתי מזה ומזה, באין אפשרות להקיף את עומק מחשבת התורה.
הטכס והטוהר לחי עולמים, היראה והיחוד לחי עולמים.
י"ב בשבט התשע"ב, יפו.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s