אין איל (בראשית ו', י"ד – ט"ז) (חלק א')

א.ר.ו.כ

עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר: וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה: צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה

פשט הפסוקים
אלוהים ממשיך את דברו לנח, ומורה לו לבנות תיבה. ההוראה אינה סתמית, כי אם מפורטת: סוג העץ שישמש לבניית התיבה, החלוקה הפנימית, חומר האיטום, מידותיה, פתחיה.

התבוננות
עשה שורש ע.ש.ה מופיע בשלושה פסוקים אלה 5 פעמים: עשה, תעשה, תעשה, תעשה, תעשה. מדוע? וזו תשובתי: 5 עשיות בנח כנגד חמישה עושים אמרם: א) העצים – עץ פרי עשה פרי; ב) האשה – מה זאת עשית; ג) נחש – כי עשית זאת; ד) אדם וחוה גם יחד – ויעשו להם חגורות; ה) קין – מה עשית. כלומר, דרך הרמז הזה הנעלם הנסתר והדק, אנו רואים כי הציווי לנח כולל את כל אשר נאמר בהם עשייה בימי הבריאה – ארבעה מהם טרם הגירוש מן הגן, ואחד – קין – אחרי כן. (וברי כי לא כלל את מעשה הבריאה, שם נאמר הרבה ויעש, נעשה, לעשות. אבל אלה העשיות נאמרו באלוהים, ואין מקומו של נח בהן.) מכאן שהתיבה היא מעין גן בזעיר אנפין, והיא אוצרת בתוכה את היקר מכל: החיים. כל החיים כולם. ויש לתת את הדעת שאחת העשיות באה במקומה של עשיית הנחש – שלא הדיר האלוהים את הנחש מן התיבה, וחכמינו הדגולים ידעו לומר – אפילו זוג שדים נכנס לתיבה, שנאמר מכל חי, ואת זה נקל לפרש כממשיכי נחש. כך שניתן לומר כי האלוהים מכניס אל תוך התיבה גם את הרע, משום שהוא נחוץ לו לאדם, ולו על מנת שיהיה אדם. עוד עשייה נאמרה על מקומם של עצים, שהם עושי פרי, וזו פרייה ורבייה שבתיבה, וגם רוח המרד שנתנה בהם האדמה, וראינו במקומו, וגם זה נחוץ לו לאדם. עוד אפרש את עשיית אדם וחוה, ויעשו להם חגורות, וזה רמז על צניעות שנדרשת בעולם, וצל רמז דקיק על אשר צפוי לבוא על נח מאת חם בנו, שלא נשמר בצנעת אביו, ולבסוף את עשיית קין – שהיא מחוץ לגן – רמז לעשייה שבא תבוא אחרי המבול, כשיצאו החיים כולם מן התיבה, וישובו אל הארץ. ושם יהא על האדם לתקן את חטא קין, ואכן זה הדבר נעשה שם, ובעזרת ה' נראה במקומו. וכנגד מה אמר את עשיית האשה אינני מפרש כלל, ויכול הקורא לפרש לעצמו, שהדברים כתובים.

עשה לך ורק מפנה הפירוש את תשומת הלב כי לך נאמר, עשה לך, ולא לאחרים. ואחר כך יאמר ואתה קח לך מכל מאכל, וכל הדברים נעשים בכוונה ברורה להחיות את נח לבדו, ואף על פי כן נאמר במדרש, חיכה הקב"ה שישובו בני הדור החטאים, ולא שבו.

תבת וזו תיבה גדולה וקטנה. שכשמה כן היא – תבה, שמלים בתורה קרויות תיבות, וזו התיבה מקבילה לתיבת ספר שבפסוק זה ספר תולדות אדם, שהיא מודעת לעצמה. ותבת תבת גם כן מודעת לעצמה, וכוללת את כל תיבות שבתורה, ובכלל זה גם אותה. וזה יפה מאד. ובכל זאת, מה יש בה, בתיבה זו? וברי כי היא כלי קיבול, וזה פשט, כי מה עושים עם תיבה? מאחסנים בה דברים, חפצים, סודות, זכרונות. וכאן ייאמר עוד מעט כי בתיבה זו יאוחסנו החיים עצמם, על כל חי שבהם. ומה עוד בתיבה? והרי ברור וידוע לכל ילד וילדה בישראל, כי משה בתיבה. שנאמר ובתיבה משה הקטן. ומכאן שמשה מקביל לחיים עצמם, מכל חי מיכל החיים הוא, והוא נשמה כוללת כל, והוא, ורק הוא, יכול היה לעמוד אצל האלוהים, ארבעים ימים וארבעים לילות, בלא שתיה ובלא אכילה, ולקבל את התורה בשם החיים כולם. אבל התיבה הראשונה היא תיבת בראשית, ועוד התיבה הראשונה היא תבת נח, וההיא מכילה הכל מכל כל, ואילו תבת נח מכילה רק את כל החי, שהשאר כבר נברא, וכעת יהא עליו להרטב ולשקוע במים לתקופה ארוכה יחסית, ורק אחר כך לשוב ולהתגלות.

תבת עצי גפר וכל כך למה? עץ משום שצף הוא על המים, ויפה הוא לבנין ספינה. אבל לא סתם עץ זה, אלא עץ חיים ממש. ומדוע שאחשוב כך? על שום תיבת גפר, שהיא בת שתי הברות: גו שמשמעותו תוך, פנים, ו – פר שמשמעותו פרייה ורבייה. בתוך תיבת העץ הזו מצויים החיים, ועל כן אומר אני – עצי גופר, עצים שבתוכם יש תכונת הפריון, ההולדה, הוספת החיים. ומכאן שעץ חיים ממש הוא. משה, לעומת זאת, הֻשָֹם בתיבת גמא שגם היא בת שתי הברות: גו, אשר ראינו ו – מא שהן אותיות אם. בתוך האם. משה שכן בפנימיות תיבת אם, כלומר, תינוק ברחם אמו. תיבת משה היא רחם לכל אשר מצוי בתיבת נח, משום שמשה הוא כל אשר מצוי בתיבת נח, וראינו. במלים אחרות משה הוא פנימיות תיבת נח, ובכלל, משה הוא פנימיות כל תבה ותבה שבתורה, כלומר, אם נלך אל עומקה של כל תיבה בתורה, נמצא את החיבור שבין הארצי והאלוהי, את המתורגמן שמעביר את דבר האלוהים אל האדם. ונזכור תמיד כי איש התרגום הזה, כבד פה היה, וכבד לשון, ואין זו כפילות מיותרת, אלא הבחנה חדה וחודרת על הקושי הכפול שיש לו, למשה, בכל הנוגע לדיבור ולשיחה ולניסוח רעיון, ונראה שם בעזרת ה' יתברך, בעוד שנים הרבה, ומי יתן ונגיע שמה בכלל, ומי יתן ונגיע מהר משאפשר לנו לחשוב כעת.

קנים תעשה את התבה. זאת אומרת שהתבה היא משכן, מקום קינון, לכל החי שיבוא אל התיבה, וקן אין משמעו מקום דיור בלבד, כי אם בית גידול: קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים. משמע היא דוגרת ומגדלת את הדור הבא. ועוד: הופעה ראשונה זו לתיבת קן, והיא בנטיית רבים, ולא ביחיד, קנים. מכאן שאין בית גידול יחיד וממנו נעשו מרובים, אלא בית הגידול הוא מראש מרובה, וממנו יוצאות יחידות פרטיות. מן הכלל אל הפרט, ולא להיפך, כפי שאפשר לחשוב. וזה מזכיר את שושלת קין, שבניה השתדלו ככל יכולתם שלא להוסיף חיים לעולם, להביא אל העולם צאצא אחד בכל פעם, קן אחד בלבד. ואילו אנשי שושלת שת הביאו בנים ובנות, ופרו רבו ככל יכולתם, וכל אחד הקים לו קן משלו. וקנים רבים היו להם. וכך רומזת התורה לנו שנכון לפעול, ויש להקים בתים רבים, ולהפיח בהם חיים, ולא להוליד ולגונן, ואחר כך לקונן. ומכאן שכאשר יבוא המבול לקיצו, ותיבש הארץ, יקיים נח, ואיתו כל הבריאה כולה מצוות שילוח קן, ויהיה זה קיום ממילאי (שמתחולל מאליו) למצווה חשובה זו, שהרי כל החיות כולן יפרחו מן הקן שבנה להן נח. ושוב אנו נוכחים בהיותה של מצוה זו כרוכה בחיים באופן טמיר אך בלתי אמצעי, ועד כמה עמוקה היא בתוכנו: עלינו לשלח מעלינו את הגוזלים, על מנת שיחיו את חייהם שלהם, ולא את חיינו שלנו. וזה סוד גדול לחיים טובים, ואשרנו שזכינו ללמוד זאת גם כאן.

וכפרת אתה ועל פי הפשט ברור שמדובר בציפוי לתיבה, והציפוי נקרא כפר, ופעולת הציפוי נקראת כפרה. וזאת עלינו לזכור כשאנו משתמשים במילה לכפר, כפרה. השימוש היום הוא ברור וחד, אבל המקור נמצא כאן ומשמעו כיסוי או ציפוי. ואכן, כשאדם מביא קרבן לכפר על חטא, ומתכפר לו, הרי שחטאו התכסה. לא נעלם או בוטל, אלא מכוסה, חבוי, לא נודע עוד, ולא שייך, ואין עוסקים בו כלל. מצב שבו החטא איננו מכוסה, כי אם בטל, קרוי סליחה, ובו נעסוק במקומו, בע"ה.

מבית ומחוץ פנים וחוץ, ויפה לראות כיצד תיבת בית משמשת במשמעות פנים, פנימיות. וודאי שכך הוא ויש לבחון: זו הופעה ראשונה לתיבה בית בתורה. כלומר, בית מופיע לראשונה לא כמבנה עץ או אבן על הקרקע, כי אם כתיבת עץ, ספינה, השטה על פני המים. ואיך זה שקראה בית? משום שתכונות יסוד לכל בית אנו לומדים מן התיבה. רמז אנו מוצאים בקרבת האותיות של בית ותיבה, שהן אותן אותיות, רק מסודרות אחרת. אבל בית ללא אות ה"א, ומכאן שעל האדם עצמו למלא את ביתו באות זו, אות הנשימה, אות השם, על מנת להפוך אותו לתיבתו, למקום סודו, למבצרו. ועליו לסדרו כראות עיניו, שיבוא הביתה, ולא אל בית סתם.
אבל יותר מזה: דיברנו קודם לכן על הקינים שבתיבה, ומכאן שבְּבַית, בכל בית, קיים – ואם לא קיים אז יש להקים – מקום קינון פרטי לכל אחד מדייריו. כל אחד צריך פינה, על מנת שיוכל הבית לשמור על יציבות גם בעת סערות גדולות.
ועוד דיברנו בעצי הגופר ומכאן שבית מקום חיים הוא. לסיכום: אלה התכונות שקובע אלוהים בבית:
א) לך – שלכל אחד ביתו שלו, ורק לו הוא.
ב) עצי גפר – בית הוא לצורך חיים, וזה בית של קדושה, כי חיים הם לבדם קדושים. וזו עבודת השם שבבית, וזו עבודת הבית. וכל בית הוא מקדש מעט. ובית שאין בו חיים, חסר הוא, ושמעו דברי זה עד מאד.
ג) קנים – מחיצות, הפרדה, לצורך פרטיות. שאין כל בני הבית רשאים להתערב בתוך כל ענייני בני הבית, ולכל אחד שמורה פינתו שלו.
מבנה שכזה ישרוד סערות גדולות ומבולים המאיימים להחריב את הארץ.
ואכן, זו פעם ראשונה שאנו שומעים על ציבור של אנשים ובעלי חיים, הדרים יחד במרחב אחד. עד כה לא ראינו באופן כה מפורש אנשים המתגוררים זה לצד זה באותו מבנה. אנו יודעים כי קין בנה עיר, חנוך שמה, וסביר להניח כי הכילה העיר בתים ורחובות, ואנשים חיו זה לצד זה תחת קורת גג אחת. אבל התורה לא סיפרה. וכאן היא כן מספרת – לראשונה – על קיבוץ אנשים ובעלי חיים יחד, וזה דומה לבית במשמעות שאנו משתמשים בה כיום. כך שניתן לומר שתיבת נח היא אכן אב הטיפוס של בית, היא הבית הראשון, וזה יפה.
וכל זה בעצם – פנימיותו של אדם. כי הנה אנו רואים נכוחה כי המשמעות הראשונה של בית היא פנימיות.
וגם תיבת חוץ מופיעה כאן לראשונה. ומכאן שמשנעשה בית, נעשה מיניה וביה חוץ, וזו סתירת פנים-חוץ, והיא נולדת מתוך הקמת המחיצה (שורשים קרובים ח.ו.צ – ח.צ.צ) שביניהם.
ויש לשים לב כי גם מבית וגם מחוץ יש לכפור התיבה בכפר. וזה מהו? קודם לכל – נושא הוא קרבה לשונית גדולה לגפר. כפר גפר. הדמיון ברור: המשקלים זהים, שלוש אותיות, כתיב חסר. מסתיימות באותיות פ"ר, שמרמזות על פריון.
הבדל ראשון ניכר באותיות רישיות, כ' ו- ג', שהן אותיות מתחלפות, מקבוצת גיכ"ק, אותיות החיך. [ואנו יודעים זאת היטב, גם אם לא שמנו לבנו: זכוכית – זגוגית, לרגל – לרכל]. כלומר, את הגופר, את המקום הפנימי שנועד לחיים, אנו מצפים בכפר, בציפוי או כיסוי שגם כן נועד לחיים. שלא מבדיל בין החיים שבחוץ לחיים שבפנים, שאין הבדל בין החיים הללו לחיים אחרים, אלא מבדיל בין התווך הפנימי לזה החיצוני, לצורך ידוע, וזה פרטיותו של אדם. ויש עוד הבדלים ועוד מה ללמוד, שגימ"ל עניינה גמילה, מעבר שבין שלבים בחיים, וכ"ף עניינה כיפוף וענווה, ומי שיכול שיוציא, כי רבים הם הסודות שבתיבות התורה, וגם זה כתוב כאן תחתים שנים ושלשים תעשה ואלה רבדים שבכל תיבה ותיבה, ובחלק ב' נדבר בזה, ואין בי עוד.

השבח לאל חי עולמים על נפלאות בריאתו.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן. והרבה עשיתי מזה ומזה.
הכתר והכבוד לחי עולמים, הלקח והלבוב לחי עולמים.
י"ז בשבט, ערב שבת יתרו והלוחות, התשע"ב, יפו.

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s