אין איל (בראשית ו', י"ח – כ"ב)

א.ר.ו.כ

והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך: ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו: מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות: ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה: ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה

פשט הפסוק
אחרי שהודיע האלוהים לנח על כוונתו לשחת כל בשר, אומר לו אלוהים כי הוא יקים עמו ברית ומורה לו להכנס אל התיבה עם בני משפחתו. כן מורה האלוהים לנח להביא אל התיבה מכל זוגות זכרים ונקבות מכל בעלי החיים שעל הארץ, עופות, בהמות, רמשים, ואף מורה לו להצטייד במזון. ונח עושה כאשר ציווהו אלוהים.

התבוננות
והקימתי את בריתי אתך ובאים אנו אל מקום ראשוני, וגדול הוא מאד, שתיבת ברית נכתבת לראשונה, והיא ברית לאלוהים, שכתוב: בריתי. וניתן היה לחשוב כי כבר נודעה הברית, שמן הדברים עולה שנח מודע לדבר הברית, וכאילו נזכרה היא בעבר. והקימותי את בריתי אתך, אומר האלוהים, ונח לא שואל איזו ברית היא ומה טיבה, ועל מה הוא חותם, ואיזה טקס היה עליו לעבור. ומכאן שאכן יודע נח את דבר הברית. אבל מאיתנו נסתרת הברית, ועלינו לשאול מהי.
וזה ברור. את כל החי יהרוג אלהים, אבל את נח ואת בני ביתו יקים. ומכאן שדבר הברית היא ההתחייבות לחיים. שאף אם תבוא שעה כה קשה, ואת הכל יעקור האל, ישאיר פתח אחד, בצד התיבה, שדרכו יוכלו החיים להמשיך ולעבור. ברית החיים היא, ואין אחרת. וכל הבריתות שיכרתו מעתה ועד עולם, על כל גוונים וגווני גוונים שבהן, בחיים יסודן, ואת החיים הן משמרות. ואזכיר שוב כי תיבת בראשית משתכלת ברית אש, שבברית נברא העולם, ובאש נכתבו הדברים, שחורה על גבי לבנה.
בסיכומו של דבר, נח הוא הכלי שדרכו מקיים האלוהים את הברית עם החיים. ונח ובני ביתו מייצגים את החיים שבכאן, ואלוהים את החיים עצמם. ועדיין לא פרט את דבר הברית, ואחרי המבול יפרט ויאמר: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ, וזה מפורש – שהברית מכוונת אל החיים, והאל מבטיח כי לא יכרית עוד את החי, ולא ישחית עוד את הארץ. ולסיום הדברים אביא את הפשט: כשיבוא המבול, בריתי לך נתונה היא, ואתה ובני משפחתך לא תספו, כפירוש רמב"ן. וכשמצהיר אלוהים על בריתו, מן הדין שיקיים, ואין להפר. ועוד שולחנו רמב"ן למלאכי, ושם כתוב: בריתי היתה אתו – החיים והשלום, ונמצאנו מכוונים כוון היטב, ואת תיבת והשלום לא נפרש כאן כעת.
ובאת אל התבה וזה צעד ראשון בשמירת הברית: על נח ובני משפחתו להכנס אל התיבה, על מנת שישמרו מן הפורענות. והם החיים האחרונים של ימי קדם, והם החיים הראשונים של הימים שאחר כך. שמונה בני אדם בלבד, מתוך רבים מאד, יעלו חיי אנוש מחדש על האדמה. וזה בראשיתי, ונראה כי הציוויים הבראשתיים יחזרו על עצמם, כשיצאו מן התיבה.
אלא שאנחנו עדיין בשלב של ובאת אל התיבה, וזו הנחיה כללית. ביאה אל התיבה. וזה ידיעתה. וכך יש לבוא אל כל תיבה שבתורה: עם עצמך, ועם אשתך, ועם ילדיך, ועם נשותיהם. וכל זה חיים הוא. עליך לבוא לכל תיבה עם החיים היוצאים ממך, עם הפוטנציאל לדור שאחר כך (זה הבנים והנשים). עליך לבוא אל כל תיבה בבחינת ידיעה ואחדות, ובבחינת רחם-חיים, ועליך להכניס שם גם את חייך שלך, ולא להוותר מן החוץ כאילו היו החיים בתוך התיבה ואתה מן החוץ. ובאת אל התיבה אתה, אלה חייך שלך, התנסויותיך, הבנותיך, מחשבותיך, גופך. ואז, משהבאת כל אלה, הבא עמך גם את כל החיים שממך בפועל, וזה האשה והילדים, ועוד יותר – החיים שממך בכח, וזה הילדים ונשותיהם, מעמידי הדור הבא. ועל כן כתב ומכל החי מכל בשר שנים, שעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, שכל זוג שבתיבה שנים הם, שהיו לבשר אחד. וכמובן, מעבר לכך, להביא אל התיבה את כל החיים שבעולם, על מנת לשמר גם אותם. וחיים הם חיים באשר הם, ואין הפרש בין חיים של אדם לחיים של עוף בהמה או רמש, בבחינת כח החיים המפעם בהם תמיד. וברי כי הפרש קיים, אלא שאינו כאן, אלא בהיותו של האדם נפרד, חיים נפרדים שבתוך חיים כלליים, וזה יקר מכל, ואין התורה משקרת: שופך דם האדם, דבר התורה, באדם דמו ישפך – כי בצלם אלוהים עשה את האדם. ואם לא כתבתי מפורשות בעבר, כותב אני מפורשות ככל שניתן: צלם אלוהים שבאדם הוא סתירה שבאדם. שבאדם הסתיר אלוהים הרבה ממנו עצמו – וזה נקודה. ואין אנו יודעים אלוהים מהו, אבל יודעים אנו צלמו – זו סתירה. ואת זה יש לשמר ביתר שאת, שזה נשמת חיים שנטע בתוכנו. ואין משמעות הדבר היתר לפגוע בחי, כלל לא, ואם יעלה על דעת מי לחשוב כן, יבדוק עצמו היטב, כיצד זה הושחתה נפשו, וכיצד מתיר הוא לעצמו לפגוע בבעלי החיים כאילו לא מנשבת בם אותה רוח חיים הנושבת גם בו, כאשר מעידה התורה בעצמה באומרה: נשמת רוח חיים.

ומכל החי מכל בשר שנים מכל ומדוע שילש תיבת מכל? ועל דרך האמת שישה, כי ישוב בפסוקים הבאים ויאמר מכל…מכל בפסוק הבא ועוד מכל בפסוק שלאחריו. וזה שלושה שניים אחד, ויש לבדוק. ואומר שנים מכל תביא אל התבה כלומר שתי איכויות מכל ואלו הן: מכל בשר אחד; מכל החי שתים, ואז מסכם ואומר שנים מכל – שבסך הכל שני מכל הם. אבל מה המשמעות? מכל אותיות למך, ולמך הוא אבי נח, ואבי נעמה אשת נח. שבהוראת האלוהים לנח להביא שנים מכל, אומר לו להביא גם את עברו ואת עברה של אשתו. שהכל עומד למות ולהכחד, אבל לא להמחק מן הזכרון. ודרך השער הזה הצר, שנים מכל, עברה אלינו פרשת בראשית הגדולה מכל.
תביא אל התיבה ואחר כך יאמר יבואו, אבל כאן אומר לנח להביא ממש, שהוא עצמו יביא אל התיבה מכל איכויות החיים שיש בו, ולא רק מן הטוב, וזה הצד הפעיל של נח. ואחר כך, מבטיח ה' בדברו הניצב לעולם, יבואו איכויות אחרות, ואין לך דרך למנוע כניסתם אל התיבה, וכך טוב, וכך נכון.
ועוד עלינו לברר ההבחנה שבין חי לבין בשר. ונאמר כאן בשר זה אדם: איש ואשה. שנאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ועוד והיו לבשר אחד. כך שתיבת בשר שבכאן עניינה אחוד זכר ונקבה. והחי מהו? רוח חיים או נשמת חיים. שזה החי שבתוכנו. ונותן כאן הבחנות יפות מאד, ותזכורות, וכל אלה מעידים שוב ושוב על הישנות בריאת בראשית, עם ההבדלים המתחייבים מן המצב.
ועוד אפשר לדרוש בשר לשון בשורה, שכל חי מביא עמו איזו בשורה, רעה או טובה, ולקחת מכולן, שכולן ניתנו לנו בני האדם, ועם כולן עלינו להתמודד בימי חיינו. ותיבת חי שתהיה הבשורה חיה, ותפעל בתוכנו, ולא תבוא, תשמע ותשכח או תכבה. ואת שני אלה, חי ובשר, מתיכה התורה יחד, ומבטיחה את יצירת החיים הנובעים מן המגע הזה, מגע החיים בבשר.

להחית/להחית אתך ותיבות גדולות הנה. הכל – להחיות אתך. ואמר לשון אִתָּךְ וזה כה יפה. שלהחיות את אותיותיו של נח, ולא רק של שמו, כי גם את אותיות הווייתו, איש צדיק תמים, ולהחיות נקבה שבו, אִתָּךְ, ולא אִתְּךָ, שהיא נושאת החיים, והיא אתו, אשתו. ובפשט: תביא להחיות ואל תביא להמית, אתך, לצדך, בשיתוף, ולא בעליונות או בכפייה. ותיבת להחית בחולם חסר, כך שאפשר לשכל אותיותיה ולכתוב תחילה, וזה עוד רמז חביב לאופי הבראשיתי של כל סיפור נח והמבול.
זכר ונקבה יהיו ושוב חוזר הדימיון לבריאה שם נאמר: זכר ונקבה ברא אותם. והאלוהים מזכיר בדבריו את הזמן ההוא שלפני שנים הרבה, עת ברא אדם, על מנת שיפרה וירבה וימלא את הארץ, ויכבוש, וְיִרדה. ולמה מזכיר? שבאנו אל רגע של מעין בריאה חדשה, שהכל יהרס בבחינת לברא, לפנות, והכל ייבנה מחדש בחינת בריאה כיצירה חדשה, אבל עקרון זכר ונקבה נשמר גם עתה, כפי שהיה אי אז, בַּרֵאשִׁית.

מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות והפשט פשט. אבל כבר אמר קודם: מכל החי מכל בשר שנים, ומדוע מפרט וחוזר ואומר, ומה הפרש בין החי והבשר לבין העוף, הבהמה, הרמש, שבפסוק זה? וראינו תשובה לזה,שאלה בעלי החיים לא בשר הם – לא בעת הזאת, ויש להבדיל ביניהם לבין האדם. ועוד שב אני ואומר, כל אלה תיבות בראשית המה, והוא שב ומעלה אותן שוב ושוב ושוב.

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה. וגם כאן הפשט פשט. אלא שאוכל שלפני המבול שונה מאוכל שלאחריו. שקודם המבול אכל העולם רק מן הצומח, אבל אחרי כן התיר ה' אכילה מן החי (עם הגבלה על הדם, וזה נעסוק במקומו, בעזרת ה' יתברך). וגם יש לראות כיצד מזונם של בעלי החיים ושל בני האדם שווה הוא, וזו עדות לנפש החי שבאדם, הנפש הבהמית, שהיא זהה לנפש בעלי החיים, ודיברנו מעט בזה כאן.
אשר יאכל ומכאן שהיו מאכלות אסורות. ושורש להם איסור על אכילה מפרי עץ הדעת. אבל כאן אינו אוסר מאכל מסוים, אלא מתיר את המותר, שכבר נודע הדבר, ואין לאוסרו שוב.

ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה. פשט. אבל בעוד שנים הרבה הרבה יבוא רגע ויכתוב לעיני כולנו ישראל: ויעש משה ככל אשר צוה ה' אתו כן עשה. וכמה הפרשים כאן: נח-משה וזה הפרש ברור. אלוהים-ה', וזה פחות ברור ונאמר שכאן מידת דין פועלת, ובמשה מידת רחמים. ועוד הפרש שבנח נאמר צוה אתו אלהים ובמשה צוה ה' אתו. אצל נח מקדים אתו לאלהים, ובמשה מקדים ה' אתו. וזה אולי ההבדל בין צדיק בדרתיו לבין משה, שלא נאמר בו צדיק, אבל שם ה' לפניו תמיד. ואצל משה אומר אלה הדברים בעת השלמת מלאכת בניית המשכן. ויוצר מקבילה חזקה מאין כמותה בין התיבה לבין המשכן, ללמדך שהמשכן מקום החיים הוא, ומקום החי והבשר, וזוגות זוגות באים במשכן על מנת לשמר החיים, והמשכן מעין תיבה על מים, שהוא אינו מן העולם הזה, אבל לעולם הזה נועד, שמשמש הוא את בני ישראל בבואם אל תפקידם בעולם שהוא לבחור בחיים ולשמור עליהם, שיקרים הם מאד, החיים, ואין להם שיעור וסוף, ועלינו להעמיק ולקבוע מחשבה זו בתוכנו העמק היטב, שהיא מרככת לבבות קשים, ומאפשרת לאדם אחד לקבל את האנושות כמות שהיא, ולאו דווקא כמות שהיה רוצה שתהיה.

השבח לאל חי עולמים על אלה הדברים שעברו בי, ולא ידעתים כלל וכלל.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי ה' הנאמנים.
הפדות והפאר לחי עולמים הצבי והצדק לחי עולמים.
אור ליום ד', כ"ט בשבט התשע"ב, יפו.

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ: מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת: וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה: וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית ו', י"ח – כ"ב)

  1. revitaldanieli הגיב:

    נפלא ומרומם. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s