אין איל (בראשית ז', א' – ה') (הקדמה)

א.ר.ו.כ

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה היא שנים איש ואשתו: גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ: כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה: ויעש נח ככל אשר צוהו ה'

פשט הפסוקים
האל ממשיך בדיבורו אל נח ואומר לו לבוא אל התיבה עם בני ביתו, משום שהוא צדיק. הוא מורה לו שוב להביא מן החי אל התיבה, אבל הפעם מפרט ומבדיל בין בהמה טהורה לבהמה אשר איננה טהורה – מאלה להביא שבעה זוגות, ומאלה זוג אחד או שנים בלבד. ועוד מוסיף כי מהעופות שבעה ולבסוף חותם בציון זמן מדויק למבול: עוד ימים שבעה, ומשכו: ארבעים יום וארבעים לילה. ונח עושה כאשר צווה.

התבוננות
חמישה פסוקים אלה הינם מוזרים ביותר. ומדוע אומר אני?
משום שכבר סופרו לנו. עשרת הפסוקים הקודמים מספרים לנו את אלה הדברים: אלוהים מדבר אל נח, מורה לו לבנות תיבה ולהכניס בתוכה את בני ביתו וזוגות של חיות ומספר לו על כוונתו להביא מבול. אמנם בעשרה פסוקים אלה יש פרטים הנעדרים מחמשת הפסוקים שאנו בוחנים כעת, אבל עיקרן שב וחוזר על עצמו. נציין גם כי בחמשת הפסוקים הללו ישנם פרטים הנעדרים מן העשרה ונבדוק בהמשך.

אלה הן המקבילות בין הגרסאות עד כה:
פרק ו'……………………………………………………………………………פרק ז'
ויאמר אלהים לנח……………………………………………………………..ויאמר ה' לנח
ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך..……………………………………בא אתה וכל ביתך אל התבה
נח איש צדיק תמים בדרתיו………………………………………….אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה
שנים מכל יבאו אליך להחיות………………………………………………שנים איש ואשתו
ואני הנני מביא את המבול מים……………………………………………אנכי ממטיר
לשחת כל בשר…כל אשר בארץ יגוע……………………………ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי

הבדלים גם יש: כאן שבעה שבעה לטהורים ולעופות, ואילו שם – שנים מכל.
וכן כאן אומר לימים עוד שבעה אנכי ממטיר, ואילו שם אינו מציין מתי.
אם כן, נשוב ונשאל, מה כל זה אומר?

וזה הדבר שעולה מלפני, והוא צריך להיאמר בקול רם וברור ביותר: ישנם כאן שני סיפורי מבול. בסיפור האחד אלוהים מדבר אל נח. בסיפור השני ה' מדבר אל נח. דבר זה מקביל הוא לשני סיפורי הבריאה, ומכאן אני למד יותר מכל על עומק הדימיון שבין פרשת בראשית ופרשת נח. הרי ראינו מקבילות בין הסיפורים, ושימוש בתיבות דומות, זהות, מנחות, ואף בביטויים שלמים. אבל שמירת עיקרון שני הסיפורים היא הרמז הגדול מכל, דווקא משום שהוא, כביכול, זניח. מה היינו חסרים לו היתה התורה מספרת על פניית האלוהים לנח, בניית התיבה, מבול, ויציאה מן התיבה? מדוע בחרה התורה לספר על דבר אלוהים לנח, ואז לספר על דבר ה' לנח? משום שזאת האמת. משום שאת דבר אלוהים -הלא הוא צד הדין – ניתן להבין. הדין הינו דין קשה, והוא תובע את שלו עד הפרט האחרון. כל פושע יבוא על עונשו, ומי שלא פשע יזכה. אבל התורה לא מתביישת, והיא אינה מפחדת לומר את אשר מפחדים בני האדם לומר: גם השם עצמו ה-ו-י-ה, מידת הרחמים, כופפת ראשה בפני הדין במקרה זה, והיא גם היא מכירה ברשעת האדם – עד כדי הכחדתו. כלומר עלינו, בני האדם החיים בימים שלאחר המבול, ללמוד על עומקה של מידת האמת הנטועה עמוק בתוך הרחמים. משגברו מדי חטאי הבריאה, חטאי הנבראים, ראתה מידת הרחמים עצמה את השחתת כל החי ועקירתו כמעשה הנכון. הרחמים האמיתיים קראו להמטת חורבן על האנושות כפי שהיא, משום שפסע אחד הפריד בין מצב שבו אפשרי עוד התיקון, לבין מצב שבו אין עוד אפשרות כזו. אלא שהיא, מידת הרחמים, אינה עוסקת בהשחתה, כי לא נכון הוא מלפניה. על כן אומר הפסוק שלפנינו: ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי. מידת הרחמים מכניסה נימה אישית בתוך תהליך ההשמדה:  אני עשיתי, אני אמחה. ולא זו בלבד, אלא שמכנה תהליך זה בשם מחיה – לשון חיים, החייאה. כלומר, מידת הרחמים רואה את החיים שבהרס הזה עוד במחשבותיה. היא רואה היא את ההתחדשות שתבוא אחרי החורבן. גם קודם אמרה אותה המידה: אמחה את האדם אשר בראתי. פסוק זה – מתוך מיקומו בלבד –  מבהיר לנו ביתר שאת,  שבשני סיפורי מבול אנו עוסקים: הסיפור הראשון נטוע עוד בפרשת בראשית, והוא חותם אותה. שם מחליט השם המפורש – מידת הרחמים – למחות את האדם אשר ברא, ושם מזהה הוא את נח כמי שמוצא חן בעיניו. הפסוקים הבאים הם כבר פסוקי פרשת נח, ושם רואה אלוהים – מידת הדין – כי רבה רעת האדם בארץ, ושם מזהה מידת הדין את נח כצדיק בדורותיו. כך למדים אנו על ההבדל שבין המידות: הרחמים עצמם ימחו את האדם. הדין ישחית את כל החי. וזה הבדל גדול. וזה גם רגע גדול שבו שתי המידות הללו פועלות יחד – כאחד בלתי מפולג – וכמה נוראות הן בפעולתן. האלוהים לא מתכוון למחות את האדם אשר ברא אלא להביא מבול על הארץ, לשחת כל בשר. מידת אלוהים לא מפגינה כאן פן אישי כלפי הנבראות. ואולי דבר זה מתחייב מפאת תפקידה.

עוד יש לשים לב לכך שמידת הדין היא זו הכורתת ברית עם נח. מכאן שברית היא מצד הדין, ויש לזכור דבר זה עד מאד. (וכשיצאו מן התיבה והאל ישוב ויזכיר את הברית, הרי שיזכיר אותה רק בשם אלוהים – מידת הדין, ולא בשם המפורש, מידת הרחמים. אבל מי שיריח את ריח הניחח הוא השם – הרחמים, והוא זה שיבטיח שלא לקלל עוד את האדמה בעבור האדם.)
כך שאפשר לומר, בסופו של דבר, שסיפור המבול, על דקות אבחנותיו, בא ללמדנו על הנהגת ה' בעולם, כיצד פעם אחת היא מן הדין, ופעם אחת מן הרחמים, וכאן כמו גם כאן אחד הוא.  כי אחד הוא ה' יתברך, אחד ואין עוד מלבדו, אחד פשוט, אחד לבד, אחד כבאותה הקריאה הנצחית: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. 

ויעש נח ככל אשר צוהו ה' : קודם לכן כתבה התורה ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה, ואילו כאן משמיט תיבות כן עשה. מדוע? כי נח פועל לרצון אלוהים – לרצון מידת הדין. שהוא אכן עושה (כן עשה) כל אשר מצווה אותו מידה זו. אבל מידת הרחמים אינה שלמה עם נח, אם כי רואה היא בו דברים טובים מאד: הוא מוצא חן בעיניה, כאמור. אלא שהוא צדיק בדורותיו, ולא צדיק כמשה, בכל הדורות. . ומכאן שמצד מידת הדין נח כמשה, ומצד הרחמים נח איננו כמשה. וזה הבדל שבין השנים. נח בונה את חיצוניות משה – שבונה הוא את התיבה. משה הוא פנימיות התיבה – משה הוא בתיבה – בתוך התיבה – וזה יפה כל כך. ועוד אפשר לומר כי מידת הדין דקדקנית היא עד מאד – לכן אמר כן עשה, ומידת הרחמים אינה כה דקדקנית, ולכן חסר תיבות אלה. שדי היה לה במה שעשה, לו גם החסיר קמעה. (וזה רק רמז, ולא נאמר כלל בנח). 

ולפני שאחתום הקדמה זו אעמוד על עוד הבדל מעניין ביותר בין שני סיפורי בראשית לבין שני סיפורי המבול: סיפורי בראשית באים בזה אחר זה. קודם מסופר הסיפור האחד, ואז הסיפור השני. ואילו בפרשת נח שני הסיפורים ארוגים זה בזה. מתחילים במידת הרחמים – עוד בפרשת בראשית, כאמור, ואז ממשיכים במידת הדין, ואז שוב רחמים, ואז דין וכן הלאה. ודבר זה יש לבדוק ביותר: א) מדוע בחרה תורה לנהוג כך – לשלב את שני הסיפורים לאחד. ו – ב) עלינו לשים לב ביותר למקומות שבהם מתרחש חילוף גרסאות, ולשאול עצמנו מדוע דווקא שם. שאלות אלה יכולות ללמדנו הרבה מאד.

עד כאן הקדמה.

ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן במידת הרחמים ובמידת הדין. 
ושבח לאל חי עולמים, השם אלוהים, על דברים אלה שעברו בי.
הקריאה והקדושה לחי עולמים; הרון והרוממות לחי עולמים.
יום אחד בשבת, ג' באדר התשע"ב, בתוך שבוע זכור, יפו

וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אין איל (בראשית ז', א' – ה') (הקדמה)

  1. itay הגיב:

    אין ספק שיש כאן שני סיפורים,רק שבניגוד לסיפורי הבריאה בראשית הם מעורבבים זה בזה,ולא נפרדים כמו בבראשית.לעיתים יש פסוק כך ופסוק כך.
    כמו שכתבת ההבדל העיקרי בין הסיפור בשם ה' לסיפור בשם אלוקים הוא היחס האישי לבריאה לעומת היחס המרוחק.
    בשם אלקים:
    1.אין הפרדה ודרגות בין בע"ח – כולם מכונים "בשר". בשם ה',יש בהמה טהורה ולא טהורה.נוח מכונה צדיק.
    2.צריך להביא שניים – זכר ונקבה.בשם ה' צריך להביא שבעה שבעה מהטהורים.הם נקראים איש ואשתו (!) ולא זכר ונקבה.
    כתוב גם פעמיים -ויעש נח ככל אשר ציוהו-פעם לפי אלוקים ופעם לפי ה'.

  2. eyalbarcochva הגיב:

    כן, לא כתבתי את זה. צריך הייתי, זה היה לי ברור מדי. אולי בכלל צריך הייתי לכתוב הקדמה, ואז לבחון את הפסוקים עצמם. זה מה שאעשה, כך אני חושב. מה שנכתב יקרא הקדמה, ואוסיף את העובדה שהסיפורים פתוכים זה בזה כשני סלילים, ובפוסט הבא אבחן את התיבות עצמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s