אין איל (בראשית ז', י' – י"א)

א.ר.ו.כ

ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ: בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו:

פשט הפסוקים
אחרי שבעה ימים, כמובטח, מתחיל לרדת גשם כבד מאד. תאריך: שבעה עשר באייר, או שבעה עשר בחשוון, בשנת שש מאות לחיי נח.

התבוננות
ושוב מתרחש חילוף בין הסיפורים, ואנו באים כעת לשני פסוקים שמצד הרחמים.
פסוקים אלה חוזרים על מידע שקיבלנו כבר מצד הדין בפסוק ו'- גילו של נח בעת המבול, והוא שש-מאות שנה, וכי החל המבול. בנוסף, הם מספקים מידע חדש – את התאריך המדוייק בו מתחיל המבול. ניתן גם לחשוב כי תאריך זה מהווה את יום הולדתו של נח ממש. ובעזרת ה' נבדוק בהמשך.
ויהי לשבעת הימים כפי שאמר בפסוק ד' לימים עוד שבעה, וכמובן מקיים את דברו. ושם פירשנו כי תיבות לימים עוד שבעה מזכירים את פרשת בראשית, את שבעת ימי הבריאה כמובן, אלא שלא הודגש מספיק: שבעת הימים שבכאן, בחטיבה הרחמנית של הסיפור, מקבילים הם לשבעת ימי הבריאה. והימים הבראשיתיים מסתיימים בגירוש, וימי נח מסתיימים במבול. וזו הקבלה יפה ונוראה, ויותר משהיא מספרת לנו על המבול, היא מספרת על הגירוש – שכמוהו כהחרבת העולם כולו. (ובקריאת פרשת בראשית לבדה אין אפשרות להבין עד כמה חמור הוא עונש הגירוש, אבל כשקוראים את הפרשות במקביל, הרי שמתגלה עוצמת העונש במלואה. ומבין שני העונשים הרי הגירוש הוא החמור יותר, שגורשנו מן הנצחי אל הארעי, בניגוד לסיפור המבול. כן יש לומר ואנו לומדים זאת כל העת, שרבים מאירועי פרשת נח מקבילים לפרשת בראשית, אבל אין הם אלא צל שלה, העתק, ובראשית לבדה היא המקור. וכל זה אמור בבחינת בריאת הדברים והבאתם לידי גילוי בעולם מצד היותם נעוצים בנקודת הראשית. ומצד אמת התורה אין חילוק בין זה לבין זה, שכל התורה היא דבר אלוהים חיים (ר"ת אחד) ואין לתיבה כלשהי יתרון על חברתה.)

ומי המבול היו על הארץ ובפסוק ו' קראנו והמבול היה מים על הארץ. וההבדל ביניהם שבפסוק ו' המבול מאופיין כמים על הארץ, כאילו תיבות אלה הן הגדרת המבול. ואילו בפסוק שבו אנו עוסקים כעת, המבול הינו מציאות נפרדת ממים, כשלעצמו, והוא כלי מחזיק מים: יש מים למבול, כשם שיש מים לים או למעין. שאנו אומרים: מי מעין, מי הים; וכאן: מי המבול. זוכרים אנו כי התיאור שבפסוק ו' בא מצד הדין, ואילו התיאור שבפסוק זה בא מצד הרחמים. אז מה מדגישה כל מידה? האחת מגדירה את הדברים, וזה באמת עיסוק הדין, להגדיר ולהפריד את הדברים זה מזה – על מנת ליצור סדר לצורך חיים, כלומר בבסיסה עומד שורש טהור והוא המניע לפעולתה. והאחרת, מידת הרחמים, לא מגדירה את המבול, אלא מעניקה לו הוויה עצמאית. וזה באמת מה שעושה מידת הרחמים כאן בעולם. בתוך האחד מתקיימת הבדלה בין פרטים, וכל אחד מן הפרטים הללו הינו חטיבה עצמאית המקבלת את חייה, או את קיומה, ממידת הרחמים כאמור: ואתה מחיה את כולם.

בשנת שש מאות שנה לחיי נח כך כותב הסיפור הזה, ואילו בדין כתב ונח בן שש מאות שנה. מה ההפרש? שהדין מספר מה גילו של נח, אבל הרחמים סופרים את מניין השנים על פי גילו של נח. גילו של נח אינו פרט בסיפור כאן, כמו בדין, אלא הוא הספירה שעל פיה מתרחשים הדברים. זהו הבדל עמוק בין הסיפורים, והוא רומז על היותו של נח נקודת הראשית של האנושות החדשה. הרי ראינו קודם לכן, באילן היחש, עד כמה פשוט לחשב באיזה שנה החל המבול, אלא שהתורה כאן אומרת דבר עמוק מאד: כל הזמנים שקדמו לנח אינם רלוונטיים עוד, וספירת השנים מתחילה מחדש. המבול אינו מוחק את האדם ואת בעלי החיים בלבד, אלא את הזמן עצמו, ותחת הזמן הישן קמה ספירה חדשה – המתחילה משנת לידתו של נח (והיא שנת 1056 לבריאת העולם). וזה מעניין. מעניין עד מאד, משום שכורך את הזמן בחיים, ואת החיים בזמן: משכלים החיים, כלה גם הזמן, וזה יפה.
בחודש השני בשבעה עשר יום לחדש הוא חודש אייר. ויש שיטות האומרות חשוון. והמחלוקת היא האם תיבות בחודש השני נמנות על פי מניין ישראל (שניסן ראש חדשים הוא, ראשון לחודשי השנה), או על פי מניין מלכים. ויש דעות לכאן ולכאן. ואם על פי ספירת ישראל, הרי שבשבעה עשר באייר, ואם על פי ספירת מלכים, הרי שבשבעה עשר בחשוון. הדעה השנייה תכוון אותנו לחשוב על נח כעל מלך, שהדור נספר על פי שנות מלכותו, וזה מעניין, ומרמז מעט על אישיותו של נח ועל הנהגתו. לעומתה הדעה הראשונה תחזירנו לדברים הראשונים של פירוש זה, שעל פיהם לעיני כל ישראל מתחוללים הדברים כולם. על פי ההקבלה שאנו עורכים כאן בין סיפור הבריאה לבין סיפור המבול, נמצא כי דעתו של פירוש זה היא שהחודש השני הוא חודש אייר דווקא. ומובן שהדעה השנית, והיא הרווחת, בעינה עומדת. והרי קרוי חודש חשוון גם "ירח בול" ואין תימה, שדומה בשמו ל"ירח מבול". וחובה עלינו עוד להוסיף כי אפשר שסיפור הדין מונה על פי מניין מלכים וכי סיפור רחמים מונה על פי מניין ישראל, ומצד האל אין חילוק כלל. ולכן אסכם כי אין אנו יודעים יותר מזה ודי.
[כעת אוסיף כי אפשר שיום זה, יהא אשר יהא, הינו יום הולדתו של נח ממש, שהתורה כותבת מפורש ונח בן שש מאות שנה או בשנת שש מאות שנה לחיי נח. כלומר השלים שש מאות שנה מלאות, ביום זה. אבל אפשר גם שלא השלים עדיין, ושהתאריך המצויין הינו יום אחד כלשהו בשנה השש מאות לחייו (המתחילה בעצם בגיל 599). אלא שאם נתייחס לדברים שכתבנו קודם, שהזמן בטל במבול, הרי שתאריכי הלידה של כל שמונת באי התיבה נמחקו, וכמו ניתן לכולם תאריך לידה אחד: 17 בחודש השני בשנת שש מאות לחיי נח. ואז ממילא זה יום הולדתו. ועוד אפשר, כמובן, כי השלים נח 600 שנה, ואז, כעבור חודש ושבעה עשר יום מתחיל המבול. ואין הדברים הללו שכתבתי בסוגריים אלה מעלים או מורידים הרבה.]
[ועוד אפשר כאן לשחק עם התיבות ועם המשמעויות (למשל, שתיבות שבעה עשר יום לחדש משמעם שבעה עשר יום לחודש הבא (הוא החודש השלישי), כלומר אנו נמצאים בשנים עשר באייר (אשר מונה 29 ימים) או בשלושה עשר בחשוון (או בשניים עשר בו) (שהוא מונה 29 או 30 ימים). ואין אני חפץ לעסוק בכגון אלה, ומי שימצא לנכון לצאת וללמוד עוד מוזמן לעשות כן ותבוא עליו ברכה].

ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו ויש לשים לב כי תיבת "הזה" עולה 17, ולכן ביום הזה אפשר גם שחוזר על המידע הקודם. ומה קרה ביום זה?
נבקעו כל מעינת תהום רבה כל המים התת-קרקעיים אשר בארץ , במעיינות, בבארות המים, בשכבות הקרקע הבלתי-עבירות, עלו ופרצו ממקומם, הבקיעו להם דרך מן הפנים אל החוץ, ושטפו את הארץ מלמטה, בעוד מלמעלה מתחיל לרדת גשם כבד, ככתוב ארבת השמים נפתחו.
אבל מה שקורה כאן בעצם הוא דבר גדול ביותר: פסוק זה מהווה עדות לכך שמים עליונים ומים תחתונים, שהופרדו ביום השני לבריאה, שבים ונפגשים זה עם זה, מתערבבים ומתאחדים. (ודיברנו בזה שיום השני לבריאה הוא היום שבו נוצר הרע בעולם, הפירוד הראשון עצמו. ולא נאמר בו כי טוב, ואמת היא, שלא נכון לומר כי טוב על מה שהוא רע). וברגע זה ממש שבים ומתאחדים מים עליונים ומים תחתונים, ואין לך עדות גדולה מזו, ואין לך רמז גדול מזה, שתיבת נח והמבול מחזירים את הבריאה כולה למצבה הראשון. כמו חזרו כולם אל היום האחד, עת היה רק אור, וראה אלוהים כי טוב.
עד שם הולך המבול הזה, עד ביטול הרע ממש, כי גדל שלטונו מאד, והיה צורך דוחק לתקן עד עומק היום הראשון. ועל כן הזכיר תיבת תהום, שכתוב לפני ולפנים, וחשך על פני תהום. ותהום רבה היא, ורש"י מביא את דברי חכמינו – מידה כנגד מידה: שחטאו ברבה רעת האדם בארץ, ונשטפה רעתם בתהום רבה. כך שמחוייב היה מצב זה, שבעקבות ריבוי חטאיהם של בני אדם, שכל יצר מחשבות לבם רק רע כל היום, משיב את הדברים אל ראשוניותם, על מנת שיוכל העולם לשוב לתיקונו.
ארבת השמים תיבת ארבת חידתית היא, והיא שיכול אותיות של תיבת בארת. במים תחתונים אמר נבקעו, שהיה עליהם להבקיע דרך למעלה, אל היבשה, ואילו מים עליונים נצורים הם בשמים. ומשנפתחו הארובות – לא היה להם אלא ליפול אל הארץ.
כך שניתן לתאר את הדברים באופן הבא: מים תחתונים מתאמצים לעלות מעלה, ואילו מים עליונים חסרי מאמץ הם. למעשה המאמץ הינו לכלוא אותם בשמים, למנוע אותם מלבוא אל הארץ. וכאן יש לתת את הדעת על כך, משום שמאמץ זה חיוני לחיים הוא. הרי ראינו בימי בראשית שאחרי שהבדיל בין מים למים – ביום השני – עלו ופרחו החיים ביום השלישי, והם הצומחים. אך כשעלה מלפניו להביא החיים לידי כליה, שב וחיבר מים עליונים ומים תחתונים, והחיים שבו אל מקומם הראשון, והוא במחשבה, בדיבור, ואפשר לומר: בתיבה, שתיבה היא היא הדיבור. ומשנפתחו ארובות השמים מלמעלה, ומשעלו ובקעו המים מלמטה, חזר העולם אל תהו ובהו, ושבה תהום על כנה, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ולא היה עוד דבר שיעמוד בפניה, ומים רבים ירדו על הארץ, לשטוף הזוהמה, החמס, הרשעה, מעשה ידיהם של בני אדם.

וראוי לחתום כאן, אלא שחייב אני להוסיף כי חיבור עדין בין מים עליונים למים תחתונים מוסיף חיים הוא, וזאת יודע כל אשר הריח את ריח הגשם, וראהו יורד משמים, ומנקה האויר והאדמה, ולאחר מכן ראה את השדות המוריקים, ואת העצים נותנים פרי. כך שחיבור עליונים לתחתונים ברובד הפשוט ביותר, הוא חיבור מפרה ומחיה. וכעת למדנו כי אותו חיבור ממש, כשמאבד את המידתיות, הופך לחיבור ממית ומכלה.

השבח לאל חי עולמים על שנתן לאלה הדברים לשטוף דרכי.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן, בעזרתו יתברך.
ההוד וההדר לחי עולמים הועד והותיקות לחי עולמים.
יום אחד בשבת, ט' בניסן התשע"ב, יפו.

וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ: בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s