אין איל (בראשית ז', י"ג – י"ד)

א.ר.ו.כ

בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה: המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף

פשט הפסוקים
בשנת חייו השש מאות של נח, ביום שבעה עשר בחודש השני בה, באו נח ובני משפחתו אל התיבה. יחד איתם בא גם כל החי על כל צורותיו, כשכל צורת חיים מיוצגת על ידי זכר ונקבה, כפי שציווה אלוהים.

התבוננות
בעצם היום הזה זהו הראשון מתוך שנים עשר עצמי היום הזה שבתורה: שניים עניינם מילת אברהם ובנו ישמעאל, שהם נימולים בעצם היום הזה. שלושה בספר שמות, ועניינם ביציאת מצרים המתחוללת בעצם היום הזה. ארבעה בספר ויקרא והם עוסקים בספירת העומר ובחג השבועות (שני פסוקים), ושלושה עוסקים ביום הכיפורים. סה"כ חמישה. אבל כתבנו ארבעה. הסיבה לכך היא שפעם אחת מופיע הביטוי בצורה חסרה – עצם היום הזה, בלא ב' תחילית, והוא העוסק בקרבן המוקרב ביום הראשון ספירת העומר. הופעה אחרונה בספר דברים, ועניינה דבר ה' למשה, בעצם היום הזה, הקורא לו לעלות אל הר העברים, לראות את הארץ, ולמות בהר. [וכן קיימות הופעות דומות שלא בתורה והן אך ורק בספר יהושע (שתיים), ובספר יחזקאל (ארבע)].
אם כן, על מנת לפתוח מעט את הביטוי הזה, נבדוק מהו המשותף לכל האזכורים שלו.
שלושה אזכורים ראשונים – נח ואברהם, הם אזכורים שמתארים התחוללותו של מאורע משמעותי ביותר. המבול על הארץ והשמדת החיים כולם, שבעקבותיו באה ברית אלוהים עם נח, ועניינה הבטחה שלא להכרית עוד את החיים באופן גורף, ועדות לה הקשת; וברית המילה, שעניינה גם כן חיים, שהיא ביסוד נכרתת, ועדות לה היהודי. ומכאן גם רמז לקורא, עד כמה גדולה היא ברית זו, שעניינה החיים עצמם, והיא לעם היהודי כקשת לעולם כולו.
שלושה אזכורים הבאים: יציאת מצרים. וזה אירוע גדול מאין כמותו, שבו נוסד עם, ועמוד יסודו – חרות. מכאן ששקולה יציאת מצרים לברית החיים עם נח, ולברית החיים עם אברהם.
אחר כך אזכור של ספירת העומר, שהיא ספירת זמן שבתוך הזמן ומעל הזמן, ואין איש חי על פיה, אלא היהודים, ורק 50 ימים בשנה, אלה שבין פסח, שבו כאמור נוסד עם, ועמוד יסודו – חרות, לבין חג השבועות, שבו מקבל העם את סוד חרותו – התורה. ואת יום חמישים אין סופרים. ובאזכור זה חסרה אות ב'. שכן בחג השבועות מתכנסים קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא, וכולא חד. וישראל נקראים ראשית. ולכן חסרה אות ב', שהיא משלימה לתיבת בראשית, כך שמתן תורה, בריאת העולם בזעיר אנפין היא, ובאמת משלימה היא את הבריאה כולה, ובריאה באריך אנפין היא. ויתר על כן, יום זה, שלמחרת השבת, הוא הוא עצם היום הזה, וכל שאר האזכורים הם בתוכו, שבהם נאמר – בעצם היום הזה. הוא הדבר, והם איכויות שבדבר. והכל אחד, ואין לשנות. וכאן אוסיף תמיכה מצד ההלכה, שקבעה כי קציר העומר וקרבן העומר דוחים את השבת, ואין לך ראיה גדולה מזו, כי פיקוח נפש דוחה שבת, ועל כן אפשר לפרש כי בשורש מצוות העומר עומדת ברית חיים ממש, וכי אם נדחה את העומר מפני השבת, הרי שנמצאנו מסכנים נפש ממש.  
עוד שלושה אזכורים, והם של יום הכיפורים. והוא יום מיוחד לה' ולעמו ישראל, בחינת סליחה וכפרת עוון, ופתיחת דף חדש, נקי, ללא אזכורי העבר.
ואחרון – יום מות משה, שמת משה בעצם היום הזה, בברית החיים, ובברית היסוד, ובברית התורה, ובברית עם ואלוהים, וביום סליחת העון הזה.
וכל אלה בעצם היום הזה, והוא יום אחד. אותו יום הוא, בכולם.
וכתבנו בפירוש זה על המבול, ששוטף הוא את הזמן, וסימן הוא לכך שכרוך הוא בחיים. והנה מתגלה כאן, בשלוש תיבות אלה, בעצם היום הזה, שאכן כך הוא, כי כל אלה הפסוקים שבהם עסקנו כעת, כולם עניינם ביטול הזמן, שבכולם אין הזמן תקף, רק אמת התורה לבדה. וכאן אוכל להוסיף כי נמצא פירוש זה תומך בהלכות הקובעות כי ממחרת השבת כוונתו ממחרת הפסח, שהלכותיו כהלכות שבת, ולא ממחרת שבת בראשית. ומהי תמיכה זו? שפירוש זה עוסק בביטול הזמן נוכח נצחיות אמיתותה של תורה, ואלה המבקשים לעגן את ההלכות בזמן מסויים (יום ראשון שאחרי שבת בראשית, למשל), נותרים עבדים לזמן.  ואין לי יותר מזה.

בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה: המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו כל צפור כל כנף שאחרי שביטלה התורה את הזמן, וקבעה את עצם היום הזה על פי הדברים שראינו, כעת היא מעידה על כל צורת חיים שבאה אל התיבה, עדות אמת, ואין לי לפרש זאת שוב.

שבח תודה והלל לאל חי עולמים על אשר שטף דרכי בלילה הזה.
ומה שחיסרתי יושלם, ומה שפגמתי יתוקן. ומי יתן ויסולח לי על אלה הדברים.
הטכס והטוהר לחי עולמים, היחוד והיראה לחי עולמים.
יום חמישי בשבת, אור לכ' בניסן, פסח התשע"ב, חמישה ימים לעומר, יפו.

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה: הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין איל (בראשית ז', י"ג – י"ד)

  1. revitaldanieli הגיב:

    וואו וואו.
    (סליחה, לא מצאתי מלים.)
    תודה, בשם כולנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s