אין איל (בראשית ז', י"ט – כ' )

א.ר.ו.כ

והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים: חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים

פשט הפסוקים
המים ממשיכים לעלות עוד ועוד, עד אשר מכסים הם את פני הארץ כולה, כולל ההרים שבה. הפסגות הגבוהות ביותר, כך ניתן להבין מדברי התורה, נמצאות חמש עשרה אמות (שהן כשבעה מטרים וחצי), מתחת לפני המים.

התבוננות
את הפסוק הראשון משני אלה שייכנו קודם לכן לסיפור שבמידת הרחמים, ואת הפסוק השני שייכנו לסיפור שבמידת הדין. הפעם אחרוג ממנהגי שלא לכרוך באותו הפירוש פסוקים "נפרדים", ואפרש את שניהם גם יחד.

שני הפסוקים אומרים, למעשה, את אותו הדבר: מפלס המים ממשיך לעלות, והוא מגיע לרמה כה גבוהה, עד אשר הוא מכסה את המקומות הגבוהים ביותר שעל פני הארץ, הלא הם ההרים. ההבדל המרכזי בין הפסוקים הוא שהפסוק השני נותן את המספר המדוייק של גובה פני המים מעל הארץ, ואילו הפסוק הראשון מסתפק בכך שהוא מציין כי פני הארץ כולם מכוסים. כפי שראינו בעבר, תכונת הדיוק מתאימה היא למידת הדין, שהיא מדודה, ואיננה חורגת לכאן ולכאן. כלומר, מודדת היא את אשר היא עושה בדיוק רב, ואין לסור ימין ושמאל מעם ההחלטה. במקרה דנן, אם מדובר בחמש עשרה אמה, הרי שחמש עשרה אמות הן. לא ארבע עשרה ולא שש עשרה.

מאד מאד כפל תיבת מאד שבכאן מגלה איזו נימה של צער על אשר עובר על הארץ בימי המבול, ומכאן נראה כי זהו ביטוי של חסד, משום שיש בו מן הרחמים על הארץ בשקיעתה תחת כובד המים.
אלא שיש כאן עוד: הביטוי מאד מאד מתורגם לארמית על ידי אונקלוס וגם על ידי יונתן בן עוזיאל כך: לחדא לחדא. זה עניין מוקשה, משום שתיבת מאד מופיעה בארמית כצורתה בעברית, וכן במשמעותה. כן היא מופיעה במשמעות ממון או רכוש, וזאת אנו מוצאים בתרגום תיבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ויש לזה סימוכין. אבל כאן, בפירושנו זה, נשתמש באשר ניתן לנו, ונפרש את מאד כאילו אומרת: לייחוד או לאחד. כך גם תתפרש התיבה בתוך קריאת שמע במשמעות הזאת, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל ייחודך, הווי אומר, עליך לבוא לידי אחדות גמורה עם האל מתוך אהבה.
כעת, אם נשאל את המשמעות הזאת לעניינו שבכאן, הרי שהמים גברו מאד מאד, משום שהתייחדו, התאחדו, ודיברנו בחיבור מים עליונים ותחתונים, המביאים לידי ריבוי המים, ככתוב: וירבו מאד. ולפיכך נכפלה תיבת מאד, שהתייחדו עליונים בתחתונים, ותחתונים בעליונים. וזה, כך אנו למדים, הרסני, אם לא נעשה בעדינות, בחסד וברחמים. רחמים ממש.
ויכסו כל ההרים הגבהים קל וחומר הגבעות, המישורים, העמקים. וזו הופעה ראשונה לשורש כ.ס.ה, וכן לתיבת הר. ויש לך לומר כי הר שורש הוא להרהורים, הריונות. שהר דומה לאדמה הרה, שהיא מתעגלת ועולה כלפי מעלה עוד ועוד, והרים יש בהם הוד והדר, והם מקום טוב להרהר בו, כשם שמעידות התיבות עצמן. ומכאן שכיסוי ההרים, הרי הוא כיסוי ההרהורים, וכיסוי ההריונות, שאין עוד מקום למחשבה תחת השמים, ואין עוד מקום לחיים, וזה הרי כיסוי הדברים שלא נועדו להיות מכוסים לעולם, אלא שהמבול מוחלט הוא, ואין מקום עוד לדבר. ומכאן גם תיבת כל שהיא כללית וכוללת, וכן חוזר ומדגיש הפסוק: תחת כל השמים, ולא תחת חלק מהם. וזה כמובן מזכיר את המים מתחת השמים אשר נקווים אל מקום אחד ביום השלישי לבריאה, וכאן אין הם נקווים אל שום מקום, וזה עניין אובדנה של התקווה, ואבדן הזמן, שכן למקווה המים קרא ימים, והמבול לקח גם את אלה. ואלה הפסוקים מתארים את שיא הסער, את הייאוש, את המוות, וכך נראה גם בפסוקים הבאים, ואנו ננסה למצוא בהם איזו נחמה.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו
ומה שחיסרתי יושלם, ומה שפגמתי יתוקן. והרבה אני מחסיר ופוגם. ומי יתן ואשלים ואתקן.
השיגוי והשגב לחי עולמים העוז והענווה לחי עולמים
אור לאחד בשבת, עשרים ואחד יום באייר התשע"ב, 36 ימים לעומר (חסד שביסוד), יפו.

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s