אין איל (בראשית ח', א' – ג') (חלק ג')

א.ר.ו.כ

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים: ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים: וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום

התבוננות
וישבו המים שורש ש.ו.ב מופיע לראשונה בעונש שמטיל אלוהים על האדם: בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה אשר ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב. זה דבר אלוהים, וככזה הוא ניצב לעולם בשמים. ואף על פי כן, חשבה תורה שאת התשובה הראשונה לא יעשה האדם דווקא, כי אם המים, שכתוב: וישֻבו המים. מכאן שתשובה ראשונה תשובת רבים היתה, ולא תשובת יחיד, כי מים הם רבים. ומדוע עשו המים תשובה? ששימשו כלי בידי האלוהים להשחתת כל החי שבארץ.
לאן שבו המים? ויש לך לומר – למקומם, שהרי דברים שבים למקומם הראשון. אבל כאן כתוב: מעל הארץ. עלינו לשאול: האם המים שניקוו מעל הארץ עשו תשובה, והמים אשר מתחת לארץ לאו דווקא? שהרי ביום השני לבריאה מפריד האלוהים בין מים תחתונים, אשר מתחת לרקיע ובין מים עליונים אשר מעל לרקיע. מי מהם עשה תשובה? וגם יש להוסיף כי המים אשר מתחת לרקיע, בהחלט יכולים להיות מעל הארץ, כאדים וכגשם, למשל, וגם מתחת לה, כמי תהום. וסביר כאן לומר כי כל המים שבו למקומם, אלה לעליונים, ואלה לתחתונים, ושבה על כנה הפרדת המים לצורך חיים, שעליהם לעלות כפורחים מעתה, עת פסק המבול. וכאן יש להוסיף את דבר אלוהים שזכרנו קודם לכן ואל עפר תשוב, שאמרנו בו שהוא דבר אלוהים וככזה אין להשיבו, וגם המים שומעים, והם שבים אל העפר, אל תוך האדמה, כי אדמה ללא מים אינה יכולה לתת חיים, וזה צו השעה, שחלף זמן החורבן, ובא זמן בניין.
עוד: מעל הארץ במשמעות התרוממות, שהתשובה מרוממת אדם אל מעל המקום שהוא נמצא, נושאת אותו אל מקום אחר, גבוה יותר משהיה בו קודם לכן. אבל כתוב גם הלוך ושוב וכל אדם יודע שאין התקדמות רציפה ללא תקלות, ושכל עליה נושאת עמה ירידות רבות. יהיה הלוך, ויהיה שוב, ויהא עליך להתמודד עם שניהם כמיטב יכולתך.
ואפשר גם לדרוש כאן אל תקרי מֵעַל הארץ כי אם מַעַל הארץ, שהשיבו המים את מעילת הארץ אל מקומה, ועל כן יאמר האלוהים בהמשך, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, שנסלח לה, לארץ, שנשטפה ימים רבים במי עפר ואפר.
ויחסרו המים מששמו פעמיהם לשוב בתשובה, הלכו חסרונותיהם ונגלו בפניהם.

אבל גם פשט: הלכו והתייבשו, עד אשר לא הציפו את הארץ.
וזמן הנדרש להם לשוב למקומם, בזרימה, בחלחול או באידוי, מאה וחמישים ימים.
ויש כאן עוד, אבל אינני מוצא.

מודה אני לה' כי טוב כי לעולם חסדו
למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו
ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו: ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדיו הרבים
ההוד וההדר לחי עולמים הועד והותיקות לחי עולמים
אור ליום שלישי, ו' בתמוז התשע"ב, פרשת חוקת, יפו.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s