אין איל (בראשית ח', י"ח – י"ט)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו: כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה

פשט הפסוקים

כל שורדי המבול, בני אדם ובעלי חיים, יוצאים מן התיבה.

התבוננות

בפסוקים הקודמים מדבר האלוהים אל נח, ואומר דברים ברורים ביותר: על נח לצאת מן התבה, הוא וכל אשר אתו, אדם וחי, ועליהם לפרות ולרבות, איש עם בני מינו, כמובן. הציווי שב וחוזר על תיבת אתך. בתוך ציווי קצרצר חוזרת המלה שלוש פעמים: אשתך ובניך ונשי בניך אתך, כל החיה אשר אתך, הוצא אתך. כלומר פעולת היציאה מן התיבה היא פעולה שדורשת דיוק. נח לא יוצא לבדו. הוא יוצא בצוותא. אלא שבפסוקים שבכאן אנו רואים דבר מעניין ביותר: נח יוצא כשאתו אך ורק אשתו, הבנים, ונשי הבנים. הוא אינו מוציא אתו את החיות – הן יוצאות עם בני משפחותיהם, אבל לבדן, בלי נח, וזאת על אף שאומר הצו במפורש – הוצא אתך. אם אלה הם פני הדברים, עלינו לשאול מה קורה כאן? מדוע לא נענה נח לציווי והוציא את החיות אתו, כאשר דבר האלוהים?

על מנת לענות על שאלה זו, נבדוק היטב מה אומר הכתוב, ומה אומר הדיבור, שאין הם אחדים שם. אומר הכתוב: הוֹצֵא אתך  ואומר הקרוא: הַיְצא אתך. קרי וכתיב. ומה זה? אותיות הנכתבות ה' ו' נקראות ה' י'. קל   לראות כי אלה הן ארבע אותיות השם המפורש הנכתבות בסדר הפוך. כמו אומרים הדברים שעל נח להוציא אתו מן התיבה את השם המפורש – את ההוויה – ולא להותירו בתוך התיבה. דבר זה עולה בקנה אחד עם הרעיון שעלה בפירוש הקודם, שעל פיו התורה רומזת לנו, הקוראים, שיש לפרש את דבריה. כאן, מתוך פירוש הכתיב והקרי, רומזת התורה כי ההוויה עצמה נמצאת בתוך תיבותיה, (מה שמחזק את התפישה שעל פיה התורה כולה היא שמו הגדול של ה' יתברך, וכלא חד) וכי יש שכר גדול למי שעמל בהן, בא אליהן ויוצא מהן, וביוצאו מביא עמו אל העולם עוד מעט מן ההוויה עצמה. וכן יש לתת את הדעת על הביטוי "השם המפורש", שהרי נאמר בו שהוא מפורש, שהוא עבר פירוש, ובזו גדולתו וייחודו, ועל כן נבדל הוא מכל השמות כולם. הוא המפורש. מכלל הדברים כולם, הוא הדבר המפורש ביותר, ועל כן הוא שם ה', והוא אחד ושמו אחד. ומה פירוש לו? העולם. שכל פרט ופרט בעולם, פירוש הוא לשם הוי"ה, שמם של כל הדברים כולם. ועל כן הביאה אל התיבה והיציאה ממנה, הריהן רמז  לצורך הדוחק שבפירוש הדברים, שאינם יכולים להוותר לא מפורשים. ועוד אזכיר כי לא בכדי נראות כאן רמיזות לזיווג פורה ומלא חיים, כי התורה, כאמור פעמים הרבה, תורת חיים היא.

מכאן נוכל לומר שאמנם נח לא מקיים את הציווי ככתבו, אבל נמצא כי הוא מפרש – הוא מעניק משמעות לדברים על פי הבנתו. ימים הרבה שהה נח בתיבה עם בני משפחתו ובעלי החיים, ולמד להבחין בין אלה לבין אלה. ומשאמר לו האלוהים להוציא את כל החיה אשר אתו, הרי שאומר נח – החיה אשר איתי זה בני משפחתי, והחיות האחרות אינן נכללות בביטוי זה. כלומר, וזה לב העניין  – נח מבדיל בין בני אדם לבין בעלי חיים. ומכאן שניתן להסיק שקודם לכן הבדלה מעין זו לאו דווקא היתה בנמצא, ומכאן שנוצר לנו פתח המאפשר לדרוש את השמדת בעלי החיים במבול. וכבר כאן אומר כי בפסוקים הבאים ניתקל בסתירה לדברים הללו, ואין לנו אלא לשמוח בה, שהיא מהות לאדם, וממנה נביעת החיים היותר שלמים. ושם ננסה ליישב עם אלה הדברים.

שבח והלל לה' יתברך על אלה הדברים שעברו בי היום, ערב שבת נח.
ואשר חסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, ומי יתן ויסולח לי.
הקריאה והקדושה לחי עולמים הרון והרוממות לחי עולמים.
ג' בחשוון התשע"ג, ערב שבת נח, יפו

וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s