אין איל (בראשית ט', א' – י"ז) (הקדמה)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ: ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו: כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל: אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו: ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם: שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם: ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה: ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר: ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם: ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ: והקימתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ: ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם: את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ: והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן: וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עד המים למבול לשחת כל בשר: והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ: ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ

הערה
דברים אלה מהווים מעין הקדמה לפירוש שבעה עשר הפסוקים הללו. כל החטיבה הזו הינה דבר אלוהים אל נח ואל בני משפחתו עם יציאתם מן התיבה. בפירוש הנוכחי נתבונן באופן כללי ביותר בדברים, ובפירושים הבאים נכנס לעומקן של מלים (נבוא אל התיבה), כפי שעשינו עד כה.

קודם לכל נכתוב כי החטיבה הזו כוללת את הברית הכרותה בין אלוהים לאדם, והיא נחלקת יפה לארבעה חלקים: צד בני האדם שבברית, צד האלוהים שבברית, אות הברית והצהרה כללית בדבר מחוייבותו של האלוהים אל החיים, ולבסוף חתימה, המופיעה בצורת פנייה אישית לנח, והיא מכילה את אותן הההבטחות שאמר קודם, וכמובן נעסוק בכל אלה בהרחבה במקומם, אם יסתייע בידינו בעזרת ה' יתברך.

החטיבה כולה מורכבת מאד: שבעה עשר פסוקים ובהם מאתיים שלושים ושתיים מלים (232) מקדישה התורה לנאום האלוהים אחרי המבול. מאתיים ועשר (210) מתוכן הם דבר אלוהים ממש, והשאר, עשרים ושתיים (22), הן הקדמות והפניות לדברים הנאמרים. האלוהים מדבר ומדבר והוא מבטיח ושב ומבטיח וזה מוזר מאד, שאלוהים מדבר מעט מאד: יהי אור, הוא אומר. ובכל ימי הבריאה כולם אמר האלוהים מאה חמישים ותשע (159) מלים, ומתוכן תשעים (90) בלבד לצורך בריאת העולם כולו, והשאר (69) ברכות והנחיות לחי ולאדם. (וכל המלים, כזכור, תיבות הן.)
נשאלת השאלה מדוע האריך בדיבור כל כך? והאם יש פשר לכל המספרים הללו?
התשובה לשאלה השניה היא כן, ללא ספק. הרי העברית ייחדה ליחידות המנייה את השם מספרים, שכשמם כן הם, מספרים סיפורים. הסיפור והַמִסָפֵּר, הַמִּסְפָּר והספירה, כולם נובעים נובעים משורש אחד ולא בכדי. שפתו של הסיפור היא מילולית, בעוד ששפת המספר היא רעיונית, מחשבתית. הרי מספרים מייצגים גדלים טהורים, שאין להם מקום בעולם החומר. כל שיש כאן בעולם הוא ייצוג של אידיאות המספרים, ועל מנת להבהיר הדברים אשאל כאן שאלה ששאלתי בעבר: האם מי מאיתנו ראה, נגע, שמע או חש את המספר 3 בטהורתו? או את 5.5? או כל מספר אחר בשבתו כמספר טהור? תשובה: לא. כל שראינו הוא שלושה אבות, שלוש פינות, שלושה דובים, שלוש אצבעות, שלושה שקלים וכו'. אבל לא ראינו את תכונת השלוש, את השלוש כשהוא עומד לבדו. תמיד, אבל תמיד, שלוש מתייחס לפריטים כלשהם שבמציאות, שהם בני מניה. כך שמבחינה כלשהי יהיה מי שיאמר ששלוש איננו קיים, ומבחינה אחרת יימצאו האומרים שקיום של איכויות טהורות אמיתי יותר וממשי יותר מקיום גופני שהוא ארעי, חולף. וכל אחד ייתן תשובה לעצמו, אבל כולם יחד יאלצו לקבל את החיבור שיצרה העברית בין ספר, סיפור, מספר. כעת, משום שלכל מספר ניתן להצמיד מספר רב מאד של פירושים, יש לנהוג משנה זהירות כשבאים להחיל פירוש על מספר כלשהו. לפיכך, מתוך כל המספרים שמצאנו כאן בפרשה, אתייחס רק ל- 232, וזאת משום שתיבות יהי אור עולות למספר הזה, ונמצא שכל החטיבה הזאת, שבה פונה האל לנח ולבניו אחרי המבול, מכילה רמז בדבר התחלת ההתחלות, כמו אומרת התורה שאחרי חורבן כה גדול יש לשוב ולהתחיל מבראשית, והיא מטמינה רמז מספרי, אולי על מנת שיתגלה ביום מן הימים, ואולי בא היום.
באשר לשאלה הראשונה: יש לשער כי במהלך פירושי הפסוקים תתפתח התשובה עד אשר תתגלה מאליה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, לכן אומר את הדבר הברור ביותר, והוא שהתורה מעניקה לרגע הזה חשיבות עליונה. מדוע? משום שזה הרגע שבו כורת האלוהים ברית עם העולם, וכן כורת ברית עם בני אדם שבעולם, והוא מתחייב אל החיים, והוא מברך את הקיום ואחת ברכתו – חיים. זהו רגע כה גדול, עמוק, יוצא דופן וקדוש, עד כי מוצאים אנו שטבעי הדבר שיוקדש לו, לזה הרגע, פרק נרחב מאד, וברי כי דבר זה עולה בקנה אחד עם הדרישה הספרותית והטבעית כל כך, שאם הרגע הוא חשוב או חגיגי או בעל ערך עצמי, הרי שיש לתת על כך את הדעת, ולאפשר לדברים לעבור מתוך הכתוב, וכך אכן נוהגת התורה במקום זה.

שבח והלל לאל חי, אל שדי, על אלה הדברים שעברו בי, ועל כל הדברים בעולם ובכלל.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, בחסדי ה' הנאמנים.
הגאווה והגדולה לחי עולמים הדעה והדיבור לחי עולמים.
אור לרביעי בשבת, ז' בכסלו התשע"ג, פרשת ויצא, יפו.

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ: כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם: וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s