אין איל (בראשית ט', י"ח – י"ט)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען: שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ

פשט הפסוקים
כפשוטו.

התבוננות
ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת מה מצאה תורה לשוב ולספר לנו דבר זה? הרי ידענו כי שם חם ויפת הם בני נח, וכי היו עמו בתיבה עם נשותיהם. האם יש כאן ייתור? לא, משום שאין התורה מייתרת, ומה שנדמה לנו כן, הרי שבא ללמדנו איזה דבר. ומהו? שלא פרו ורבו בתיבה, וכן שלא מתו: אלה שנכנסו הם אלה אשר יצאו, הם ורק הם.
האמנם? לא ולא, שדברים אלה נכונים בשם וביפת, וכן בנח עצמו, אבל חם – הוא התנהג אחרת, שכתוב וחם הוא אבי כנען. ומאין בא כנען זה? והרי ברורה התשובה. כנען נולד עוד בהיותם בתיבה. כלומר, אפשר שאשת חם באה לתיבה כשהיא מעוברת, ואפשר שהתעברה בתיבה.
כיצד נדע? לא נדע. אבל לפרש נוכל, ונבחן שתי האפשרויות.
א) באה אל התיבה כשהיא מעוברת, משמע בין שבוע ראשון לשבוע ארבעים. בשני המקרים הלידה תתרחש בתיבה, וגילו של כנען בעת היציאה מן התיבה יהיה בין שלושה חדשים לשנה אחת. במקרה זה נאמר כי שמו של כנען, שניתן לו ודאי על ידי אביו או אמו (ויש יסוד לחשוב שאביו, שנאמר וחם הוא אבי כנען) מביע את הכניעה שחשים בני האדם אשר בתיבה בפני האלוהים. שחרבה הארץ (במובן של חורבן, כמובן, ולא של יובש), ובני האדם הנוכחים בחורבן עצום ורב זה – טבעי שיביעו נמיכות ראש ורוח בפני הכח המחריב. וכך מבטאים הם את תבוסתם בשם הילוד, הלא הוא כנען. עוד נאמר כאן כי בתוך השם כנען מסתתרת גם היענות שבאה אחרי הכניעה, כנע+נען, כאשר שתי אותיות נע (המרמזות על תנועה, כמובן) חופפות זו לזו ובאיחודן נוצר השם כנען. ומהי היענות זו? שימשיך המחריב את קיומם בעולם, ויענה לתפילותיהם, באם היו להם כאלה, או לתקוותיהם וכיוצא באלה. אבל אפשר גם הפוך: היענותם שלהם היא – נכנענו, ואנו נענים לדרישותיך, לציווייך, נשמור דבריך ביתר שאת, בשימת לב, ברצון. כך או כך, נראה אחר כך כי כנען זה – מעללים רבים ייקשרו בו, והוא יוליד בין היתר את יבוס, אולי להזכיר את אותה התבוסה, וכן את צידון ואת חת, ואת רוב עממי כנען, וכמובן הוא, הארור, עבד העבדים, יעניק את שמו לחבל הארץ הזה, שבכאן, שיהא עלינו לקום ולכבוש שוב ושוב ושוב, ונראה כי גורלנו כרוך עמוקות בגורלו של כנען, ויהא עלינו ללמוד הרבה עניין זה, ובמקומו בעזרת השם יתברך.
ב) באה אל התיבה כאשר איננה מעוברת. וזה כבר דבר אחר, שאם כך הרי שבא חם אליה בזמן השהות בתיבה, ויש בזה משום פגם גדול, שבא אל אשתו בנוכחות הוריו, אחיו, גיסותיו, וגס לבו במידת העדינות שיש לו לאדם לנהוג בעניין זה, שחשף יחידתו וייחודו לעיני אחרים. וקודם שנמשיך, יש לשאול מדוע דבר זה רע הוא? למה בכלל מצאו לנכון בני האדם להסתתר בעת הזיווג, ומדוע אינם נוהגים כבהמות, שבאות זו על זו לעיני כל? וברי כי סיפור גן העדן מתייחס לעניין זה, וכבר דיברנו בו, ודיברנו על הבושה שהיא רגש ראשון העולה עם הדעת, וכי כל עניינה של הדעת הוא סתירה, שהיא גם איחוד המעמיד תולדות (וידע האדם את חוה אשתו), וגם פירוד בחינת ותפקחנה עיני שניהם, ואין הם אדם אחד עוד. ויש לתת את הדעת על פירוד, שהוא קדום לבריאת האדם והוא איכות ראשונית עד מאד ומשם יפרד והיה לארבעה והרי ניתן לקרוא, ולא קראנו כך במקומו – וּמִשֵּׁם יפרד, ששמות פרטיים מפרידים את הנבראות זה מזה, ועל כן מיד לאחר החטא והעונש – ויקרא האדם שם אשתו חוה, כי אין הם עוד בחינת אחדות כאמור). ועדיין לא ענינו על השאלה מדוע בסתר, אבל תשובה עולה ונגלית מאליה, שמפני הייחוד אנו נחבאים, שנוח לנו בנפרדות, אבל בסתר לב אנו משתוקקים לשוב ולהתאחד, וזה עניין המין וחביונו. ואת זה מפר חם, כשבא על אשתו בנוכחות האחרים, ועליהם לעצום עיניים ולאטום אזניים לנוכח המתחולל, ושם כנען על שום שנכנע ליצריו והיא נענתה לו.
ואם נרצה לזכות את חם, הרי שנטען בפני בית דין של מעלה שראה את המוות הגדול, ובא להחיות זרע, בחינת ובחרת בחיים, ובית הדין יאמר שהעיתוי היה שגוי, והיה לו להפגין סבלנות, שאין מערבין מוות בחיים, טומאה בטהרה, ואנו נקרא את נח אל הדוכן שיעיד כי קרא את שם בנו חם, שמטבעו נטה לייחום, ולא ידע למשול ביצריו, ונח יאמר כי אמת נכון הדבר, (ועל כן יאמר וידע נח את אשר עשה לו בנו, ומאותה סיבה לא קילל את בנו, אלא את בן-בנו הוא כנען, ובכל זה נעסוק במקומו). ולסוף הדברים נודה ונבקש סליחה על העיתוי, אבל לא על הכוונה, ונבקש מחילה ותיקון, ולא עוד עונש על גבי עונש, שעייפנו מעונשים, ואולי יתרצה בית הדין, ויניח לו ולנו גם.

היצאים מן התבה וכי היו אחרים שלא יצאו?

היצאים מן התבה שם ונח יצא מתיבת אתה, אבל בניו שלושתם יוצאים מתיבת שם ומשם הם מתחילים את שושלותיהם ככתוב מיד שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ, מאלה ולא מנח עצמו.
ותיבת הארץ באה במשמעות עַם, ומכאן שכל הארץ משמעו בנקודה זו: כל העמים, ותיכף נבוא אל השתלשלות הדורות.

זה דברי הדל, ושבח אני את אל עולם גם על זאת.

ואשר חיסרתי יושלם, ואשר פגמתי יתוקן, והרבה חיסרתי ופגמתי.
הפדות והפאר לחי עולמים הצבי והצדק לחי עולמים.
יום רביעי בשבת, ימים נוראים, ז' בתשרי התשע"ד, שבת יום הכיפורים, יפו.

כלתה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s