אין איל (תהלים קל"ז, ח' – ט')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו:
אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע

פשט הפסוקים
מאושר הוא זה הנוקם בבבל, אשר גמלה רעה עמנו (שרפה בית מקדשנו, הגליתנו מארצנו).
מאושר הוא זה אשר יטול את תינוקות בבל, וינפץ גופיהם, ראשיהם, אל סלע.

ברי כי פשט זה הוא טירוף מוחלט, וכמובן שהוא נאמר מנהמת לבו של מי שעוולו בו מאד, ועל כן יש לעשות סדר בדברים, ולהבינם לאשורם.
עוד צריך לזכור שגם אנו, נהיה אשר נהיה, מאחלים מיתות משונות לא רק לאויבנו, לא רק לצורר כזה או אחר בזמן כזה או אחר, ולא רק לנהג או לנהגת שעיכבו אותי או חתכו אותי.
בשעות קשות אנו מאחלים אף לקרובים לנו דברים רעים מאד.
איננו טובים מהם כלל וכלל. אנשים אנו, כמותם בדיוק.

מדרש
בבל לשון בלבול, לשון שפה, בחינת דיבור, בחינת שכל.
בת בבל השדודה היא השכל שלא נותן מנוח, שלא מרפה, שלא מאפשר להתקדם בתוך מערכות שאינן דורשות שכל, כי אם עשייה או אמונה.
שדודה – מבולבלת, וכפל עניינים, צורך חיזוק הדברים.
(שדוד מערכות למשל, או שוד, שעניינו הפרת הסדר הקיים, ויצירת מצב חדש).

שישלם לך
שישלים לך את החסר לך, ויתן לך שלום.
ומהו החסר?
גמולך שגמלת לנו
לשון גמילה. מה שגמלת לנו, כלומר מה שמנעת מאיתנו (על ידי אותם הבלבולים).
מי שישלים את החסר, יחזיר לנו את הבטחון שאבד, את התמימות והיכולת לפעול, הוא המאושר, הוא זה שאנו מודים לו, ומאחלים לו אושר.

אשרי שיאחז ונפץ
על פי פשט, והוא לענייננו: בעוז ובגבורה, ללא תקומה כלל וכלל.
ועל פי מדרש: אחיזה לשון חיבור לפי אח"ז, שתי אותיות ראשונות אחוד, ושלישית יש בה מזה ומזה, שכלי זי"ן מפרידים וכן מחברים, ומכאן שעלליך שבפסוק (ומיד יבואר) – טוב להם להתאחד, שרק כך אפשר יהיה לבחון אותם, ולהוציא מהם את אשר צפון בהם, ועל זה אמר ונפץ.

את עלליך
עללים לשון מעללים, עלילות. כלומר, את הסיפורים שאת מספרת לעצמך, את כל האפשרויות שאת מנסה לבחון קודם החלטה, כאילו הדבר נתון בידייך.
תחת שתקפצי אל המים (עולם המעשה), ותנסי להגשים חלומך, את ניצבת על עמדך ומונעת מעצמך הצלחה, מרוב חישובים ונסיונות נואלים לשלוט בהתפתחויות העתידיות.
ההתנהגות הזאת גורמת לך לקפוא על שמרייך, לא להתקדם לעולם באף כיוון. אחזי בכל אלה, ונפצי אותם אל סלע.

אל הסלע
סלע המציאות, שהיא – ורק היא – מטבע קשה. רק היא יודעת מה יוליד יום.
וגם צור מחצבתנו, שעליו ננפץ רעיונות רוחנו, ואולי יפוצו לכל עבר ויגיעו אל רבים, ואולי ישארו עליו שבורים וחסרי חיים. כך או כך, טוב להביא את הסיפורים אליו, ולבטוח בהחלטתו בנוגע לעלילותנו.

סיכום שני הפסוקים:
לא להכנע לפחדים ולספקות, לקום ולפעול, לאחד את מה שדורש איחוד, להאמין בכל עוז, שאם לא עכשיו, אימתי.

כלומר אלה הם שני פסוקים שעניינם אחר לגמרי ממה שעולה מן הפשט, ולמעשה הם מדריכים רוחניים: פונים הם אלינו, בני האדם, ומבקשים אותנו להתרחק מן הבלבולים והעיכובים שאנו מציבים לעצמנו בדרך, מכוונים אותנו אל החיים, אל המעשה, אל סלע המציאות. שניווכח בעינינו שכל הסיפורים אשר סיפרנו לעצמנו מתוך פחד ומתוך רצון סמוי להכשל, מתנפצים אל סלע המציאות כאשר אנו מביאים את כוחותינו הפנימיים לידי אחדות, פועלים עם הפחד ולא נכנעים לו, וכתוצאה אנו באים לידי הצלחה, אשרינו וטוב לנו.

בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, תהלים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s