אין איל (בראשית י', א')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול

פשט הפסוק

התורה עומדת לפרוש בפנינו את אילנות היוחסין של שלושת בני נח.

התבוננות
למה כתבה תורה ואלה עם ו' החיבור? לאיזה צורך באה אות ו"ו בראש התיבה?
מדוע תולדת בכתיב חסר?
מדוע כפילות בני נח שם חם ויפת, והרי יכולה היתה לומר בני נח לבד, או שם חם ויפת לבד.
ויולדו להם בנים – זה ייתור. אפשר היה ואלה תולדות בני נח: בני יפת גמר ומגוג… וכו'. או האפשרות האחרת. אבל טרחה והוסיפה תיבות אלה.
אחר המבול ברי כי אחר המבול, וכי נולדו להם קודם? וכי לא ידענו כי אחר המבול.
כך שמן השאלות עולה כי כל הפסוק הזה כופל ומייתר, והוא כולו מיותר, ויכולים היינו לחיות בלעדיו. וברי כי לא יכולים שמים וארץ לעמוד לולא פסוק זה, ועל כן נתהה מדוע? מה כל זה?

ואלה עם ו' החיבור ומפרשים חכמינו שמוסיף על הראשונים. כלומר, כשכותבת התורה אצל נח – אלה תולדת, לא באה להוסיף על הראשונים. להיפך. הרי כל דורותיו של נח הולכים לשמד ואבדון. על כן אלה, מבלי להתחשב במה שקדם. החל מנקודה זו – אלה דורות חדשים, וכולם כרוכים בנח (ובאדם ובשת). אבל נח הוא החוליה המחברת בין אדם ושת לבין הדורות החדשים.
על כן כתבה תורה ואלה, כי מנח באים השלושה, והם עצמם אינם ראשית האילן.
תולדת – כתיב חסר, כמו שמופיע אצל נח, וזה המשך הרעיון הקודם, שהתוֹלָדוֹת כולן הן תולדת נח, ועל כן מופיעה התיבה באותה הצורה. התורה מפקיעה משם חם ויפת את הראשית גם בכותבה ואלה עם ו' החיבור, וגם בכותבה תולדת באותו האופן שהופיעה התיבה אצל נח.

בני נח שם חם ויפת
זו פעם רביעית בתורה שהצימוד שם חם ויפת מופיע. בתחילה ויולד נח…, אחר כך בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, אחר כך ויהיו בני נח היוצאים מן התבה… (ושם נאמר מיד אחר כך: שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ) וזו לנו פעם רביעית.
מדוע טורחת התורה כל כך לדקדק בעניין בני נח – בעניין היותם בנים של נח, וכן מדוע טורחת שוב ושוב לציין את שמותיהם? ואין כאן תשובה המניחה את דעתי. אולי רק להבדיל בני נח הכלליים (הם כלל העמים כולם, למעט ישראל), לבין בני נח הפרטיים, אלה השלושה. ובכלל, מה תפקידם של אלה השלושה בתורה? מה עניינם? ויש לך לומר כי פרט לאותה תקרית שבהם השתכר אביהם הם אינם פעילים כלל וכלל, וכי כאן הגענו אל תכליתם ממש – היא יצירת ענפי יוחסין חדשים בשושלת עולם, ומיד נראה איך וכיצד הניח כל אחד מהם את התשתית ליצירת עמים רבים.
אלא שבעשותה כן, גורמת התורה לתלות מתמדת שבין נח לבין בניו. הם תמיד שם חם ויפת, והם תמיד בני נח, אחוזים זה בזה, ואחוזים באביהם.
ויש כאן פתח מסויים לחשוב כי נח כשל במצוות שלוח קן, ולא יכול היה לשלח את בניו מעליו. הוא, אולי בגלל האסון שעבר על העולם בזמנו, אולי בגלל עניינים אחרים, השאיר את בניו בקן המשפחתי החמים. אל תעזבו אותי, הוא אמר להם, בדרך זו או אחרת. אל תלכו ממני. והם עשו כרצונו. ובעשותם כן, פגמו (דרך חם) בכבוד אביהם. שמצוות כבד את אביך ואת אמך, ומצוות שלוח קן כרוכות זו בזו עד מאד (ודברנו בזה במקומות אחרים), ועל מנת שיכבד הוריו, טוב לו לאדם שיעזוב וילך לחיות את חייו הוא. שכן במחיצת הוריו יבוא – ללא ספק – לידי ביזויים, שדרכו של עולם שאנשים מזדקנים עד מאד, ומאבדים הרבה ממאור עיניהם ומכח חייהם, והופכים הם מאוסים בעיני הבנים. וכך קרה לו לנח, שאיבד כבודו אצל ילדיו. ויש כאן אירוניה מסויימת, שהוא, משלח העורב והיונה, שידע ששלוח הכרחי לחיים הוא, כשל באותה המצווה בבניו שלו. וזה פירוש עָצֵב וחומל, שאין כאן קטרוג על כשלונו של נח, חס ושלום, ולא קטרוג על הבנים, רק אפשרות העולה מתוך הכתוב, על היחס שבין נח לבניו, היחס שבין האחים עצמם.

ויולדו להם בנים אחר המבול
אחר המבול ואין הם מן העולם המושחת שקדם למבול, אלא חדשים הם, ראשוניים במידה, ודברי ימי עולם ילמדונו דרכיהם.

שבח לאל עולם על אלה הדברים שפעמו בי.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן, בחסדיו המרובים.
הטכס והטוהר לחי עולמים הייחוד והיראה לחי עולמים
מוצאי שבת שמיני, כ' באדר ב' התשע"ד, יפו.

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל
.
.
.
.
.
.
..
.

.
.
.
.
..
.
.
.

וכאן טיוטה שאיני מוחק ומשאיר ראשונית כמות שהיא, ואיני  יודע מדוע.
יהא עלינו לחזור אל ההתחלה – לא התחלת כל ההתחלות, שממילא לא עזבנוה לרגע, ולעולם לא נעזוב – אלא להתחלת סיפור בני נח: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת
מה בין שני התיאורים?
אלה תולדת נח לעומת ואלה תולדת בני נח
מה שונה?: אלה לעומת ואלה .מה שווה?: תולדת בכתיב חסר.
נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח. ואילו בניו לא צדיקים כמותו, ואינם מתהלכים את האלהים.
ויולד נח שלשה בנים לעומת ויולדו להם בנים אחר המבול. נח הוא המוליד, הוא פעיל, הוא יודע. ואילו אצל בניו – ויולדו. זה פסיבי. הוא מוליד שלשה, והם – הרבה צאצאים העמידו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s