אין איל ( בראשית י', ו' – כ' ) (חלק א')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען: ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן: וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ: הוא היה גבר ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה': ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער: מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח: ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה: ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים: ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים: [ס] וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת: ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי: ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני: ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני: ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע: אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם

פשט הפסוקים
שושלת היוחסין של בני חם.

התבוננות
שאלה ראשונה שנשאל היא מדוע האריכה התורה כל כך בשושלת בני חם, ולא עשתה כן בשושלת יפת? ולעת עתה, נשאיר השאלה פתוחה.
כוש ומצרים ופוט וכנען
והרי עוד שאלה. מדוע נכתב כנען אחרון? הרי הוא מוזכר כבר בתם המבול, כשיצאו בני נח מן התבה, וכבר אז נאמר וחם הוא אבי כנען, ודיברנו בזה. ושוב נדרשים אנו לאותה שאלה בדבר בכורה מחד, וסדר ההולדה מאידך, והם איכויות נבדלות. וייתכן גם שבא להצניע את כנען, שקולל קשות קודם לכן. וייתכן שבחינת אחרון אחרון חביב הוא, ואחר כך, כעבור שנים רבות מאד, ינהג יעקב אבינו באופן כזה, (שממנו אנו למדים עקרון אחרון חביב), והוא, אולי, למד מסיפור חם וכנען, ומעשהו שלו אולי משום תיקון למעשה חם, (ובאמת יש שם תיקונים הרבה, בעיקר בעניין הברית, שיוסף שמר את אשר לא ידעו לשמור חם וכנען. ואכן ישראל מתקנים פגמים של כל אומות עולם, שזו מידת ישראל, שהיא סתירה, ועל כן גם פרט וכלל).
כוש זה אפריקה. וזה תיקן משה, וזה בתוכנו דרך משה ואשתו. מצרים גם אפריקה. ומדוע? שמצרים בחינת פרט וכוש בחינת כלל. ויש גם בחינת פרט בכוש, שאחד מתוך כלל עמי כוש, נושא שם כוש, והפירוש רק מציין. (וזה דומה למה שאנו מכירים מזמננו, שאמריקה הינה יבשת ובה מדינות רבות, ואחת מהן, שיש לה שם פרטי ומובחן, קרויה גם בשם הכללי.)

כוש ומצרים
אפשר שזו יחידה אחת
ופוט וכנען
יחידה שניה.
וניתן לחלק גם לחלוקות אחרות, ולדידי כוש ומצרים ופוט יחידה אחת וכנען ניצב לבדו, על שום גבולותיו הגיאוגרפיים, הנפרשים מחוץ לגבולות ארץ כוש (אפריקה). ונעלה זאת שוב בהמשך הדברים.

ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן
כוש מוליד חמישה צאצאים, ונראה על פי השמות, (ועל פי הפתח שפתח לנו פירוש בני יפת), כי סבא לבדו הוא זכר, והשאר נקבות, ויש לחשוב כי סבא התגלגל לכדי שבא. אבל כתוב בהמשך ובני רעמה שבא ודדן ולא כתוב ורעמה ילד את…, ומכאן שאפשר בהחלט שרעמה נקבה היא, וכי באה בקשרי פריה ורבייה עם אחיה, סבא, והשניים יולדים את שבא, הקרוי על שם אביו, ואת דדן, שמחד פירוש שמו הוא משלנו, שכן הוא בא מעריות אחים, ובשמו משמרים הוריו את ייחוסו המשפחתי (בבחינת "נולד מתוכנו"), וכן מזכיר בשמו את בנו של יון (ונכד יפת) – דדנים. מה מתקבל? צאצא יפת רבים, צאצא חם יחיד: דדנים/דדן. ומה זה? שהיו קשרי חיתון בין צאצאי האחים, זה אפשר, ואצל יפת נקרא דדנים, שכן הוריו סבא ורעמה דודנים ליון, ואצל חם נקרא דדן, שיון דודן אחד הוא לשני ההורים. וכל זה אולי וגם עניין גדול מאד, שכן פותח פתח לזיהוי בין שתי הנשים רעמה ויון, שאותה אחת הנקראת בלשון יפת יון, היא זו הנקראת רעמה בלשון חם. וטענה זו תקבל חיזוק מסויים בהמשך, ונראה שם.
ועוד יש לציין פה כי מתוך כל בני כוש שבפסוק הזה, רעמה לבדה מעמידה צאצאים, וזה מוזר מאד ודורש עיון.
עוד: כוש – וכבר ראינו שם זה בעבר, בעבר הרחוק מאד, יש לומר, בפסוקי גן העדן: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. ואם כך, הרי שאחד משניים: או שכתבה תורה כי הגיחון סובב את ארץ כוש משום שידעה כי בעתיד יקרא מקום זה כוש על שם בן חם, או שאותו חם קורא לבנו כוש על פי מסורת, שעבר הסיפור מדור לדור, והגיע עד חם (ושם ויפת) דרך נח, ואל נח דרך קודמיו וכן הלאה. וכן רואים אנו בסיפור גן העדן כי נהר פישון סובב את ארץ החוילה, וזה צאצא לשושלת שם, והוא בן יקטן, ונראה בהמשך. אבל הנה עוד רמז כי סיפורי גן העדן סופרו דור דור. והרי חוילה זוכר את שם חוה ולא רק הוא – גם החוי, בן כנען, זוכר בשמו שם חוה, ויתרה מכך, את שם נחש(!), שנחש בלשון ארמי חויא. עד כדי כך.

וכוש ילד את נמרד
זה פסוק מוקשה מאד. מדוע לא כלל הפסוק הקודם את נמרד בכלל צאצאי כוש אשר מנה? והנה יש כאן פתח לחשוב כי כוש ילד את נמרד לבדו, ושאר בני כוש הם אך עמים שבאו להתיישב בארץ כוש והם תוצרים של נדידת שבטים, או קשרי חיתון, או הבדלה כזו או אחרת בין קבוצות נפרדות, והם אינם בני כוש ממש, בדרך הולדה, כי אם על פי המקום שבו קבעו את שטח מחייתם. ואמנם אפשרות רחוקה היא, אבל נוכחת וקיימת, והיא המחזקת את הטענה שהעלה הפירוש קודם לכן, בדבר הקשר האפשרי שבין בני חם לבני יפת (דדן/דדנים), ויש לך לומר כי הטענות הללו מחזקות זו לזו, אבל באופן נסיבתי בלבד, והן אינן בגדר ראייה מובהקת.
וזה חוזר לעניין בני רעמה, שהיא היחידה שבאה בקשרי חיתון עם אחד מצאצאי כוש או יפת או שם, (ואנו נראה כי גם בשושלת שם צאצא ששמו שבא, ממש כשם בן רעמה) ושאר נשים או אנשים הנזכרים בפסוק (סבתה, סבתכא, חוילה)- ציון דבר קיומם חיוני הוא, וודאי מכיל מידע כלשהו, אבל הם אינם מרכזיים לסיפור, ושושלותיהם אינן כרוכות מדי בדברי ימי עולם בכלל, ובדברי ימי עם בפרט. ואולי רחקתי מדי, ואיני יודע כלל.
נמרד זה שם מוזר מאד, שפירושו – אנחנו נבצע מרידה. אנחנו מרדנים. ויש לך לשאול – במי תמרודו? ונראה כי מרד במסורות מסויימות שהיו נהוגות בעולם אחר המבול, ומִרדוֹ בעוצמתו, ועוצמתו במִרדוֹ. כלומר שאר צאצאים הנזכרים כאן לא החלו להיות גיבורים בארץ – אולי שמרו על איזו נמיכות רוח – שזכרון השמדת המין האנושי טרי במוחם, והורים מזהירים ילדיהם מפני השחתה, שהשחתה מביאה כליה וכו', ונמרד, כשמו, מרד. או מרד בהאלוהים, או מרד בארץ, שנאמר – גבר בארץ. ובהיותו צאצא חם, אפשר לומר כי האלוהים לא מעניינו כל כך, והארץ דווקא כן, שאצל חם כל ענייני אלוה לא משחקים תפקיד, והוא בא על אשתו בתיבה, ואולי בא על אביו, ואופיו אינו נח להכנעה (על אף ששם בנו כנען, וזה אולי רמז שכיוון חם להיכנע בפני האל, ולכל הפחות ניסה, ולא עלתה בידו), ועל כן קורא כוש בן חם לבנו שלו – נמרד. אנחנו – בני שושלת חם – אנחנו נמרוד. וגם זה משמר יפה את זכרון מעשה בראשית, את מרד האדמה, שמרדה בדבר ה' על מנת להביא חיים, וה' ראה כי טוב, וסלח לה, וארר לה וסלח לה שוב, והנה חוזר הניגון בדבר מסורות שעוברות מדור לדור, וגם זו ראייה נסיבתית, ואין בכך לפגום ביפי הדברים.
הוא היה גבר ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה'
מה זה? ברי כי הפסוק מעיד על היותו של נמרד בעל אומץ יוצא דופן, כח רב, וכי על כשרונותיו נמנית גם היכולת להרוג בעלי חיים לצרכים שונים (מאכל, מלבוש, זבח וכו'), ולספק צידה לבני שבטו. אבל מעבר לברי, מה עוד יש כאן, אם בכלל? ונראה לי לומר כי נמרד לא ציד בעלי חיים היה, לפחות לא בלעדית, אלא שצד את פני ה', ובזו גבורתו, שכתוב ציד לפני ה'. שרצה לראות פני אלוהים, וחיפש וחיפש ולא נואש, ולא פסק, שעלה שמע אלוהים בו, ושמע סיפור המבול, וסיפורים קדומים לו, ורצה לראות את אותו האלוה, את גדולתו וכחו. ולא השכיל באלוהים, ודימה אותו בעל גוף, שרצה לראות פניו – מה שלמשה לא ניתן – כי לא יראני האדם וחי, וזו עבודה זרה של נמרד. כי עד כה לא ברור היה מדוע הדביקו דרשנים עבודה זרה בנמרד, אבל כעת נפתח פתח להבין מה עבודה זרה שלו, ולא זו בלבד, אלא גם היאך זה בנה ממלכות וערים. שבמהלך ציד פני ה' גמא מרחקים, ראה דברים שעין אדם אחר לא ראתה, התחזק והתגדל בארץ, שדברו בו אנשים ונשים ויראו ממנו – "נמרד זה – איש גדול הוא, ציד לפני ה'", ונספחו אליו במסעותיו. ומהיכן יצא למסעותיו?
ותהי ראשית ממלכתו בבל
יצא מבבל. אבל על מנת שיצא ממנה, על בבל להיות בנויה. ומכאן שאו שבנה את העיר והשים עצמו מלך, ואז יצא אל דרך חיפושיו, או שהגיע אליה בדרכו, וכבשה, והמליך שם עצמו. כך או כך, היא ראשית ממלכתו.
וארך ואכד וכלנה שמות מקומות בארץ שנער שבהם עבר נמרד והתיישב בם, או כבשם והמרידם, שכן ארץ שנער, שנִעֵר אותה מרבצה, הפך כל אשר בה, בגבורתו, במסע חיפושיו אחרי האל. וקרא לארך בשמה שארך לו המסע, ולכלנה בשמה שאולי עייף וכלה כחותיו, ואכד איני יכול לדרוש, והפירושים נגישים ונמצאים במקומם.
וייתכן גם שראשית ממלכתו כל אלה הארבע ערים, והוא בראש כולנה עמד, ואז בא הפסוק הבא ואומר כי מן הארץ ההיא, שנער, שבה ארבע ערים, יצא נמרד לכיוון אשור, ובדרכו לחפש אלוהים בנה עוד ארבע ערים הן נינוה, רחבת עיר, כלח ורסן, ולא ברור מיהי העיר הגדלה, שאפשר שכלח ואפשר רסן [ואפשר נינוה, שאנו מכירים קום לך אל נינוה העיר הגדולה וגם כי היתה עיר גדולה לה', ואפשר פתאום שספר יונה הוא התגלותו של אלוהים אל נמרד, שחיפש כל כך הרבה, ושלח לו האל מורד משלו, זה יונה, והיה זה אל נורא ומאיים להשמיד (שוב), המקבל לבסוף את בקשת הסליחה של נמרד ואנשי עירו, ויונה (שוב) הוא המבשר על שוך הזעם השמיימי, בחינת וישכו המים של נח או בחינת ויעמד הים מזעפו של יונה. ואפשר כאן עוד ואי אפשי.

ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים: ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים
שנים כאן שלעניין עולם: מצרים ופלשתים. ושאר עמים לא כרוכים בנו ואנו לא בם. ונראה כי חטיבה זו באה על מנת להודיע מקורם של פלשתים – והוא מצרים. וכשם שנכרך גורלנו באותו מצרים, כך כרוך הוא בנכדו הוא פלשתים, ורבה האירוניה עד מאד. ועוד יש לתת את הדעת (ואינני יודע מדוע) על כך שמצרים קורא לכל ילדיו על דרך ריבוי – כשם שהוא רבים (מצר ועוד מצר הריהם מִצרַיִם), כך צאצאיו רבים. ויפה לראות שאויב ישראל לנצח קורא לעצמו שם רבים, וישראל שם יחיד, והוא גוי אחד בארץ, וראינו, וזה סוג של ביטוי לסתירת כלל ופרט, או לסתירת יחיד מול רבים, או שתי הסתירות גם יחד.

עד כאן חלק א'.
השבח לאל חי ויסוד עולם על אלה הדברים שפעמו בי.
ומה שחיסרתי יושלם ומה שפגמתי יתוקן בחסדי האל ברוך הוא, שחסדיו מרובים כל כך.
המלוכה והממשלה לחי עולמים הנוי והנצח לחי עולמים
אור לשני בשבת מצרע, כ"ט באדר ב' התשע"ד, יפו.

וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח: וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה: וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים: וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: [ס] וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע: אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, כללי, משה, פרשת נח, תורה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s