אין איל ( בראשית י', ו' – כ' ) (חלק ב')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען: ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן: וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ: הוא היה גבר ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה': ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער: מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח: ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה: ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים: ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים: [ס] וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת: ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי: ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני: ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני: ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע: אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם

פשט הפסוקים
שושלת היוחסין של בני חם.

התבוננות
וכנען ילד את צידן בכרו
קודם שניגש אל השאלה המתבקשת מאליה (והיא מדוע מציינת התורה את היותו של צידן בכור לכנען על אף שלא נהגה כן בכל הצאצאים שמנתה עד כה) עלינו להבחין באיזה דבר, והוא קיומה של פרשה סגורה (או סתומה) בתוך שושלת בני חם. ונשאלת השאלה מדוע? מה מצאה תורה לנכון להפריד בין צאצאי כוש ומצרים לבין צאצאי כנען?
אפשרות אחת תעלה השערה בדבר היותו של כנען נפרד משני אחיו אלה, וראינו דבר זה בחלק א'. שהם תושבי אפריקי, והוא, כנען, קבע את מקום מושבו חוץ לאפריקה. ועניין זה לבדו מעיד על מערכת יחסים רעועה שבינו לבין האחים – ולא בכדי: שנאמר בו עבד עבדים יהיה לאחיו. ולו אני הוא, הרי הייתי מתרחק מאחיי ככל יכולתי, על מנת שלא אמצא להם עבד. ונראה כי שאלה זו, מעלה תשובה גם על השאלה שהעלינו בסוגריים שבתחילת הדברים: שכנען, שככל הנראה בכור הוא לחם, נושל מבכורתו, והועבר למקום אחרון, ועל כן כתב: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, והוא אחרון. והרי ראשון היה, והופיע בתורה הרבה קודם, ביציאה מן התיבה, והוא גם הוא – כאביו ושני דודיו, מהווה את אחת החוליות המקשרות בין אנשי העולם הישן לאנשי העולם החדש. מדוע? שנולד בתיבה, קודם שכך זעם האל על העולם, קודם שככו המים וקודם שיבת היונה עם עלה הזית. וכנען מסתובב בעולם צמוד לאביו (שנאמר פעמיים חם אבי כנען), מלא בטחון, בכור הוא, ועושה מעשים שלא יעשו, מפאת בטחונו אולי, או מפאת אופיו הפראי, אין לדעת. והוא מנושל מבכורתו, ונדחק אל השוליים. ובאמת ארץ כנען, בהיבט מסויים, שוכנת בשולי ארץ כוש. וכל זה מדרבן את כנען להתחייב לבכורת בנו, ולהכריז כי יקרה אשר יקרה, צידן הוא בכורו, ואין לשנות, ולא יעדיף בן אחר, לא יחליף ולא ימיר בכורתו.
תוספת מאוחרת (ערב פסח התשע"ה): צידן בכור כנען הוא, ואין זאת אומרת שבכור פטר רחם הוא. כלומר אפשר שלא יצא ראשון ממעי אמו, ורק היה בן מועדף על כנען – ואם מועדף – הרי בִּכֵּר אותו על פני אחיו, ואם כך – הריהו בכור לכנען. כלומר כנען מבין את עניין הבכורה לעומק, ויודע שאין יתרון לראשון, שהיתרון ניתן לאהוּב. וכן חווה על בשרו הרבה מאבקים על בכורה, ועל כן יודע הוא שיש להתחייב לבכור – ועושה כן. וזה מסביר גם את כתיב חסר כפול צידן בכרו, שהוא בכור לאביו, לכנען, אבל לא בכור לאחיו.
וכבר כתבנו באיזה מקום שספר בראשית עוסק עד מאד בענייני בכורה, החל מקין והבל, דרך שם חם ויפת, כנען וענייניו שפרשנו כאן, אולי אפילו אברם והרן, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, לאה ורחל, יוסף ואחיו, פרץ וזרח. ואפילו שרה אמנו נאלצת להלחם על בכורתה, ועל כן מגרשת היא את האמה הזאת, שהיא דימתה לעצמה מציאות אחרת. ונציין לעצמנו שמכל האבות והאמהות – רק בכורתה של רבקה ליצחק אינה מוטלת בספק, ואם ירצה ה', ונגיע שמה, נפרש הדברים ככל שנוכל.
דבר זה מתחזק כשאנו מתבוננים בגבולות ארץ כנען המתוארים כאן: ויהי גבול הכנעני מצידון, הווי אומר – כנען יושב בעיר צידון – ואפשר מאד שקרא לה על שם בנו האהוב. כן נוסיף כי צידון היא הנקודה הצפונית ביותר בארץ כנען, רחוקה ביותר מארצות כוש, וזה מתיישב עם אשר כתבנו קודם לכן. [עד כאן תוספת].
עוד אפשרות בדבר הפרשה הסגורה: בני פוט. הרי פוט נזכר כצאצא לחם, אח לכוש, למצרים לכנען, אבל שושלתו לא נודעת כלל. ואפשר שטמנה תורה דבר סתר בפוט, והניחתו כאן, בפרשה סתומה שבין בני כוש ומצרים לבני כנען ברווח תשע אותיות שבין אלה לבין זה. ומה מונח שם? יבאר המודעי.
עוד: נמרד גיבור ציד היה, וכנען ילד את צידון תיבה שהיא הלחם של ציד ושל און, ויש כאן איזו קרבה רעיונית על פי שורשים, כאילו גם נמרד גם צידון אמורים להפגין איזו התנהגות כוחנית מאד, אבל בעוד שמו של נמרוד נקשר בעוז ובגבורה (וברשעות), ואין לו אחיזה גיאוגרפית, הרי שהאיש צידון כמעט נשכח מלב, אך שמו נשמר בשם העיר שבלבנון. ואכן כותבת צידן, כתיב חסר, שחסר לו החיבור (אות ו') שבין הציד והאון, והוא אינו יכול להוציא כח אל פועל. וגם נמרד היה כך, שנכתב פעמים גבר ציד כתיב חסר, אבל לבסוף גבור ציד, ואות ו' שבה למקומה, מעידה על כך שהתגבר על חסרונו. ונאים הרמזים.

ואת חת שני הוא לצידון, ושמו מרמז על פחד.
ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי: ושם יבוס מרמז על תבוסה, וגרגשי על גרות ועל גרוש. ועוד עניינים בו.
ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני: חוי זוכר בשמו חוה, וזוכר חויא, נחש, וסיפור גן העדן מגולל בשמו.
ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי: והחמתי על שם הסבא, חם. בישראל קרא ראש שבט גד לאחד מבניו ארוד או ארודי, ואיני יודע פירושו. והצמרי זוכר בשמו, בשיכול אותיות, את המצרי – מצרים, אח לחם, דוד לכנען.
וכל זה גדר השערות רחוקות, ואיני יודע כלל.
זהו מקום טוב להתייחס בו אל ישראל וכנען, ואל הציווי האלוהי בדבר כיבוש הארץ, היא ארץ שבעה עממים ואלה הם: החתי, החוי, הפרזי, הגרגשי, האמורי, היבוסי, הכנעני. וכל עם, בשמו, אוצר איזה מידע בדבר ההתנהגות שעל ישראל לכבוש, על מנת להגיע סוף סוף אל ארץ כנען, ששמה מרמז כניעה מוחלטת, והיא בפני האל, וכן מענה, שבכניעה יענה האל לכל דורש. אבל על מנת לכבוש את כנען ממש, שמשמעו – בעצם – גאולה, יש להתגבר על שבעה מכשולים. כך חת, המייצג פחד, קורא לישראל לכבוש את פחדיו, להתגבר על הפחד, על מנת שיוכל לבוא אל האלוהים. מן הצד השנית חת היא אות עברית, ועניינה חיים. שיש לכבוש את החיים, כשם שכובשים לבה של אהובה. וזה שער קשה מאד מאד למעבר, ובאמת מהווה הוא נגף לעמנו מדור דור. החוי מייצג את נחש, את הפיתוי ואת הרמייה, גם כן תכונות שעל האדם לכבוש, אם רצונו לבוא לידי קדושה וטהרה, שהם תנאים מקדימים לביאה אל האלוהים. אבל בשמו טמונה גם החויה, שהיא מילה מאוחרת ביותר, מתקופתנו אנו, ובכל זאת היא שם, והקריאה דרכה היא לחוות את הדברים במלואם, ולא באופן חלקי או רדוד. קיום מסוג זה הינו עילאי עד מאד, ורחוק הוא מן היום יום מרחק רב. הפרזי הוא תעלומה, שכן הוא אינו מוזכר כצאצא לבני כנען, ואף אינו מוזכר כצאצא של אחר. הוא מופיע, הוא חלק מיושבי הארץ, אך אין אנו יודעים מהיכן בא ומה מקורו. ואפשר לשער כי ששה עממים ישבו כל אחד במקומו, מגודרים במושבם, ואילו הפרזי הוא עם שנוצר מעצם היותו מחוץ לחומות הערים. ומכאן עיר פרזות היא עיר שאינה מוקפת חומה, אבל היא עיר. יושבי הארץ שלא נמנו על ששה עמי כנען נעשים במשך הזמן לעם נוסף. וזה לֶקח לישראל, לכבוש גם את ערי הפרזות, גם את אלה אשר הותרנו מחוץ לחומה, שכן הם חלק מאיתנו, ובלעדיהם לא נבוא אל האלוהים. ועוד מרמז הפרזי על חיים שהם נעדרי מחיצות בין אדם לאדם, בין קבוצה לקבוצה. ויודעים אנו ידוע היטב כי חומות נחוצות לנו, וכי הפרטי חשוב הוא מאד, ואין לנו קיום בלעדיו. ובכל זאת, יש רגעים שעלינו להפיל החומות, על מנת שנוכל להראות עצמנו באמת, וגם לראות מי באמת עומד מולנו. ועל כן נאמר כי הפרזי עניינו חג הפורים, ויש לו מקום בחיינו, ולו ליום אחד בשנה. גרגש עניינו ראינו, אבל הוא גם רמז לרובד הרגשי, ולתנועה שבין התנהגות שעל פי הרגש בלבד, והיא עצמתית (חייתית, סוחפת, חזקה, חסרת מעצורים), לבין שליטה ברגש, שאמנם מגבילה מאוד את האינסטינקט, אבל מאפשרת הישגים בל ייאומנו. על כן כיבוש הגרגשי, הכובש את שתי התופעות, הוא אות למוכנתו של העם, ושל הפרט, להיגאל אצל האלוהים.
האמורי הוא אות לאמירה, לדיבור, לשכל. הרי אחד ממלכי האמורי הוא סיחון והוא מלך חשבון. והרי מלך הוא למספר, לחישוב, למחשבה, והוא סח אלה הדברים, הוא מדבר, על כן סיחון, חשבון, מלך. ובבואנו לכבוש את האמורי, על מנת לבוא אל הגאולה, נמצאים אנו מוכרחים למשול במוצא פינו, ובסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, יהא מקורם מילולי, חשבוני או אחר. היבוס עניינו תבוסה, ורומז שעלינו להביס את הכחות הרבים הפועלים בנו, והם מרומזים בשאר עממים. ועל כן עיר יבוס, משנכבוש אותה באמת, הרי שנגלה אותה ירושלים, שהיא מרכז לכל הכחות הפועלים בארץ כולה. והארץ כולה היא כנען, שמשעשינו כל אלה, הרי שנמצאים אנו כנועים בפני האל, מסורים לו לחלוטין, ועל כן חפשיים מכבלי הקיום המוכר, ויכולים לבוא אצל אלוהים, וזוהי גאולה.

ואחר נפצו משפחות הכנעני
ואחר מה? ואנה נפוצו? האם גדלה תפוצתם? האם נפוצו בקרב עמים אחרים? האם נפרדו זה מזה? וכל אלה אחר מה? אחר לידת החמתי? ויש לך לומר כי אחר כל הדברים האלה, לא מצאה תורה עוד לנכון לכתוב את אילן היוחסין, שכן מאותו שלב והלאה כל בית אב הפך לעם בפני עצמו, ושאר עממים שנוצרו ונעלמו אינם מעלים או מורידים, ששורשם הוא העניין, ולא קורותיהם [הרי בספר בראשית אנו עוסקים, והוא – עניינו שורשים ושורשי שורשים].

ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע
מה זה? למה כתבה תורה גבול הכנעני, ולא כתבה גבולות מצרים או פוט או כוש, או אצל מי מבני יפת (ואפילו בנמרד, שהקים ערים ויצא למסעות, לא ציינה התורה גבולות). וניתן לומר כי יש כאן עניין גדול מאד מאד, שזה שרטוט ראשוני של גבולות ארץ כנען, והיא מיועדת לעם ישראל, שביום מן הימים יבוא ויכבוש. הגבולות מתוארים מצפון לדרום (מערב), ומצפון לדרום (מזרח). תחילה במערב, על קו החוף, כשנקודת הראשית היא צידון, ונקודת האחרית היא עזה, כשהדרך עוברת בגרר. וממזרח תחילה צידון, ואז סדום ועמורה, אדמה וצבויים ולבסוף לשע. ואפשר גם מצידון לעזה ומעזה לערי סדום וזה שרטוט גבול מעט אחר. כך או כך, אם נקח את שתי האפשרויות יחד, נקבל גבול צפון, גבול מזרח, גבול דרום, גבול מערב, וזו ארץ כנען. וכל זה ברור, אבל עלינו לשאול מדוע לא אמרה תורה גבולות במקומות האחרים שציינה. הרי ברור שלנינוה ולבבל היה גבול משלהן, ועוד ברור כי לאיי הגוים ולארצות שזכרה תורה גבול משלהן, אבל לא אמרה. והנה אומר אני כי גבולות הנם עניין נזיל. פעם כאן ופעם כאן, ומלחמות ישנו הגבול, ומגפות עשויות לשנות גבולות, נדידה, הסכמים, דרכים רבות לקבוע גבולות חדשים. וכל זה חל גם על ארץ כנען, שלא חפה ממלחמות ומשינויי אוכלוסין, ואנו ידענו על בשרנו, ועודנו יודעים. אלא שבניגוד לשאר ארצות, גבול כנען קבוע בנצח, זה דברי תורה. הרי מהו גבול? קו מגביל, חוצץ, מפריד, וכל זה מן הדין, זה אלוהים, זה גבורה. שום הסכם ושום עניין לא ישנה את הגבולות שקבעה תורה. אלה הם גבולות הארץ, והתורה עצמה תדרש להן, ותדרוש בהן ותקבע אותן שוב ושוב, אבל לראשונה (שתיבת גבול שבכאן ראשונית היא), מבחינה התורה בין מקום אחד מיוחד, לבין שאר מקומות שאמנם אינם מוגבלים בשטחם, והם רשאים להתפשט לנצח, או להתכווץ, ואין זה מעלה או מוריד. נמצא כי תחילה הבדיל האלוהים פרט במימד הזמן, ויקדש אותו, וכעת מבדיל הוא פריט מרחבי, ויהי גבול הכנעני, וזמן קודם למקום, וזה מן ההיגיון (ומכאן הלכות זבחים, שאם הפך סדר זמן מקום – פגל).

אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם
כשפרשה בפנינו התורה את אילן היוחסין של בני יפת חתמה כך: מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. כלומר אצל יפת זה הסדר: ארץ, לשון, משפחה, ואילו כאן, בשושלת בני חם משפחה, לשון, ארץ. סדר הפוך. ועוד כתבה אלה בני חם, ואצל יפת לא כתבה. ותשובה לעניין האחרון עולה מיד מן הסדר, שאצל בני חם קדמה המשפחה ללשון ולארץ, ומכאן שברי כי עניינם יהיה מי הם אלה בני חם, אבל אצל יפת משפחה אחרונה, וארץ ולשון קודמים, על כן "אלה בני יפת" אינו מעניינם העיקרי, והוא איננו כתוב. ועינינו רואות יחס נזיל יותר למושג הגבול אצל חם (בעיקר לגבולם של אחרים), ויחס נוקשה אצל יפת, ובענייני משפחה – חם צפוד מאד, ויפת משוחרר יותר. ואין לומר כי משפחה אינה חשובה ליפת או כי ארץ אינה חשובה לחם. זה איננו נכון. חשובים הם מאד. רק סדר החשיבות שונה (עד כדי הפוך), והדגשים שונים המה.

שבח לאלוהי עולם על דברים אלה המפעמים בי.
ואשר שחיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדיו הגדולים, ורבים הם ודאי החסרונות והפגמים.
השיגוי והשגב לחי עולמים העוז והענווה לחי עולמים.
הששי בשבת מצרע, ד' בניסן התשע"ד, יפו.

וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח: וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה: וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים: וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: [ס] וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע: אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s