אין איל (בראשית י', כ"א – ל"ב; בראשית י"א, י' – י"ז )

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

הערה:
אנו נתחקה אחר קורות בני שם כפי שנרשמו גם בפרק י' וגם בפרק י"א, עד לרגע שבו נפרדות השושלות. פרק י' פורש את שושלת יקטן, היא השושלת המשנית (שהתורה אינה עוסקת בה הרבה, אך היא חשובה מאד, והיא השושלת הכללית), ופרק י"א פורש את שושלתו של אחיו, פלג, היא השושלת העיקרית, שורש לאברהם וליצחק (והיא השושלת הפרטית). יעקב הוא צאצא של החיבור בין השושלות, שרבקה אמנו מקורה בארם, וכן רחל ולאה אימותנו. כך שעם ישראל הוא תולדה מזיווג צאצאי ארם, וצאצאיו המאוחרים של אחיו, ארפכשד.

א) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול: בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם: ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש: וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר: ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן: ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח: ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה: ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא: ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן: ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם: אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם: אלה משפחות בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול

ב) אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול: ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות: וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את שלח: ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות: ושלח חי שלשים שנה ויולד את עבר: ויחי שלח אחרי הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות: ויחי עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג: ויחי עבר אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות

פשט הפסוקים
א) שושלת היוחסין של בני שם, וחתימה.
ב) שושלת היוחסין של בני שם, עד לידת פלג

התבוננות
וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל
פסוק מוזר מאד הוא. תחילה לא ברור מה תפקידו. לו היתה כותבת התורה מיד ובלי הפסק בני שם עילם ואשור…, האם לא היינו מבינים שאחרי שפרשה את אילנות היחס של שני אחיו, פורשת התורה את אילנו שלו? כלל לא ברור למה נועד, ונראה כי יש כאן ייתור. אלא שתורה אינה מייתרת לעולם, ויש לבדוק מה רצתה לומר, ולמצער להעלות את השאלה ולהגות בה. ועוד: לשם מה הזכיר אחי יפת הגדול? ומיהו בכלל אותו אח גדול, האם שם? האם עבר? שהפסוק כתוב כך, שכאילו אינו מבורר. ועוד עבר זה – נין לשם הוא, ומדוע מוזכר מיד בתחילת הדברים? ומיהו אותו אבי כל בני עבר? גם זה אינו מבורר. ומה זה בכלל כל בני עבר? הרי אם נציץ מעט באילן, נמצא כי לעבר שני בנים בלבד, ורק אחד (יקטן) מעמיד צאצאים (וכבר נאמר כי השאלה נענית באילן הפרטי). שאלות רבות מאד עולות מן הפסוק הזה, ואין לנו אלא לקוות כי בהתחקותנו אחר ענפי האילן נמצא תשובות לחלקן.

ולשם ילד גם הוא
משמע שגם שם העמיד צאצאים, ממש כמו אחיו, יפת וחם. אבל למה כתבה תורה תיבות אלה? למה שלא יוליד גם הוא? הרי רואים אנו בעינינו כי בפרק הבא כותבת התורה אלה תולדות שם, וממשיכה משם לפרט את תולדותיו. מה פשר ההקדמה המוזרה הזאת? איני יודע כלל. אבל באפשרותי לחשוב כי תיבות גם הוא אינן מוסבות על שם, אלא על הוא. כלומר בסדר ההולדה של שם, בנוסף על כך שנולדו ילדים, נולד גם דבר מיוחד הקרוי הוא, והוא אבי כל בני עבר. ומיהו? ברי כי עבר הוא אבי כל בני עבר, כשם שכל אדם הוא אבי כל בניו ובנותיו. ובכן מה? הרי התורה, כאשר כותבת כך את אשר היא כותבת, בהכרח יוצרת הבדלה בין שם ובין עבר לשאר עמים. מה זכו שנבדלו? והתשובה ברורה מאליה: כי עבר הוא אבי העברים ולשונו עברית. וזה בחינת הוא שבעבר וזה הוא שנולד לשם. הוא שהוא יחיד, נסתר, נעלם, אין. ומכאן מידת סגולה לעם: הוא סגולתו של עם, הוא ייחודו ומרכז הכובד שסביבו סובב אותו עם, בין מרצון ובין בכפיה, בין שמכובד ובין שבזוי, בין שאוהב ובין ששונא, הוא סגולת העם, ואין לשנות.

אחי יפת הגדול
בא להסדיר סופית את היחסים שבין שני האחים. שם הוא אח גדול ליפת. ולא נכתב בכור, ולא נאמר דבר בענין חם. אלא שרשימת אילנות היוחסין החלה ביפת, והתורה מספרת כי אין זה מעיד על סדר ההולדה, ושם הוא אחי יפת הגדול. בא להסדיר אמרנו, אבל לא מסדיר. שכן אם נקרא תיבות יפת הגדול כגוש אחד, הרי שיפת הוא הגדול, ושם אח לו, ואולי גם עבר אח לו, ואיני יודע עוד.
עד כדי כך הפסוק הזה חידתי. ולולא נחרוש לא נמצא, ואם נחרוש נאבד בסבך הפירושים.

בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם
ונראה כי שם מוליד חמישה בנים. והנה אחד מבניו – אשור. והרי נתקלנו באשור זה בסיפורי נמרוד. מן הארץ ההיא יצא אשור, כתוב שם (כשהכוונה לארץ שנער), ואנו פירשנו שנמרד יוצא לכיוון אשור. אבל כעת אפשר לחשוב כי אשור עצמו, אשור בן שם, הוא שיצא מארץ שנער, והוא שהקים את ממלכת אשור על עריה, שאחת מהן, נינוה, מוכרת לנו כבירת הממלכה [ונוסיף כי בהחלט ייתכן שנינוה הפכה לבירה מאוחר יותר, ותחילה היתה עיר אחרת בירת אשור, אולי אחת מן השלוש האחרות המוזכרות בסיפור נמרוד. (ואף היתה עיר בשם אשור, ששימשה גם היא בירת הממלכה)]. כעת יהא עלינו לשאול מדוע מוזכר אשור בסיפורי נמרד. ותשובה אפשרית אחת היא שהוא קושר בין שושלת חם לשושלת שם, שהוא מעיד על קרבה מסוימת, של שלום או של מלחמה, בין השניים, והיא מאפשרת יצירת זיווגים נוספים תוך משפחתיים. ועניין זה חשוב הוא לגאולה.
עוד אפשרות שהוא מעיד על מקום לידתם של הצאצאים, שכולם נולדו בארץ שנער, וממנה נפוצו לכל עבר, ועל נמרד מסופר כיצד יצא משם, וגם על אשור מסופר כן, ואולי ארץ שנער זו היא מעין רחם, מעין גן עדן שאחרי המבול, שממנו יצאו בני האדם החדשים, שבהם אנו עוסקים כעת, אל ארבע רוחות העולם, על מנת ליישב, לעבוד, ולשמור. (ופסוק ב' בפרק הבא יחזק השערתנו זו.)

עילם – שם הטומן בחובו סתירת קיום והעדר, שחווה שם על בשרו העלמותו של עולם.
אשור – שם עץ, וזו ברכה, והוא דומה לשם אשר שבישראל. ויותר מכל תקוותו של שם, שבנו יישיר מבט אל האלוהים תמיד, ויראה את שיש לראות, ויישמר מפניו מאד, שהוא אל נורא.
ארפכשד – שם מוזר מאד הוא, ומכיל בתוכו כשד, ועל כן אולי אבי כשדים. ואותיות ארפ שבתחילת שמו משתכלות פרא, שיפרה זרעו את זרע כשד, ואני אינני יודע. והוא, כאמור, חלקו גדול בעמנו אנו.
לוד – אותיות ולד, שהוא ילוד, ואיחולי לידה והוספה לעולם. (כמו קראו אפרת או אפרים). וראינו מצרים ילד את לודים, ואפשר שזהו רמז נוסף על קשרי חיתון שבין שושלת חם (מצרים), לשושלת שם.
ארם – שם המאחל רוממות לבן, ויש בו מארה ומרא, והוא, כאמור, אחד הצינורות שהעבירו עמנו מחביון עוזו לכדי גילוי.
ובשושלת היוחסין הפרטית שבפרק הבא נזכר אך ארפכשד והשאר נכללים בביטוי ויולד בנים ובנות, ואין הם מעניינו.

ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש
עוץ אחר כך נכיר ארץ עוץ, ושם יושב איוב, ונפוץ שם זה בתרבותנו. ועניינו עצים, בדומה לדודו, אשור, וכן יש בו מתן עצה ואולי תופר ואולי לא, ועוד יש בו מן העליצות.
וחול לשון התחוללות ומחול, ויש בו מן הקשר לעוץ, גם במשקל התבה. ועוד יש בו מחילה ומחלה ועוד כגון דא.
וגתר – לא ידענו, ואפשר שקרוב אל תוגר, ואפשר שלקחנו על עצמנו תיקונו בתרי"ג.
ומש – גם זה לא ידענו, ובדברי הימים קרוי משך, ובמקום אחר משא, ותיקונו שלו – זה משה רבנו ממש.
וספר דברי הימים מביא גרסה שכל אלה בנים הם לשם ולא לארם, ודברי תורה חתומים בנצח, ודברי הימים, כשמם, נכתבו בזמן, ואין כאן מחלוקת, שכן אין חולקים על דברי תורה. וגם זה יבאר מודעי.
וכל אלה אינם נזכרים באילן היוחסין הפרטי.

וסוף סוף הגענו אל עבר, ששמענו שמעו כבר בפסוק הפותח:
וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר
פסוק אחד ובו שלושה דורות, ואין בו פירוט כלל בדבר צאצאים נוספים. והרי רואים אנו בשושלת הפרטית כי כתוב בארפכשד הביטוי ויולד בנים ובנות, ואין התורה מספרת מיהם כלל, וזה מעניין ואומר דרשני. פעמיים דרשני, משום שאותה התופעה חוזרת גם בשלח, שגם הוא מוליד בנים ובנות, וגם אצלו לא מוסרת התורה מידע בדבר צאצאיו. וניתן לומר כי השושלת הכללית כופפת ראשה בפני השושלת הפרטית, וגם היא נמנעת מלפרט את כלל צאצאי ארפכשד, ואף מוחקת מתוכה את העובדה שהיו לו בנים ובנות נוספים (דווקא השושלת הפרטית, שהאינטרס שלה להסתיר ברור, היא שמגלה פרט זה). וכל זה חידה, כמו רבים מענייני המשפחות ותפוצותיהן.
אם כן, ארפכשד קורא לבנו שלח, וזה קורא לבנו עבר. מה נלמד כאן? שארפכשד שמע מאביו את סיפור המבול, ולמד היטב את פרק שילוח היונה ואת הקשר ההדוק שלו למצוות שלוח קן. ושלח המשתלח לא עוצר, וקורא לבנו בשם עבר, כך שאנו יכולים למצוא כיווניות בשילוח הקן כפי שהוא מתבצע במשפחה הזאת, זהו שילוח לעבר מקום מסויים, ולא סתם שילוח לקצווי ארץ, ושימצא הצאצא את דרכו בחיים. זה דבר מכוון. לאן? ובכן, לארץ כנען. וזה קשר עמוק מאד בין שם לחם, שצאצאיהם, עבר וכנען יילחמו דורות רבים על אותו חבל ארץ.

ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן
שני בנים
זה מהדהד את אשר ראינו קודם לכן, בשושלות האחרות, שאפשר שהצאצאים אינם בהכרח בנים, והנה כאן פירטה. והפירוש שכאן מאפשר לחשוב אחרת שם.

שם האחד
אמנם שנים הם, אבל פלג, שהוא אחד מאבותינו, קרוי אחד, ושמו סותר הווייתו, שהאחד – אחד הוא, ואין פילוג. ואף על פי כן. וראוי לו מאד שמו, וראוי לעם שאחד מאבותיו יבטא סתירה באופן כה מובהק. שכך הוא העם: אחד ומפולג. ועוד, הרי אמרנו כי השילוח במשפחה מכוון, שהוא משולח לעבר, ועל מנת להגיע אל אותו עבר יש להפליג, דרך ימים, או דרך נהרות ואגמים, ובעיקר יש להפליג בחכמה, והוא נושא מחלוקת, והכל עולה יפה.
כי בימיו נפלגה הארץ נקרא תמיד כי בזמנו חל הפילוג בארץ, אבל אנחנו נקרא כי בימיו, לשון ים, שבהפליגו בימים ובמקוואות המים הגדולים שָׂם את הארץ פלגים פלגים, כלומר שבחיפושיו אחר מקומו יצר מערכות סותרות זו לזו, שעולות כולן לאחד.

ושם אחיו יקטן
והוא אינו אחד, וקטן הוא.

וכאן נפרדות השושלות. בעוד הכללית תשיים את צאצאי יקטן, הפרטית תמשיך בשושלת המוליכה מפלג לרעו וכו', עד לאברהם אבינו.

ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח: ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה: ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא: ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
13 צאצאים ליקטן, כמנין אחד, וזה מעניין נוכח הדברים שאך פירשנו. ולי נראה כי אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופיר וחוילה יכולים לשמש גם שמות לבנות, ולא לבנים בלבד. ואין אני אומר שכל אלה נשים היו, אבל אפשר שכך היה. ושמות אוזל, עובל, אבימאל, שבא, אופיר יכולים לשמש שני המינים.
ומתוך השלושה עשר אדרוש רק את חצרמות ואת יובב בשם האחד חצר, ובשם השני שער (בב), והחצר – חצר מוות היא, ואיך אפשר שקרא בנו בשם זה? מה ראו עיניו שקרא בנו חצרמות? ואל החצר וממנה מוביל שער האלוהים, יו – בב.
וגם שם אבימאל מעניין, ומכיר בייחודיותו של יקטן, אביו, שכאילו בא מאל. ויקטן בא מעבר. ואין אני יודע. ועוד יש כאן אב, אם, אל גם יחד, וזה שם מעניין מאד.
והתורה מפרטת גבולם, ממשא באכה ספרה הר הקדם, ספרה אפשר שמדובר באזורי הספר המרוחקים, ואפשר גבול קדם, שהוא – ייתכן שמזרח, ואף ייתכן שמקום גן בעדן מקדם, ואין אני יודע.

אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
משפחה לשון ארץ, בדומה לבני חם, ולא לבני יפת.
ואילו כאן נכתב לגויהם, ושם בגויהם (גם ביפת וגם בחם). וזה שכל גוי אצל בני שם עם לעצמו הוא, ואילו אצל האחים, קיים ערבוב מסויים בין העמים.

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל
ולא נאמר ללשונותם, ומיד נעסוק בזה.
ואנו נפרדים מנח, שאין הוא נזכר בתורה עוד.

השבח לאל עולם על אלה הדברים העוברים בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, בחסדי השם המרובים. ולמצער החסרתי הרבה מאד.
הפדות והפאר לחי עולמים הצבי והצדק לחי עולמים.
יום רביעי בשבת הגדול (אחרי מות), ט' בניסן ראש חדשים התשע"ד, יפו.

וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם: וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ: וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר: וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן: וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן: וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם: אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח: וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר: וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג: וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s