אין איל (בראשית י"א, י"ח – ל"ב)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויחי פלג שלשים שנה ויולד את רעו: ויחי פלג אחרי הולידו את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות: ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את שרוג: ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות: ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את נחור: ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות: ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח: ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות: ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן: ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט: וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים: ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה: ותהי שרי עקרה אין לה ולד: ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם: ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן

פשט הפסוקים
המשך שושלת היוחסין השמית, מפלג, שבימיו נפלגה הארץ, ורבות הקדשנו לזה, ועד אברם, קודם שהפך לאברהם.

התבוננות
פלג מוליד את רעו. מדוע נקרא פלג בשמו? כיוון שבימיו נפלגה הארץ. ומכאן שתיבת ארץ איננה משמשת בלעדית לתחום הגיאוגרפי, ואפשר לה להתייחס על קבוצות אנושיות. שבני האדם התפלגו לפלגים רבים (עמים, לשונות, ארצות וכו'), אבל שטחי המגורים נותרו על מכונן. הפילוג לא היה דבר שבעולם הפיסי, אלא עניין תודעתי מובהק. וזה יפה לראות, וכן יפה שהתורה משתמשת בתיבת פלג – שמן השדה הסמנטי הגיאוגרפי-הטבעי (של כוחות טבע – נחל, פלג, מים), לתיאורן של קבוצות אנשים.
רעו
אינני יודע, ואולי על שם אותה רעות, ששררה בקרב בוני המגדל. שהמפלג/מפולג מחפש אחר חבריו, או אולי ציווי לדורות הבאים, לרעוֹת (במובן הנהגה), ויש עוד אבל באמת אינני יודע.

תשע שנים ומאתים שנה
קיימות גימטריות מעניינות מאד בעניין. חשבון חייו מסתכם לכדי 239 שנה, וגם לזה יש גימטריות (יפות אף יותר), ואני לא מעוניין בכך כעת.
רק אומר כי ניכרת ירידה במספר שנות חייהם של גיבורי הסיפור ולזה אדרש כאן. ומה? מדוע מתחולל הדבר? קודם כל דבר ה'. שאמר אי אז, בעבר הרחוק מאד, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ומן האמירה ועד הביצוע חלף זמן רב, ואנשים המשיכו לחיות שנים ארוכות מאד, אבל המגמה ברורה: הפחתה במספר שנות החיים. כך, לאט ובהדרגה, מקיים האל את דברו. אין התחוללות מיידית, והאל, מצד הרחמים שבו, מאפשר לבני האדם החיים בארץ – ורגילים למציאות מסויימת – להתרגל אט־אט למצב החדש. ואכן נראה, כבר בשושלת שאנו עוסקים בה, וביתר שאת בהמשך, שגילם של גיבורי המקרא הולך וקצר, עד אשר הוא מתייצב על הגילאים המוכרים לנו מחיינו כעת. על דוד המלך, למשל, נכתב והמלך דוד זקן בא בימים, והוא בן שבעים שנה היה – ינוקא ממש ביחס לדורות ראשונים.
עוד בעניין זה אכתוב כי לדידי החיים הם נצחיים. לא חיי אנוש, שברי כי אינם כן. ואף לא חיים ביולוגיים (על אף שמצאנו תאים חיים עתיקים ביותר – והם עדיין חיים – בעיקר בעצים עתיקים). הכוונה היא כי החיים הם כח נצחי. שהחיים הם – במידה רבה – אלוהים. (ואכן אחד משמותיו חיים הוא, והרי נקרא אלוהים חיים, ושם אחר – אל חי, ועוד שם – חי החיים, וכן חי העולמים ובוודאי יש עוד). הכוונה כאן היא לכח החיים המעניק עצמו לכל אשר נקרא בפינו חי. לדידי העולם עצמו, היקום, כפי שנהוג לקרוא לו היום – הוא בעל־חי, ואלוהים הוא בעל החיים ממש, שבעלות לו על החיים, ובאורח פלא, הנשגב מבינת אנוש, מעניק הוא מכחו זה לכל אשר יחפוץ. שכלל היצורים החיים הם ייצוג של כח החיים שבאלוהים, שכלל היצורים החיים – מבטאים את נשמת רוח אפו – האחת – בעולם. ומדוע כותב אני כל זה? על מנת להסביר אורך חיי הראשונים. שכח החיים בתחילה היה רב מאד, התפרץ ללא גבול, ומספר האנשים בעולם קטן היה, והכח נחלק בין מעטים. על כן חיו עד מאד. אבל אחר כך, משרחקה האנושות מנקודת הראשית (שהיא כל כולה חיים), והתוודעה אל המוות עד מאד (מבול), וכן גדל מספר בני האדם בעולם, החלו החיים להתקצר, עד אשר התייצבו על מספרים מוכרים. מכאן אסיק, שהאל, בהחלטתו להגביל אורך ימי אדם וחי, הפסיק את הנביעה השוצפת שממנו אל היקום ומן היקום אלינו, והוא מעניק ביד רחבה, אך מדודה.

הערה: את החלק הראשון של אילן היחש הזה פירשנו קודם לכן, בהקבלה לאילן כפי שמופיע בפרק י'. ונראה כי נכון הדבר, שאורך חייהם של ראשוני האילן הזה הוא מעל ארבע מאות שנה, ואילו כאן, במקום שבו התחלנו – אחרי הפלגה – אורך החיים הוא כבר מחצית מזה.

וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג: וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת
רק לציין כי גם רעו, גם פלג חיים 239 שנה, וזה נדיר מאד למצוא אב ובן שחיים אותו מספר שנים בדיוק. ואין לי מה לומר בזה, ואם יהיה אחזור ואכתוב.

וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר: וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת
נחור מזכיר את נח, ואולי נקרא על שמו. ואפשר לחשוב על חיבור בין נח לבין אור ואור הוא 207 בגימטריה, כמניין שנות חיי רעו אחרי הולידו את בנו, ואין אני עוסק בזה כעת, שאינני יודע.

וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח: וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת
מדרש: נחור מחפש אחר אחיו. תר אחריו. וקורא לבנו בשם תרח. והוא כבר חי 148 שנה, וזו ירידה נוספת במניין שנות חייהם, ורק עוד ירידה אחת, ונגיע למניין שנים המובן לנו כיום.
ותרח, כפי שנראה מיד, יקרא לבנו שלו על שם אביו, נחור, ומכאן שאהב את אביו, ובזה תומך גם שם אברם, שמפאר תרח את אביו דרך שמות בניו. ואפשר שנפטר האב סמוך ללידת הבן, וקראו על שמו. ואין אני יודע.

הערה:
באף אחד מאנשי השושלת לא נאמר וימת, וזאת בניגוד לשושלות אחרות, בהן כן מצויין דבר מותם של אנשיה. מדוע?
בעיתות הקדומות המוות, כפי שכתבנו כאן, היה נדיר יחסית, שאנשים כמעט לא מתו, והיה צורך לציין דבר מותם, על מנת שיובן שמתו, וכן על מנת ללמד, שבסוף ימיו של אדם בא המוות. אבל כעת, אחרי המבול – הוא המוות הגדול, הפך העניין מוכר וידוע, ואין צורך לציינו בכל עת ורגע. אם נציץ אל סוף השושלת, נראה כי תיבת וימת כתובה בהרן אבי לוט, וזה מוות חריג, שלא על פי סדר השתלשלות האירועים, שכן מת על פני תרח אביו, וכן בסוף השושלת, שם נכתב וימת תרח בחרן. מותו של תרח כמו מסמן את אחריתה של השושלת (למעט אברהם, שסיפורו נמשך עד היום), ותיבת וימת שנאמרת בו אפשר שכללית היא, שמכילה את מיתתם של כל אנשי הדורות, משם ועד תרח.

וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן
יוצא דופן גילו של תרח בעת הולדת הבנים. עוד יוצא דופן – שלושה מוזכרים, ולא אחד. ויש כאן מקבילה לשושלת שת, שממנה נולד נח, ובהגיענו אליו מוליד הוא שלושה בנים, את שם את חם ואת יפת. וכן הפסוק הבא: אלה תולדות תרח תרח מקביל לגמרי לאלה תולדות נח נח. ומכאן שיש להסיק שסיפור המשפחה יסופר בהרחבה, מה שאכן קורה, והוא קרוי תורת ישראל.
הרן הוליד את לוט אבל גם את מלכה ואת יסכה. ואף על פי ששלושה ילד, מת צעיר יחסית, ואביו ראה במותו, והתורה לא מפרטת כלל, אבל קיימים מדרשים בנושא, ומי שרוצה ילך וילמד, וירחיב דעתו מאד.
ייתכן שמקרה מצער זה דחף את תרח לעזוב את אור כשדים, ארץ המולדת, אבל אין הוא לוקח את כל משפחתו איתו. רק את בנו וכלתו – אברם ושרי – וכן את לוט נכדו. נחור ומלכה שהתחתנו בינתיים (נישואי דוד ואחיינית), נותרים מאחור, באור כשדים. כן מלמד המדרש שגם אברם ושרי נשאו נישואי דוד ואחיינית (שהיא גם היא בת הרן), אבל אחר כך יגלה אברם כי שרי היא אחותו מצד אביו אך לא מצד אמו – כלומר בת תרח היא ולא בת הרן. בקיצור, אין אנו יודעים.

ותהי שרי עקרה אין לה ולד ואולי הלכו למצוא רפואה לעקרותה של שרי. ויש לציין כאן כי תיבת ולד היא התיבה הראשונה המתחילה באות ו' בתורה כולה, שעד עכשיו לא ראינו כזאת, ואין הרבה. ויש חכמה בלימוד זה, שהתיבה הראשונה בתורה המתחילה באות מסויימת, מלמדת משהו על משמעות האות עצמה. ומכאן שאות וו, שכל עניינה חיבור – והלא היא קרויה וו החיבור – מלמדת אותנו שולד עניינו גם כן חיבור, שהרי ולד הוא תוצאת החיבור שבין האב והאם, וזה נאה.

עקרה
שרי היא העקרה הראשונה בתורה. שלפניה כל הנשים ילדו ללא בעיה, ואצלה נעצרה ההולדה. ואולי על מנת לתקן, עקרו בני המשפחה ממקומם, והלכו לחפש מקום אחר, שאולי העקירה הזאת תביא מזור לעקירה ההיא. וזה מדרש מלים. ועקרה ועקר קרויים בשמם על שהם נעקרים מעץ החיים, שאינם מוסיפים חיים לעולם הזה, שכל עניינו חיים והוספתם. ושם קשה הוא. ואמת בו.

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם
מדוע חוזרת התורה על פרטים שאך זה מסרה לנו? אברם בנו, לוט בן הרן בן בנו, שרי כלתו אשת אברם בנו, והלא כל אלה ידענו. ידענו כי אברם הוא בן־תרח, וידענו כי לוט הוא בן־הרן ולפיכך ממילא הוא בן־בנו של תרח, ועוד ידענו כי שרי – אשה לאברם היא, וממילא כלתו של תרח, אבל לא הסתפק בזה ושוב ציין אשת אברם בנו. ארבע פעמים חוזר הכתוב ומציין כי אברם הוא בן־תרח. הדברים נכתבים ברחל בתך הקטנה (טרם עידן רחל), כמעין חוזה, על מנת להימנע מטעויות, ספקות, השערות. אלא שאין נאמר מיהם הצדדים החתומים על החוזה. ועוד נאמר
ויצאו אתם מחרן, והיה לו לומר ויצא, שכן אומר בתחילת המשפט ויקח תרח את … ועל כן צורת יחיד נדרשת כאן – ויצא, אבל כתבה תורה ויצאו. מה כל החידה הזאת? מיהם אלה שיצאו? ומיהם אלה שיצאו אתם? ולעת עתה – אין פותר. ואולי דרך הפרשה הבאה, יאיר אור חוזר על פסוקים חידתיים אלה, ואם כן, הרי נשוב ונפרש בעזרת ה' יתברך.

ללכת ארצה כנען
אין אני יודע מה דחף את תרח ללכת ארצה כנען, ואין אני יודע מה עצרו, ומה שיכולת שיערתי. עצר האיש בחרן, ושם גם מת. אולי תש כחו, ואולי חלה בדרך, או אולי רחקה לו כנען. אינני יודע כלל. אבל שם חרן מעיד על כך שעצר במקום הכעס. שלא סלח על מות בנו, ואף לא על מות אביו, שאותו – כפי שפירשנו – אהב. שאותיות חרן כולן בשם נחור, ועל כן אפשר שעצר במקום המזכיר לו את אבא יותר מכל. ולולא היה כועס כל כך, ומקבל את תכתיבי המציאות, נכנע לה, הרי שממילא היה בא לכנען. אבל זה איננו סיפורו שלו.

סליק פרשת נח.
שבחים והלל לאל חי וקיים על אלה הדברים שעברו בי, על שנתן לי הכח לפרש פרשת נח כולה, על חכמה שבה, ועל מסתורין שבה.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדיו המרובים עד מאד.
הנוי והנצח לחי עולמים השיגוי והשגב לחי עולמים.
יום שני בשבת במדבר, י"ט באייר התשע"ד, 34 ימים לעומר, יפו.

וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ: וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג: וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר: וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח: וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים: וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת נח, תורה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s