אין איל (בראשית י"ב, א' – ג')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה

פשט הפסוקים
האל מצווה את אברם לעזוב את מקומו, וללכת אל חבל ארץ שהודעה בנוגע למקומו תובא בהמשך. הציווי כולל הבטחות גדולות בדבר המשכיות זרעו והאדרת שמו. כן מבטיח האל הגנה (מקללך אאר), ברכה, ואת השפעת הברכה מאברם עצמו אל כל משפחת האדמה.

התבוננות
ראשית רואים אנו כי מבחינתנו – הפנייה לאברם, אין לה על מה להתבסס. איננו מכירים את האיש, איננו מכירים את תכונותיו, יסודות נפשו, פועלו. כל שאנו יודעים הוא שמו, מצבו האישי (מקום לידה, שם האב, נשוי, אחים), שיצא עם אביו מארץ מולדתו לכיוון כנען, ושלא השלימו מסעם, ועצרו בחרן. ולפתע פונה אליו האל.
מה אומר לו האל?
לך לך
רבות נדרשו אלה שתי התיבות, והפרשה כולה נושאת שמן, שאולי עניינה תנועה, מעברים, חקירה. והרי זה עניינם של חיים.
מה נאמר אנו? לא הרבה, שאין הרבה להוסיף, והתיבות מפרשות עצמן. אבל בהחלט ניתן את הדעת על ראשית הדברים, שראשית היא מיסודות ענייננו.
ומה בראשית? לך. אות ל' אות כ' פשוטה. שורש ה.ל.ך, לשון ציווי. גי' 50 (לך לך 100). שיכול אותיות כל. שתי אותיות אמצעיות של האלפבית, אות מספר 11 ואות מספר 12. (יחד 23, ופעמיים 46). ושלל פירושים לזה.
עוד רואים אנו 27 תיבות שמדבר האל אל אברם, והן אינן מספרות מדוע בחר בו. ופעמיים מבטיחו גדוּלה. ואכן קיבל אברם את מידת גדולה, והיא על שמו רשומה, ושם אחר לה חסד, ושם אחר לה אל, ועוד שמות רבים.
ועוד: שורש ב.ר.ך מופיע חמש פעמים בדברים אלו של האל לאברם.

ארץ, מולדת, בית אב. מן המעטפת החיצונית ביותר אל זו החיצונית פחות. והתחיל עם לךָ, זה אתה, אין דבר קרוב יותר, ומסיים עם הארץ אשר אראך, והפעם תיבת ארץ, ששימשה בתחילה מעטפת חיצונית, הופכת עצמה לפנימית. כלומר ההליכה אל הארץ אשר אראך היא הליכתו של אברם אל תוככי תוכו, והיא סוגרת את הפער שבין הפנימי והחיצוני. שזה עניינו של אברהם אבינו תחילה וסוף: הוא אשר זכה להצביע על האחדות העומדת בבסיס ההוויה, ובכך מאחד הוא את הדברים הנראים כנפרדים. ומכאן אומר הנביא: אחד היה אברהם. וזו תכונה ראשית שלו, וזה סוד היותו אבינו. ונראה בהמשך הרבה, שעניין אברהם אחד הוא. והנה, אולי מגלות התיבות איזה דבר בעניינו אבינו.

והיה ברכה
תיבה ראשונה – שיכול אותיות שם המפורש. ונפרש שאומר לו ששמו שלו יהיה לו ברכה.
אבל דרך הפשט, לא מבטיח לו ברכה, אלא שהוא עצמו יהיה ברכה. וזה ניסוח מדוייק ביותר, ומחבר מאד בין האדם לבין האל, שאמרנו, שם ה' יהיה לו לברכה, והוא עצמו יהיה ברכה, וזו כבר מידה, תכונה שיש לאברם, ואנו לא ידענו. ומכאן, מראשית הדברים, (כמעט כצפוי, אבל אין צפוי בתורה, על כן כמעט), מתקיימת האחדות הזאת שבין אברם לבין האל בחינת אחד היה אברהם, כאמור. ששם ה' הוא לו ברכה, והוא עצמו ברכה, כך שבברכה מתאחד האחד (פרט) עם האחד (כלל), וזה עניין גדול. והד לזה גם בתיבות ואגדלה שמך, שבהן מעניק לו את מידת חסד ממש, ואף מעניק לו שם, וזה שמו של אברם בפנימיות. מה שמו בפנימיות? ואגדלה. וזה עניין.

ואגדלה שמך
שורש ג.ד.ל, השולח אותנו אל אותו המגדל מחד ושם מאידך, שאמרו אנשי המגדל ונעשה לנו שם.
ואברם מקבל הן את הגדולה, והן את השם, והוא לבדו מעין מגדל בבל שכזה, לכל הדורות הבאים. והגם שנפוצו על פני כל הארץ, עמדו להם שמו וגדולתו, ואליהם הפנו בני כל דורות את עיניהם, עד אשר שבו אל הארץ אשר אראך. ונאה הדבר, שאולי מתקן אברם את עניין אנשי אותה הבקעה ואותו המגדל.

ואברכה מברכיך ומקללך אאר
ומכאן שיהיו מברכים הרבה, ויהיה מקלל אחד. והוא – קללתו תבוא בו מאת האלוהים עצמו.
ואמנם כך כתובים הדברים, אבל נקראים ומקללך – לשון רבים. ומה זה? שכל מקלליו של אברם – מקור אחד להם, גם אם שונים המופעים.

ונברכו בך כל משפחות האדמה
וזה עניין גדול מאד, שלא ייאמן כלל. בחר אלוהים את אברם לאיזו סיבה שאיננו יודעים, ואמר לו שכל משפחות האדמה – ואבין זאת כאן כפשוטו – מתברכות בו. מעצם קיומו של אברם כל בני האדם (וכל החי?) החיים בעולם מתברכים בו. זה דבר משונה כל כל ונדיר עד בלי די, עד שאין לי דרך להבינו כלל. רק אומר שאין ספק שאברם הזה, שעדיין לא נודע בתואר אבינו, הוא איש מיוחד מאד. מאד.
משפחות האדמה וכאן אפשר לדרוש, שכן מה פירוש משפחת אדמה? וכמה יש? ונהוג לומר "מיעוט רבים שניים", אבל כאן כתוב כל משפחות, וזה אפשר שיותר משתיים, ונזכור שאלות אלה, ולא נעלימן, אבל נכתוב כי הדברים פשוטים. משפחות האדמה – המשפחות החיות בארץ. ועם הזמן הופכות לעמים.

וכל זה נאמר באברם, ואין אמירה בדבר הזרע – כלומר צאצאיו, ואין אמירה בדבר ארץ המגורים.
רק הבטחה לאברם לבדו, שיהיה לגוי גדול ולשם גדול, ויהיה ברוך ומבורך, וה' ערב לו כל הימים.

הערה: כל אלה הדברים באים אחרי שנאמר בסוף פרשה קודמת כי יצא אברם מארצו וממולדתו. ולפיכך נסיק שהקדים שם, וכאן שב ומספר מתחילה. ושם נראה כי היציאה לכנען באה ביוזמת תרח, ואילו מכאן נראים הדברים אחרת, ואנו נזכור הדבר, ואם נתקל בעניין המסביר, נסביר.

ועד כאן לעת עתה,
ושבחים לאל עליון על אלה הדברים שעברו בי.
ואשר חיסרתי יושלם, ואשר פגמתי יתוקן בחסדיו הרבים.
העוז והענווה לחי עולמים הפדות והפאר לחי עולמים.
אור ליום ב', כ"ו באייר התשע"ד, פרשת נשא, 41 ימים לעומר, יפו.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s