אין איל (בראשית י"ב, י' – י"ג)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את: והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך

פשט הפסוקים
אברם עוזב את ארץ כנען ויורד למצרים מחמת רעב. בהתקרבו למצרים חושש אברם כי המצרים יבקשו לקחת את אשתו מעמו, על שום יופיה הרב, ולשם כך לא יהססו להורגו. לפיכך מבקש אברם משרי להציג עצמה כאחותו, ולא כאשתו.

התבוננות
נפרדנו מאברם בפסוק הקודם, עודו הולך ונוסע נגבה, וטבעי היה שימצא מקום מושב, ותספר התורה על מקום מושבו אשר מצא. אבל לא כך קרה, אלא שמסעו נמשך והלך, נמשך והלך, עד אשר לפתע
ויהי רעב בארץ
ומכאן שהתגורר בארץ, אבל אין התורה אומרת היכן ולא בכדי. ואולי נדד בה, ולא התיישב במקום אחד. מה שנודע לנו הוא, שאברם הפליג במסעותיו נגבה, כלומר לכיוון דרום, וכאילו יצא המסע מכלל שליטה, והִדְרים אברם כל כך, עד כדי מצרימה.
נקודה להתעכב עליה כאן: רעב, שהוא הרעב הראשון בתורה. לפני כן אין רעב מוזכר כלל, ועלינו לרשום לפנינו כי רעב בא לעולם עת בא אברם אל ארץ כנען, והתהלך בה. ומה עניין רעב? תיבה זו מעידה על עצמה הרבה: שתי אותיות ראשונות רע, שדבר רע הוא עד מאוד, ואות אחרונה ב', שעניינה בית, פנימיות הדברים. כלומר רעב הוא מצב של רוע פנימי – כלומר שרע, קשה, כבד וכואב בנפש פנימה – ואין אפשרות להתנחם או להיטיב. ודבר זה מעניין עד מאד, שכן אפשר שבחוץ יהיו תנאים טובים, סבירים, מאפשרי קיום, אלא שבעבור הָרָעֵב נחסמת אפשרות הגישה לתנאי הסביבה. ויש בה משום בערות, ורביעה ובעירה ועבירה, ופגימה בשלם (רבע), וכל אלה מן הצד הקשה, ומן הצד המנוגד נמצא את תיקוניה טמונים בה, ערבות על משמעויותיה, ועבר על סליחה שבו, חיים שבו, מעברים שבו. עמוקים הדברים שבתיבה זו.
מה כל זה לענייננו? הרבה. אבל מבחינת הסיפור במקום זה – שאפשר שרע לאברם בארץ, ונפשו מבקשת לעזוב. וזה קשה, שאמר לו האלוהים – אל הארץ אשר אראך, ואמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. וזה דבר נפלא באלוהים, שאין הוא מציג לאברם מצג שווא: זו ארץ טובה ומלאה, וטוּב לבדו מפעם בה. זו ארץ קשה, זו ארץ שגם לרע יש מקום בה, זו ארץ שיש לכבוש אותה, ולטפח אותה, ולהשקיע בה. ארץ שעיניים רבות נשואות אליה, חושקות בה, מבקשות אותה. ארץ עמים היא, ואיננה ריקה ופנויה. זה לא טוב מן האגדות, ילדותי, נעים ונוח. זה טוב מאלוהים, כלומר טוב ורע, שכן עץ הדעת – טוב ורע הוא.
מצד שני נשים לבנו לכך שהרעב הראשון בתורה הוא רעבונה של ארץ, ורעב כבד הוא, ומכאן שהארץ היא שרעבה. היא חסרה איזה דבר, איזה עניין שישקיט רעבונה. ואין. אברם, שבא אל הארץ בהבטחה גדולה, לא מצליח לספק רעבונה, החיבור בינו לבין הארץ איננו נכון, הוא לא עולה יפה ולא נושא פרי, והוא נאלץ לעזוב. יודעים אנו כקוראים מנוסים שאברם יעבור עניינים הרבה, והארץ תאמצהו אל חיקה מתישהו, ואנו נבדוק מתי, אבל בעת הזאת אין לנו אלא להסיק כי אברם והארץ אינם מתחבבים מיד זה על זה, והוא מוצא עצמו נאלץ לסגת, ללכת אל מקום אחר, להתבונן בדברים מנקודת מבט אחרת. האם מובטח לו שיחזור? האם ברור כי יעלה בידו? כלל וכלל לא (הבטחת האלוהים קיימת, וודאי, אבל מבחינת אברם היא לא מבטיחה כלום. כך למשל, לו היה סומך על ההבטחה לגמרי, הרי שלא היה חושש מן המצרים. מובטח לו. ומכאן שהבטחה מגודרת היא, בכח היא, ועל מנת שתתממש, יש צורך לפעול למענה.
עוד: אם כן מתכוון אברם לחזור, ורק נסוג לצורך התארגנות, הרי שנמצאנו מפרשים את ענייני החיזור כמתחוללים בין אברם לבין הארץ, כשיקוף למה שראינו קודם, משחק החיזור שבין אברם לבין האלוהים. מעין סידור בצורת אברם אלוהים עולם, אם נוכל להניח כך את הדברים, ולשיים את צלעות המשולש. ולכל זה, על פי פירוש זה, חלק בעניין שרי ופרעה (שנראה מיד).

[עוד עניין והוא מוסגר: שאם ראשיתם של עניינים מחזיקה בתוכה איזה מידע על אחריתם, או משך קיומם, הרי שהרעב שבכנען (הראשון, כאמור), הוא אב ואם לימי רעב שבשאר מקומות (שיודעים אנו כי יבואו היכנשהו, מתישהו). על כן חשוב מאד שִּפְעָהּ של כנען, שאם היא איננה רעבה, הרי שאין דלת ופתח לרעב לכנוס בעולם. וכפי שראינו, אין מדובר באספקת מזון לבדה, כי אם במצב הרוחני הפנימי של יושבי הארץ.]

ואחרי כל זה נאמר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועל פי הסיפור נודע שאין מספיק מזון בארץ. על כן וירד אברם מצרימה, ואנו נתעכב שניה על תיבת וירד, המרמזת על היותה של כנען עילאה, ושל מצרים תתאה. וכאשר יעזוב את מצרים תכתוב תורה ויעל, בדיוק מאותה סיבה. ועד היום אומרים אנו: לרדת מן הארץ, לעלות אל הארץ. שמדרגות מדרגות בנויים הדברים. ובארץ עולים לירושלים, ובירושלים עולים אל בית המקדש, ובכל מקום עולים לתורה. ובית המקדש עניינו עליות והעלאות. שמעלים עולות, ועולה אור המנורה, ועולה עשן הקטורת, ושירי המעלות מושרים בו. וכך, ארבע מדרגות עד בית המקדש (חוץ לארץ, ארץ, עיר, בית), ובבית המקדש עליות הרבה, ומי יתן ונזכה לעלות ולהוסיף ולהתברך בה' אחד, אהוב לבנו החתום.

ויהי כאשר הקריב
ודברנו קודם לכן על כך שאברם אינו מעלה זבחים על המזבחות אשר בונה, הוא לא מקריב מיד, אלא עושה עבודת הכנה לפני התקרבותו, וראינו שכך גם היחס שבינו ובין האלוהים, שהוא מעין חיזור עדין, ולא התפוצצות של רגש וגוף (וזה אחד הטעמים לכך שאינו מקריב קרבן – שהוא עניין רוחני המתחולל דרך הגוף). אבל בדרך למצרים, הולך ומקריב, והרי יכולה היתה לכתוב קָרַב (בתורה אין שימוש בבניין התפעל בשורש זה), אבל כתבה הקריב. וממילא אוצר שורש ק.ר.ב עניינים הרבה ובהם הקטנת המרחק הפיסי (או הזמני) בין גופים (או עניינים) וכן קרבנות, וחלק פנימי בבהמה קרוי קֶרֶב, וכן בעילה ואף מלחמה ולבסוף – פנימיות. (כל אלה בשורש אחד, ויפה ומוזר ומרשים הדבר.)
על כל פנים,כמעט כל השימושים האחרים בתורה בצורת הקריב מתייחסים לקרבנות, ולא להקטנת מרחקים או סגירת פערים שבין דבר למשנהו. ויש פעם אחת שבה נכתב הקריב וזה דווקא בפרעה הדולק אחר בני ישראל היוצאים ממצרים, ומעניין לראות ששתי הפעמים שבהן משמשת הצורה הזאת באופן זה מתייחסות דווקא על מצרים, ויש לחשוב בדבר. ואם יעלה בידנו, נפרש.

הקריב לבוא
מחזק את משמעות הביאה. אברם בא מצרימה. גם זה עניין גדול מאד, והוא, למעשה, מייסד את יחסי ישראל־מצרים לדורות עולם, כידוע לנו (ורק מייסד, שישראל עדיין אינם בעולם, רק בכח, ולעיניהם – כפי שנגלה לקוראי פירוש זה – מתחוללים הדברים), ובכך מעניק למצרים את חשיבותה בדברי ימיו של עם.

הקריב לבוא מצרימה
ואם אברם בא אל מצרים, הרי שמצרים יבואו אליו, וגם לזה חלק בעניין שרי ופרעה (שיבוא מיד), ושיקוף הוא של המציאות ההולכת ונרקמת סביב אברם ביד ה'. כלומר זה לעומת זה עשה אלוהים, ועניינים גדולים חבויים כאן.

ויאמר אל שרי אשתו
א) שוב מדגיש את היותה אשתו, וכאילו ייתור הוא. ואין הוא ייתור. וכן מעלים את אברם מן הפסוק, שהיה אפשר לחשוב על ויאמר אברם אל שרי אשתו, וזה נוסח מאד מאד נפוץ. אבל העלים את אברם, ומספר לנו משהו על תחושותיו, פחדיו, התנהגותו מן הצד הפסיכולוגי, ועל התאיינותו מן הצד הרוחני. וכל זה אולי.
ב) אנו עומדים בפני שמיעות דבריו הראשונים של אברם בתורה, ואנו נבחן אותם ככל יכולתנו, שאנו עובדים הרבה עם עקרון הראשיתיות: ראשיתם של דברים רומזת הרבה על המשכם, שהיא מכילה מידע רב, גם אם ראשוני ולא מעובד.
31 מלים אומר אברם לשרי אשתו, ופשוטן – שתאמר שהיא אחותו, ולא אשתו, על מנת שלא יפגעו בו המצרים.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את
כלומר, הנך יפה רעיתי. אבל לא לצורך חיזור, אלא לצורך אחר. ותיבת ידעתי חשובה כאן מאד, והיא מעידה על החיבור שביניהם. ופירוש זה אומר הרבה כי ידיעה היא חיבור הנושא עמו תּוֹלָדוֹת, ואילו כאן, עד כה, לא זה המצב. ואברם מעיד – ידעתי, ואף על פי כן – תולדות אין.
פירוש נוסף: שמראָהּ כמראה בני יפת. וזה פתח להסביר חששו של אברם מפני המצרים, ששאלה היא – מדוע יחשוש שיהרגוהו? הרי לקח שרי עמו לחרן, ולאחר מכן לקחה לכנען, ולא חשש שיהרגוהו בעבורה. ואילו בירידתו למצרים חשש. ונראה כי בני יפת נמנעו מלבוא במצרים כלל, וודאי שבנות יפת, והמצרים, בהכירם את יפיו של יפת, חמדו להם נשים מקרבו על מנת להנות מחִנּן כי רב, וגם על מנת להבטיח את יופיים של הנולדים. [וכל זה אפשרות, ונכתב על מנת לנסות ולהסביר חששו של אברם, שאין לו הסבר בכתוב כלל, לבד מזו התיבה, יפת שאומר אברם לשרי.]

והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת
שימוש ראשון באותיות שם הוי"ה, שלא כסדרווהיה – אבל זהה לאופן שבו ברך האלוהים לאברם והיה ברכה.

והרגו אתי ואתך יחיו
ואפשר לחלק התיבות אחרת: והרגו אותי ואותך, כלומר חושש שיהרגו את שניהם. ואז מוסיף בשאלה יחיו? כלומר מה נעשה על מנת שיחיונו, ולא יהרגונו?
אמרי נא אחתי את
כלומר, וזה פירוש אחד, שטכסו עצה על מנת להינצל מאימת המצרים.
אבל יש כאן תיבה חשובה עד למאד מאד והיא תיבת אחתי, שאמרנו הרבה, על פי הנביא, כי אחד היה אברהם. ואם אחד הוא, הרי שאשת חיקו, בת זוגו היפה, אחת היא. שאחד ואחת הולכים יחד. ועל כן אמר את שאמר – ולא שיקר כלל וכלל. רק העמיד את הדברים על דיוקם הפנימי, בעוד שהמצרים (וגם אנו הקוראים, יש לומר), רואים רק את חיצוניות הדברים. יש כאן מצב מוזר ומעוקם, שאמירת האמת נדמית כשקר, תעתוע. וזה יפה מאד, ואין זה שקר ותעתוע, אלא שהנמענים אינם יכולים להבין הדברים לאשורם, וכך נוצרת זו התסבוכת. יחד עם זאת, אותה התסבוכת היא שמאפשרת לאברם ושרי להיחלץ מפחד המוות שמטילים עליהם המצרים. וכל זה אינו פחד ממשי, אלא רעיוני, שעדיין לא נתקלו במצרים, ואיש לא איים עליהם. ואף על פי כן, נערכים הם לאפשרות, ובכך פותחים בפנינו שערי לימוד תורה וסתריה.

למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך
ועל פי פשט הדברים נראה כי אברם אומר שהודות לאותה אמירה תנצל נפשו. אבל בעומקם של דברים מכיר אברם בכך ששרי, אחתו – האחת שלו – היא זו המיטיבה עמו, והיא זו המחייה נפשו. לא במובן היותה אלוה, כמובן, שאין היא כזו, אלא במובן היותה החלק המאחה את אברם השבור לכדי אדם השלם (וכן הוא בעבורה). וזאת רואים גם במאמר חז"ל בדבר שינוי שמו ושינוי שמה, שאות י' של שרי נחלקה לשתי אותיות ה' (10=2*5), ואחת הלכה לשרה ואחת לאברהם. כלומר האחדות ממש באה ממנה דווקא, ולא ממנו, אף על פי שאחד היה.
בעבורך – אל תקרי בַעֲבוּרֵךְ אלא בְּעִבּוּרֵךְ. פירוש: רמז לבאות, לעיבורה של שרה, שתתעבר ממנו, ומכאן – וחיתה נפשי בגללך – שזרעי ימשיך בעולם, נפש אברהם תמשיך בנפש בנו. וכהודאת אברם בחלק זה של הדברים – בעבורה ובגללה. היא הסיבה להמשכיות, ואין לכחד.
עוד נכתוב על דרך הרמז כי תיבת ייטב עולה 31, כמניין התיבות שאומר אברם בדבריו אלה והיא תיבה מספר 26, כשם הוי"ה. וכן כותבת התורה בתחילת הדברים ויאמר אל כמו אומרת ברמז שיאמר 31 מלים, כמניין אל, ואכן כך נוהג. ואלה הם רמזי רמזים, ואינני מפרש, ומי שירצה יפרש לנפשו.

שיר ושבח לאל עולם על אלה הדברים שעברו בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדי האחד המרובים.
השיר והשבח לחי עולמים התהילה והתפארת לחי עולמים.
ערב שבת בהעלותך, ח' בסיוון התשע"ד, יפו.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s