אין איל (בראשית י"ג, א' – ד')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה: ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב: וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי: אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'

פשט הפסוקים

אברם חוזר ממצרים עמוס ברכוש, ושב לתור את ארץ כנען. הוא מגיע אל מקום ישיבתו הראשון בכנען, בין בית־אל ובין העי, שם בנה בעבר מזבח לה'.

התבוננות
ויעל
ודי בתיבה זו לבדה על מנת שנבין שחזר לכנען. שלארץ זו עולים, ולשאר ארצות הולכים, נוסעים, יורדים, מהגרים. ודברנו בזה קודם לכן.

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה
תחילת הפסוק חופפת בניסוחה לסוף הפסוק הקודם, ומרמזת על סגירת הסיפור ההוא באופן שלם. אברם לא יחזור עוד למצרים. לעולם.
אלא שכאן מתגלה פרט נוסף, שקודם לכן, בהיותם במצרים, היה בחזקת מובלע: ולוט עמו. מדוע? האין לוט בחזקת כל אשר לו? ותשובה מאליה עולה, כי לא־כן הוא. שלוט איננו אחד מאחזקותיו של אברם. אדון הוא לעצמו. ומכאן שיכול היה להשאר במצרים, אבל בחר, מרצונו, לחזור עם דודו לכנען. ובהמשך ננסה לגלות מדוע. וכדרך הטבע, בעלותם ממצרים, מגיעים הם תחילה אל דרום הארץ – הנגבה.

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב
ומוסיף פרטים בדבר אותה הטבה בעבור שרי. שקודם כתב צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים ואילו כאן מוסיף כסף וזהב, ולא כך סתם שהיה בעל רכוש, כי אם כבד מאד רכושו. וּמִשֶּׁכָּבַד הונו, וודאי חזר ארצה כנען נכבד יותר. בתוך כך, אבקש להתעכב לרגע על רשימת ההטבות הראשונה, ולשאול מדוע הקדימה תורה צאן ובקר וחמורים לעבדים ולשפחות? מדוע לא התחילה עם בני האדם, ורק אחר כך המשיכה במקנה (שהנה, בפסוק הזה, כוללת את כל רכושו שמן החי בתיבת מקנה)? ועוד: מדוע הפרידה בין חמורים לאתונות ולא אמרה בנשימה אחת? ואם בהם כתבה זכר ונקבה, מדוע לא טרחה לכתוב גמלים ונאקות? שאלות שאלות, ופותר אין. אלא מאי? שחייבים אנו לנסות. ונאמר כאן כי מבחינת סדר מנייתם, אכן קדמו חיות לבני אדם, אבל מבחינה אחרת, מציבה התורה את בני האדם (עבדים ושפחות) במרכז, והם מוקפים חמורים מזה, ואתונות מזה, ועוד מוקפים הם צאן ובקר תחילה, וגמלים סוף. כלומר, החביאתם התורה, שלא יבלטו מדי. ומדוע עשתה כן? שבתיבות עבדים ושפחות מסתתרת אשה אחת לפחות, ואולי גם איש אחד. ומי אלה? הראשונה – הגר, שהיא שפחה מצרית, וסיפורה מרכזי מאד בחיי עמנו אנו, וכאן מקור להופעתה. "מאין הגיעה הגר זו?", שואלים אנו עת מחליטה שרי להבנות ממנה. והנה כאן חבויה תשובה.
ועוד אפשר שאליעזר עבד אברהם, עלה גם הוא עמו ממצרים. אבל באליעזר אין בטחון שעלה ממצרים, שבו נאמר נאמר דמשק אליעזר, וזה אולי על מנת לרמוז על הדרך שעבר אברם מאור כשדים אל כנען, שיצא משוּמֵר ובא דמשק, ועלה צפונה הרבה, עד גבול מה שנקרא היום תורכיה, ואז הדרים לכנען. ואולי דרכו אחרת היתה. על כל פנים, אולי שם, בדמשק, נפגשו השניים, ואברם שכר את אליעזר כעבד לו, או שנקנה כעבד בכסף מאדון אחר, או דרך אחרת שחברה בניהם ובאמת איני יודע. ומשום שאיני יודע, אפשר שנקנה דמשק אליעזר במצרים, יחד עם כלל הרכוש כולו, והכיר את העבדים ואת השפחות, והיה בקיא בענייני בעלי החיים ושמירת הרכוש, ועל כן נמצא מתאים לניהול משק בית אברם. אבל כאן רב הנסתר על הנגלה, וכל אשר נכתב הינו אפשרות, שאין הכתוב מלמד, ואולי במקומו, כשנשוב ונעסוק באליעזר, נגלה איזה דבר מתוך דבר.
ובאשר לשאלות שהעלינו – אין לנו אחיזה בהן. נזכיר רק כי כל הפריטים המוזכרים – עבדים ושפחות, כסף וזהב, צאן ובקר, גמלים וחמורים, כולם נזכרים באיזה הקשר באחד מסיפורי אברהם. עבדים ושפחות – אמרנו. כסף וזהב – צמידים ונזמים ששקל אליעזר לרבקה. צאן ובקר – ברית בין הבתרים, אירוח המלאכים. גמלים – גמילת הבנים, רבקה הנופלת מעל הגמל. חמורים – עקידה. ונוסיף – כולם למעט אתונות, שלהן תפקיד במקום אחר. וכל זה מעט מוזר אפילו, שנותנת התורה דין וחשבון לרכוש אברם, וכיצד השיגו.
ועוד נאמר כי המקיפים הקרובים, חמורים ואתונות, הריהם רמז לחומר ולרוח המפעמת בו, בחומר. שחמור רומז חומר, וזה ברור, ואתון רומזת כח החיים שבחומר. וכל זה כתוב כאן.

וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי: אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'
אברם חוזר אל המקום שבו נטה אהלו לראשונה – בין בית אל ובין העי, שפירשנו בין הריסות עברו (עי), לבין המקום. שם בנה את המזבח השני בכנען – שאת הראשון הקים באלון מורה.
ואף על פי כן כותבת תורה: אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה. מה העניין כאן? האם שכחה התורה מה שאך זה סיפרה? האם טועה? וברי כי לא היא, וכי אלה הם אינם פני הדברים. ומה כן? התורה משלימה לנו איזה דבר שהחסירה מאיתנו בכוונת מכוון, כשסיפרה על המזבח בפעם הראשונה. ומה השלימה? אשר עשה שם. שלוש תיבות אלה מכילות מידע: עשייה לשון שחיטה. שכתוב וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (וכן בסיפור גניבת הברכה, וכן במנוח ואשתו והאיש המפליא לעשות ועוד הרבה יש מזה). ואם כך נפרש, הרי שהקריב אברם קרבן על המזבח השני – והיתה זו הקרבה ראשונה. על כן כתבה תורה בפסוקים אלה – אשר עשה שם בראשונה, שהיה זה המקום הראשון שהקריב בו, ומכאן שלא הקריב באלון מורה. רק בנה מזבח. זהו מידע חדש שאנו מקבלים על מסעות אברם, ויש לנו לשאול, מדוע הסתירה אז תורה (שהקריב קרבן), ומדוע חושפת כאן?
בנוסף נשים לב כי קריאת הפשט מספרת שאברם חוזר אל המקום שבו הקים את המזבח השני, כאשר בא שם לראשונה. זה פשוט מאד. אבל אז מוסיפה תורה את התיבות החותמות את הפסוק: ויקרא שם אברם בשם ה'. כעת יהא עלינו לברר למה הכוונה: האם לכך שכשחזר לאותו המקום בשנית – שב וקרא בשם ה'? (שכך עולה מן הפשט, ואם כך, נמצאו שתי קריאות בשם ה'). או שחוזרת התורה ומזכירה את הקריאה שקרא אי־אז, עת הקים את המזבח – מה שיותיר אותנו עם אותה הקריאה האחת.
מהי ההבנה הנכונה? ומוטב נשאל: מה נוכל לחלץ מתוך הדברים?
וזה אשר עולה לפנינו: קריאה בשם ה' היא עצם הלוז של הקרבת הקרבן. ומהי קריאה בשם ה'? על כך ענינו מעט בפסוק הוחל בפרשת בראשית, ואמרנו כי שם ה' הוא התורה כולה, וכי עם ישראל, שלעיניו מתחוללים האירועים, מתחיל לקרוא בתורה עת נולד אנוש. ומה כאן? האם אברם קורא בתורה? ותשובה אחת תאמר לא, שלא ייתכן הדבר, שהתורה לא נתגלתה עדיין. אבל תשובה אחרת תאמר כי ידע ללמוד על הבריאה מתוך אופן הקרבת הקרבן. שקריאה בשם ה', לאו דווקא אמירת מלה היא, נקיבה בשמו האחד, אלא לימוד מתוך מצב העניינים. דוגמא טובה לשימוש לשוני דומה היא "קריאה בקפה". הרי קורא/ת הקורא/ת בעקבות שמשאיר הקפה בתחתית הכוס. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ובאופן דומה, בעת הקרבת הקרבן נחשף אברם לעניינים רבים. לדם, לחלב, לאש, לריח. מתוך אלה הולכת ומתבררת בפניו המציאות כולה, וכעת נעשה חכם יותר. החכמה מתבטאת בכך שידע להבחין שכלל העניינים, האיברים הפנימיים, הדם, האש, הריח והמאכלת, כולם יחד מצטרפים לכדי שם ה'. לא באופן מלא, כמובן, אבל קרוב יותר לשם, עמוק יותר בתוך ההוויה. מתוך הסתכלות בפרט, למד על הכלל. וזה עניין שאמצנו לנו כעם, וזו אחת המידות שבהן תורה נדרשת. וכל זה לימוד, מבוא, הכנה. למה? לעקידת הבן, ולאשר יבוא איתה. שאם ממזבח בית אל למד, מה ילמד ממזבח מוריה? וגם שָׁם יקרא בְּשֵׁם (וביתר שאת), ככתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, ובזה נעסוק שם, בעזה"י.
כעת נשאל בשנית – האם שב וקרא בשם ה', או שמא רק תזכורת היא לאותה הקריאה ההיא? ותשובה עולה לבדה, שאם למד את חכמת ההסתכלות, הרי שכל מעשיו מעתה הינם קריאה בַּשֵׁם, וכל קריאה דומה לחברתה, וכל קריאה שונה מחברתה. ועל כן אומר כי נותרנו עם שתי קריאות שהן אחת, ולחילופין קריאה אחת שהיא שתיים. והאפשרות השניה קרובה אלי יותר, וודאי יימצאו אלה שהאפשרות הראשונה קרובה יותר לדעתם. כך או כך, למדנו איזה דבר מן הדברים, ודי לנו בכך.

שבח והלל לאל עולם על אלה הדברים שעברו בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדי ה' הנאמנים.
הגאווה והגדולה לחי עולמים הדעה והדיבור לחי עולמים.
יום אחד בשבת חקת, כ"ד בסיוון התשע"ד, יפו.

וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s