אין איל (בראשית י"ג, י' – י"ג)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים באכה צער: ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו: אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם: ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד

פשט הפסוקים
לוט ואברם נפרדים זה מזה. לוט רואה את פוריותה של סדום, את עושרה, ובוחר להתיישב בה, על אף שאנשיה רעים מאד בעיני האלוהים. אברם נשאר בארץ כנען.

התבוננות
וישא לוט את עיניו
ומכאן שהשפיל מבט, שנבוך לעמוד מול דודו, הפונה אליו בדברי פיוס.

וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה
כפשוטו. ראה מקור שפע ופרנסה לעדריו.
על מה נתעכב? על תיבת ירדן, המופיעה לראשונה בתורה, והיא שם הנהר, ועל פי הכתוב כאן, גם שם חבל הארץ שממזרח לגב ההר. ומשמעותה קשורה בירידה. שנהר הירדן יורד מצפון עד דרום: החל במקורותיו בחרמון, דרך כנרת, ועד ים המלח. ויפה לראות כיצד מפרנס נהר זה שני אגמי מים, האחד מתוק ומימיו חיים וטובים לשתייה, והאחר מלוח עד מאד, ושמו נקשר במוות, ויש בזה עניין. כמו־כן הבאים אליו יורדים מן ההרים שממזרח או ממערב לו, שהוא נתון בבקעה עמוקה עד מאד, היורדת מגובה (270-) מ' מתחת לפני הים בצפון, עד (400-) מ', הנקודה הנמוכה ביותר בתבל, היא ים המלח, סה"כ ירידה של כ-130 מטרים לאורך כ – 250 קילומטרים. לוט כמובן לא רואה את כל זה, אלא את כל ככר הירדן, והמשך הדברים, שנעסוק בו מיד, מכוון אותנו אל המקום המדוייק אליו נושא לוט עין – זה אזור סדום. לאור כל מה שכתבנו נוכל להביע פליאה על כך שלוט נושא עיניו אל מקום כה נמוך, שהיה לו להשפיל מבט מן ההר אל העמק. אבל הוא נושא את מבטו אל העמק, ומלמד אותנו משהו על מצבו הנפשי הירוד עד מאד.

(כי כלה) משקה
וזה רמז ראשוני לשכרונו המפורסם עד מאד, ולפני תיבת משקה תיבת כלה, ונפרש שנהג בבנותיו ככלות, בגלל אותו משקה.

לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה
זה עניין מוקשה עד מאד. למה מספרת לנו תורה כי ה' ישחית בעתיד את אותו המקום? עד כה חיינו תחת הרושם, שאנו מתקדמים בסיפור יחד עם המספר. כך למשל, בסיפור מגדל בבל אין התורה מספרת, שיום אחד יגלה עם ישראל אל בבל, וזו דוגמא מופרזת מאד, אבל בסיפור אברם ופרעה לא אמרה תורה כי בעתיד יעבדו ישראל את מצרים 400 שנה, או 210, תלוי בסופר ובאופן הספירה (אבל בברית בין הבתרים ירמוז, ושם יהיה הדבר בחזקת מובן. אבל כאן זו הפעם הראשונה שהתורה מוסרת לנו הצצה אל העתיד ההיסטורי – בניגוד לעתידים אחרים כגון: בעצב תלדי בנים, או בזיעת אפיך תאכל לחם, ולמעשה אלה אינן הצצות אל העתיד, אלא תיאור מדוייק של כל רגע ורגע בהווה חיינו). מה באמת מגלה תורה כשהיא מוסרת לנו מידע על העתיד להתרחש? טרם ננסה לענות נשים לבנו לכך שאם נשמיט תיבות אלה (לצורך ספרותי בלבד, כמובן), נראה שהמשך הדברים כרוך בתחילתם – וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה…כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער, וכל שש התיבות האחרונות מתארות את שפעה של ככר הירדן, שהיא כגן ה' (עד כדי כך), כארץ מצרים (וזה נותן מידע בנוגע לעושרה של מצרים), בואכה צוער (וזה כבר קשה מאד, שלא מתיישב גיאורפית, אלא אם מצרים נמשכה עמוק לתוך ארץ כנען, וגם נקשר במות משה, ולא זה המקום). כלומר התיבות המלמדות על חורבן סדום ועמורה באות במאמר מוסגר בתוך התיאור של ככר הירדן כאזור שופע.
[מאמר מוסגר: תיבות כגן ה' אנו מוצאים גם אצל ישעיהו (הפטרת עקב (פרק נא)) שם נאמר וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', והנה לנו הקבלה בין עדן לבין גן ה'. וכבר למדנו איזה דבר מהפטרה זו, והיא לנו אבוקה להאיר את הדרך, שאומר שם הנביא באברהם ובשרה גם יחד כי אחד קראתיו.]

נחזור לשאלה שפתחה את הפסקה הקודמת: מדוע?
נקרא את התיבות אחרת: לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה'. כלומר השחית את סדם ואת עמורה כשם שהשחית את גנו שלו. שורש ש.ח.ת – מה עניינו? ראינו בעבר כי עניינו מוות. כלומר – על פי קריאה זו – התורה מגלה דבר שלא גלתה עד כה, והוא שהשחית ה' את גנו, שהגן שנטע בעדן מקדם חרב גם הוא. ואם פירשנו בעבר את הגן כמקור החיים, וכקשור קשר הדוק בחיים (שעדן עניינו עדינות, והוא הפך גסות, וגס עניינו גסיסה, מוות, ולכן הפכו – עדנה – עניינו חיים), הרי שהגן מת, הושחת על ידי ה' עצמו, אולי במבול, אולי עצם גירושם של אדם וחווה מתוכו הוא הוא מות הגן, ואולי עניינים אחרים. על כל פנים, התורה מתארת את אזור כיכר הירדן כאזור מלא חיים כי כלה משקה – משקה דייקא, שמשקה הוא עדין, לא גס כמו מזון שהוא מלא פסולת – ולפיכך אפשר לומר כי סדום ועמורה שוקקות חיים היו, אבל, כגן ה', החיים שבהן הושחתו על ידי בני אדם, ועל כן, בסופם של דברים, גם על ידו. ואף על פי כן, עדיין לא ענינו על שאלתנו: מדוע מגלה תורה את קיצן של שתי הערים הללו, טרם הקיץ הקץ? והנה נמצאה לנו דרך לחשוב על הדברים, שכתבנו לפני שניות ספורות "טרם הקיץ הקץ", ולא היא! שאכן הקיץ הקץ, ונחתם גזר הדין. התורה מגלה לנו את החתום מכל, ומספקת הצצה אל ספר החשבונות האלוהי. והנה אנו מעיינים בו, ורואים כי נחתם גזר דינן של שתי הערים הללו על יושביהן, והוא השחתה מוחלטת – כשם שהשחית הארץ במבול, כך ישחית את סדם ואת עמרה ואת אוכלוסין שבהן. ואם כן, ונניח שאלה הם פני הדברים, עדיין נשאל – ומה בכך? האם ענה פירוש זה על שאלתנו הראשונה? לא בהכרח. אבל מצד אברם (כלומר, מן הצד האחד) כן נמצאת לנו תשובה. שאף על פי שנחתם גזר הדין, יילחם אברם את מלחמתם עם המלכים, ויעמד ויתווכח עם האל על דבר הגזירה, ויעשה כל אשר לאל ידו על מנת לשנותה. והרי בעבור מי נלחם? בעבור דיירי הערים הנתעבות? בעבור חטאיהם הרעים? לא. לא בעבורם נלחם. בעבור האחד נלחם. בעבור יגלה האחד אחדותו גם כאשר בא לגזור גזירה (והרי בגזירה יש מעין פגימה באחד, שגוזרים שלם לחלקיו). שיהיה ברור שעונשן של שתי הערים מאת ה' הוא, ולא מאת כוחות אחרים. שאין כוחות אחרים. אין. כל אשר נקרא בפי בני האדם כוחות אחרים – סטראות למיניהן, ומלאכי חבלה למיניהם, ועברות וזעמים וצרות – הכל ממנו והכל בו, ואין להפריד. שאחד הוא. היה הווה ויהיה – אחד. וכל זה נראה גם במלחמת המלכים.

ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו
זאת הבחירה הראשונה בתורה, ולוט הוא הראשון לבחור. ובחירה היא עניין גדול בתורה, שכל כולה מתכנסת לקראת סופה אל שתי מלים, הציווי הגדול הכולל כל: ובחרת בחיים. והעם הוא עם הבחירה, והארץ היא ארץ הבחירה, ושורשם של דברים – ב.ח.ר. מה עניינו? ב' עניינו פנימיות, ח"ר עניינו חירות, ואפשר אף לתאר את תיבת בח"ר כראשי תיבות של הביטוי בני־חורין. שבחירה חייבת להיעשות מתוך חירות פנימית מוחלטת. והיא איננה העדפת דבר על משנהו, אלא עמידה מול האחד ובחירה בו – באחד. זו כל הבחירה ואין אחרת. כל עניין אחר הינו העדפה, גחמה, עבדים העומדים מול תאוותם ונוהרים אחריה, ולפעמים, כאשר החסד רב עד מאד, בורחים ממנה, אבל לא בוחרים. שבחירה אחת היא – ואני חוזר וכותב – עמידה אל מול האחד, נוכח, ובחירה בו מתוך חירות גמורה. ואם כתבה תורה ויבחר לוט, הרי שעמד מול האחד, ובחר. במה בחר? במה שאינו אחד.
ויבחר לו לוט
בעמדו מול הבחירה באברם, היא הבחירה באחד, או בחירה בעצמו, בוחר לוט בעצמו, שכתוב: ויבחר לו לוט. ואין בי או בדברים אלה ביקורת על לוט ועל בחירתו, שכך מנהגם של בני אדם. אלא שלא בחר נכון, ונכרתו הוא וזרעו מישראל עד עולם, כלומר, נכרתו מן האלוהים עד עולם. (יחד עם זה טרח האל לשמר הסתירה, והעמיד דרך המואביה דייקא את מלכנו משיח צדקנו. אין כמו הסתירה – שאחת היא).

ויסע לוט מקדם
ומכאן שיצא מקדם, ממזרח. אבל נסע מזרחה, שסדום מזרחית היא לגב ההר. ומכאן נוכל להסיק מסקנה הפוכה. אז מה?
שעזב לוט את העבר, את הזמן שקדם לזמן הזה, את קורות האירועים באוּר, שמאז מת הרן היה לוט צמוד לאברם, ועכשיו פרש כנפיים, הלך למקומו, ואברם משלח קן בפעם הראשונה. וישלח עוד פעמיים, ובזה נעסוק במקומו, בעזרת ה' יתברך. עוד נציין כי לוט נוסע מן העבר אל עתיד ידוע – שכן ישחית ה' את שתי הערים, כך קראנו בפסוק הקודם, שיצתה גזירה לפני ה', וחתומה היא.
עוד: פירשנו באחד הפסוקים הקודמים שאברם נותר במקומו, ולוט הוא זה אשר עוזב. והנה התורה מאשרת – ויסע לוט – שלוט הוא זה אשר נוסע, הוא אשר פורש מן הדרך שמתווה אברם, והוא הולך לו לקראת חייו העצמיים, יהיו אלה אשר יהיו, במקום אשר יהיו.
ולבסוף: וישא לוט את עיניו לעומת ויסע לוט מקדם, ושני הפעלים דומים זה לזה בצלילם, וישא ויסע, ומכאן שהלך אחרי מראה עיניו, ואנו נלמד זאת כאן, ונצווה במדבר, בעוד שנים רבות רבות, שלא לתור אחר הלב והעין, שעל כל יופיים המפעים, נוחים הם לנהות אחר מראות שווא ותעתועי רמייה.

ויפרדו איש מעל אחיו
נפרדו זה מזה, בפשט הדברים. אלא שאברם טורח לקרוא ללוט אח בכל העיתים, ואילו לוט – לא שמענו. ועוד אצביע רק על תיבת מעל, שאפשר לה להיקרא מַעַל לשון מעילה, ואשאיר הדבר לקורא, לחשוב מה כאן המעל ומי כאן המועל. ויש גם מעל במובן של עִילִי, עליון, גבוה יותר, וזה מתאים גיאוגרפית – האחד הולך לסדום, שם נמוך מאד, הכי נמוך, והאחר נותר על גב ההר, גבוה, וזה מתאים גם מבחינות אחרות, רוחניות יותר.

אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם
כמעט מיותר, שכן אנו יודעים שאברם נותר בכנען, וכי לוט עוזב לערי הככר, ובכל זאת מצאה תורה לנכון לשוב ולהודיע בקול גדול: ההוא גר שם, ההוא גר שם. למה? אינני יודע. אפשר שהמידע העובר אל הקורא מתווה את גבולות ארץ כנען, ונראה כי ערי הככר אינן בתחום הארץ. ואפשר אחרת, ואין אני יודע. ובעזרת ה' יושלם החסר.

ויאהל עד סדם
תיבת ויאהל משמעה נטה אהלו, והיא כמו ממחישה את התפרשותו של שבט לוט באזור ערי הככר, שבא לשם עם צאנו ורכושו, ותפס לו שטח למרעה, למגורים. ובלשון ערבי אהל הוראתו משפחה, שהקים משפחה בסדם. אבל קצת מוזר וקשה הניסוח, עד סדם, כמו עצר בשעריה, ולא בא בה. אבל כן היה תושב סדם, כך אנו יודעים מן ההמשך. אלא מה? תיבת אהל נדרשת הרבה על האל עצמו, כמו יעקב יושב אהלים תקרי יושב אלהים, וכן אהל מועד וכו'. ומכאן שהאלהות לא פרשה כנפי שכינתה בסדום עצמה, אלא רק עד סדם. כלומר, על פי הפשט לוט בא לדור בשערי סדום, או אולי בתחומה, אבל על פי מה שאיננו פשוט, האל עצמו איננו שוכן בסדום, וזה כרוך עד מאד בפסוק הבא – ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד. שהדיר עצמו מסדום בגלל רוע מעללים. אפשר לומר כי סדום היא חלל פנוי שבכאן, ולא שברעיון (ואולי כן, שאולי סדם היא רעיון. ואחשוב בזה). ותחת שימלא החלל הפנוי את עצמו באלוהים, [שזוהי הדרך ואלה הם החיים ממש, שכל אדם חלל פנוי הוא, אתר פנוי מיניה, וכל מעשינו נסיונות המה, ניסיונות למלא חללינו בה' אחד] הלך ומלא עצמו בחטא ורוע. ומבין אני ללבו של אותו חלל, שבהיעדר אלוהים, ובאין יכולת למלא ולהתמלא, הולך הלב לאשר הוא הולך, ואין עוצר.

שבחים והלל לה' יתברך על אלה הדברים המפעמים בי
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן בחסדים גדלים מאתו יתברך.
הטכס והטוהר לחי עולמים היחוד והיראה לחי עולמים.
ערב שבת מטות, כ' בתמוז התשע"ד, יפו.

יהי ה' אלהי מערכות ישראל עמנו.
והוא עמנו.

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם: וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s