אין איל (בראשית י"ד, הקדמה)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים: עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער: כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח: שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו: ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים: ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר: וישבו ויבאו ען עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר: ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע היא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים: את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה: ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו: ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו: ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם: ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק: וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם: ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל: ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך: ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ: אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם

פשט הפסוקים

ארבעה מלכים נלחמים בחמישה מלכים באזור ים המלח. במשך 12 שנה העלו חמשת המלכים מס לכדרלעמר, מנהיג הארבעה. בשנה ה – 13 הם הפסיקו לשלם. מרד מסים, אפשר לקרוא לזה. כדרלעמר ארגן את צבאו ואסף עוד שלשה צבאות, והם באו לאזור, על מנת להלחם במורדים. במסעם הכריעו ארבעת המלכים צבאות רבים. את רפאים, את הזוזים, את האימים, את החרי ואת שדה העמלקי ואת האמורי. ללא ספק, חזקים מאד הם הארבעה. כל זה אורך שנה אחת, ובסופה הם מגיעים לאזור ים המלח, להלחם בחמשת המורדים. הם מכריעים אותם ובוזזים את עריהם – סדום ועמורה. הם שובים חלק מיושבי הערים, בהם גם לוט, והולכים לדרכם כמנצחים, כרגיל אצלם.

אברם, בשומעו שנלקח לוט בשבי, יוצא בראש צוות של כשלוש מאות איש לרדוף אחר ארבעת המלכים, ולהשיב את לוט הביתה. הוא מכה אותם שוק על ירך ומחזיר את הרכוש ואת השבויים – ולוט עמם – לביתם.

כשחוזר אברם הוא מתקבל בכבוד מלכים, על ידי מלכי האזור. מלך סדום יוצא לקראתו, ומלך שלם, מלכיצדק שמו, מברך אותו – כמעט מקדש יש לומר – על לחם ויין, ואף מברך את האל. אחרי הטקס הזה מציע מלך סדום להעניק לאברם את שלל המלחמה, ולעצמו מבקש את הנפש, כלומר את השבויים שפדה אברם במלחמתו. אברם מסרב, שאין רצונו להתעשר על ידי מלך סדום. רק מתיר ללוחמים אשר הלכו עמו לקחת את שכרם.

הערה

קשה היה לחלק את הסיפור לחלקים, לפרשו כפסוקים נפרדים, שכן כרוכים הם זה בזה. על כן כתבנו הסיפור כולו, פירשנו פשטו, נדבר בו מעט, נעלה שאלות, ואחר כך, בפירושים הבאים, נחלקו מחדש. החלוקה תהיה, כמו שנראה לי כעת – מפסוק א' ועד פסוק ט"ז, ואחר כך מפסוק י"ז ועד הסוף.

התבוננות

אנו באים אל המלחמה הראשונה כפי שהיא מסופרת בתורה. זהו סיפור חידתי מאד, מוזר, מיתי. לאו דווקא בעצם קיומה של מלחמה, שהרי מלחמות תמיד היו, וככל שעיני רואות – תמיד יהיו, שהן חלק ממארג החיים, ששתיתו סתירה וערבו – לצורך כל מה שאנושי – תודעה . המוזרות מתגלה דווקא דרך סגנון הסיפור, דרך הפירוט הנרחב של שמות המלכים, של תקופת השעבוד, של זמן פרוץ המרד, של אזורי הלחימה, של הנצחונות המקומיים על עיר כלשהי בדרך לנצחון שלם, על התבוסות ונסיגת המובסים. כל הפרטים הללו נאספים לכדי מציאות אפית, פנטסטית, כמעט חוץ־תורנית, אני מעז לומר. שלפתע פתאום, בתוך סיפורי אברם, מופיעים ענייני חוץ, שמות זרים אריוך, תדעל, אלסר, עמק שדים, רפאים, אימים. מה כל זה? והרי עצם היותם בתורה מלמד על חשיבותם ונצחיותם. שכבר למדנו הרבה שכל תיבה בתורה נשקלת עד תום, וכל תיבה חיונית היא. אין תיבות מיותרות, ואין חיסורים סתמיים. הכל נשקל עד תום. על־כן עלינו ללמוד מאלה הדברים, לנסות לחלץ כל אשר נוכל, משום שתיבות אוצר המה, אוצרות בתוכן מטמוני חכמה ובינה ודעת.

על מנת לעשות זאת, נרשום רשימת השאלות העולות מן הסיפור, והן תהוונה פתחים לפירוש הסיפור הזה.

שאלות ונקודות

1) שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר, אומר הפסוק. מכאן שהוא המלך העליון על כולם, והאחרים – ברית להם עמו. מדוע לא הציבה התורה אותו בראש רשימת המלכים?
2) שלוש עשרה שנה מרדו. האם העלו לו מס שתיים עשרה שנה, ולאחר מכן הפסיקו להעלות לו מס במשך 13 שנה? או שיום אחד, אחרי 12 שנה, החליטו למרוד, ולהפסיק להעלות לו מס – ובשנה ה – 13 לא העלו? וכך נראה. ובשנה שלאחר מכן, היא שנת 14, בא המלך עם בעלי בריתו להלחם במורדים. אולי בגלל הריחוק הגיאוגרפי.
3) למלך בלע אין שם. מדוע? פעמיים כתוב מלך בלע היא צער. מדוע?
4) מה מלמדות כל המכות לזוזים, לחורי, לאימים, לרפאים? האם בדרכם לעמק השדים נלחמו באלה? מה רצו להשיג? הדבר מעיד על עצמה גדולה. וגם את העמלקי הכו (שדה העמלקי). וגם את האמרי. צבא חזק ביותר.
5) פעמיים מופיע סדר החמישה מלכים, והוא זהה. סדם, עמורה, אדמה, צבויים, בלע היא צוער.
לעומת זאת, אצל הארבעה מלכים – שגם הם מופיעים פעמיים – הסדר משתנה. תחילה אמרפל, אריוך, כדרלעמר, תדעל. סדר אלפביתי. אחר כך כדרלעמר, תדעל, אמרפל, אריוך. וזה כנראה סדר חשיבותם. על פי כח הצבא, העושר, ההשפעה וכו'.
5א) תשעה מלכים. מדוע דווקא? תשעה מלכים ומלכיצדק מלך שלם – הרי עשרה. ואברם – אחד עשר, שאחד היה אברהם. ואברם איננו מלך.
6) שלוש פעמים הצירוף עמק השידים. מדוע?
7) בביזת רכוש סדום ועמורה ומזונם, לוקחים הם בשבי גם את לוט ורכושו. שוב נזכרים אנו כי רכושו רב. אבל שואלים – מדוע לקחוהו? מה להם ולו?
8) למה לא לקחו את רכוש שלש הערים הנוספות? ( אדמה, צבויים, בלע היא צוער)
9) מי זה הפליט, ומדוע הוא בא לאברם העברי דווקא? צירוף ראשוני – אברם העברי.
10) אלני ממרא. אנו מגלים כי ממרא שם אדם הוא. ושני אחים לו, אשכול וענר. והשלושה בעלי ברית אברם. (וברית אברם אחת היא – מילה).
11) אברם עומד בראש הברית, ככל הנראה, משום שהוא מגייס צבא ורודף את המנצחים. אבל כתוב ילידי ביתו, ומכאן שלא נעזר בבעלי בריתו. אבל בסוף נלמד שכן.
12) עמים רבים נצחו צבאות אלה, והם ניגפים לפני אברם. הכיצד?
13) מדוע מלך סדום לא מת? היכן הוא מלך עמורה? ושאר מלכים היכן?
14) עמק שווה הוא עמק המלך. מה קרה לעמק השדים?
15) מאיפה צץ מלכיצדק זה? ומדוע הוא כהן לאל עליון? הביטוי אל עליון.
16) הביטוי קונה שמים וארץ. הברכה על הלחם והיין.
17) מדוע מסרב אברם להצעת מלך סדם? מדוע אינו רוצה שיחשוב מלך סדום שהוא העשיר את אברם?
18) מתברר כי ענר אשכול וממרא אכן יצאו עמו לקרב, ושבו כמנצחים. מדוע מובלע פרט זה?
19) שתיקתו של לוט. בפרט השתיקה שבין לוט לאברם.

שבח והלל לה' אלוהים על השאלות והדברים שפעמו בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, בחסדי ה' הנאמנים.
המלוכה והממשלה לחי עולמים הנוי והנצח לחי עולמים.
מוצאי שבת אתחנן, י"ג באב התשע"ד, יפו.

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר: כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים: אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק: וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s