אין איל (בראשית י"ד, ד' – ז') (חלק ב')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו: ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים: ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר: וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר

פשט הפסוקים
ראו חלק א'

התבוננות
ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
אנו לומדים על עם בשם חוֹרי, ששמו מרמז על חירות, שישב בהר שעיר. התורה רומזת כי הר שעיר שייך היה לחורים, באומרה – הררם שעיר, כלומר ההר שלהם, ומכאן שישבו בו מימי קדם. מאוחר יותר, ובהשגחת האלוהים, ירשו אותו בני עשיו, אחרי שגברו במלחמה על אותם בני חור, וסופם שהתערבו זה בזה, שנאמר (בראשית ל"ו) אלה בני שעיר החורי, מיד לאחר שושלת בני עשיו. ומידת השפעתם ניכרת בצורת השלטון, שראשי בני חורי אינם מלכים, אלא אלופים, ודבר זה נשמר בקרב בני עשיו, יורשי הר שעיר. [ובמקומו, אם אי פעם נגיע עדיו, נדבר באלה הדברים, ונראה כמה כרוכים עמים וסיפוריהם זה בזה (שמות כמו לוטן, הגזור מלוט ובניו, חורי והימם, שם אחד חורי ממש, ושם שני קשור בשם הם, שדה הקרב שבו נגפו הזוזים בפני מלכים. וכן נראה שם ימִם, והוא בדמיון אימים, וכל זה מעניין וכאמור, אם נזכה, במקומו.]
עם כל זה, בסיפורנו ארבעת המלכים מכים את בני חורי במקום מושבם. ואפשר לחשוב שלקחו עמם שלל, בחומר, בנשים ובאנשים, ואולי אף הגיעו להסדר כניעה עם אלופי החורים, משמע הסדר תשלומי מס. אבל כאן התורה אינה מפרטת, כמו רומזת שאין הדבר שייך לענייננו, ודי לה בדברים אלה.
עד איל פארן אשר על המדבר
איל פארן – משמע כח הפריון, גבורי הפריה והרביה. ומה? שם עוצרים נצחונות המלכים. ואנו נפרש שבמקום המוות, רפאים, הרי שידם גוברת. אך במקום שיש חיים, פריון, און, איל פארן, שם אין ידם משגת, והוא רמז עמוק לגבולות כוחם, לגבול עומק השגתם, ולנקודת תורפתם. וזה אברם יודע עד מאד, שהוא כרוך בחיים ולשם הוא מוביל הן את עצמו (ושמו אברהם בגימטריה רחם וזה גם במדבר, שהמדבר הוא מעין רחם שבו הולך וגדל עֻבּר, הלא זה העם העברי (הוא העם העֻבָּרִי). [ודיברנו בעבר בגימטריה משה=שליה, אהרון=חבל הטבור (משה ואהרון=תרי"ג, שהשליה וחבל הטבור מעבירים בעברית אל העובר את החוקים, את הידע, את כל אשר יכולים הם להעביר), ואת סיפורו של העם עברי/עוברי כסיפור של קריעה (ים סוף, הפריה, הריון, ולידה, ומתיישבים הדברים יפה, וגם באלה נעסוק עוד במקומם, ואין זה המקום להרחיב, רק להזכיר מעט את אשר ידענו].

וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש….חצצן תמר
ומכאן שכבר היו שם, והיה להם לשוב. ומכאן שגם אנשי קדש מרדו.
עין משפט
נביעה, מעיין, ששמו משפט. וזה מקום ראשוני, שתיבת משפט מופיעה לראשונה בתורה ובדברי ימי עולם, והיא שם מקום דווקא, והיא קדש. מדוע נקרא המעיין בשם זה? אין לדעת, ויש לשער. ומה נשער? שמחלוקת היתה סביב נביעה זו, והמחלוקת התיישבה באמצעות משפט, ולא באמצעות קרב. ולכן נקרא עין משפט. ונוכל להמשיך ולשער שהמחלוקת היתה בין ארבעה מלכים לבין אנשי קדש היושבים בשדה העמלקי (וזה מוזר, שעמלק עדיין לא בעולם, והוא יופיע רק בעוד שנים רבות, נכד לעשיו ובן לאליפז). ואפשר שגם אנשי האמורי בענין, שהם יושבים בחצצן תמר, שם המעיד על עצמו כנווה מדבר. ואפשר שחזרו המלכים אל המקום על מנת לשנות תוצאת המשפט. ומכאן שהנביעה, מקור המים, היה בחזקת אנשי קדש, ובחזקת אנשי האמורי. והמלכים מכים אותם שוק על ירך, ונוטלים מהם הזכויות על המים.
עוד: עין משפט היא קדש, וזה יחסה של תורה לתחום המשפט בכלל, טרם היות התיבה משמשת במשמעות הנפוצה שלה, משמעות הדין, החוק. שבבת העין של המשפט – הצדק – וכן העקרונות העומדים בבסיס מערכת המשפט ובאמצעותם ניתן לקיים חברה – הם קודש. ודוק: לא המשפט קודש, אלא עמוד היסוד שעליו נשענת המערכת המשפטית. ונציין כאן כי הופעתה של תיבה זו דווקא כאן מתאימה לסיפורי אברהם, שבאופיו קבוע משפט הצדק, והוא הטעם שנותן האל ליחסו המיוחד לאברם – האיש שיצווה את ממשיכי דרכו לעשות צדקה ומשפט. וזו תביעתו של אברם מאת האלוהים השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ומכאן שמעקרונות משפט הצדק הטבועים בו, ידע כיצד לנהוג אל מול המלכים, וכיצד לנהוג בשובו מן הקרב, בעומדו מול מלך סדום.
ובהכות מיודעינו הארבעה את אנשי קדש בעין משפט, הרי שנוכל לפרש שמכים הם את עקרונות הצדק, ומעידים הם על עצמם כי סותרים הם את עמוד יסודו של אברם. על־כן נמצא דווקא הוא המתאים להובלת המערכה נגדם, ולא בכדי רודף הוא אותם עד מקום הנקרא חובה.

השבח לאל המדבר בי את אלה הדברים.
והרבה חיסרתי. ובעזרת ה' יושלם.
ופגמתי. ובחסדו יתוקן.
האדרת והאמונה לחי עולמים. הבינה והברכה לחי עולמים.
אור ליום רביעי בשבת נח, כ"ח בתשרי התשע"ה, יפו

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s