אין איל (בראשית י"ד, ח' – י"ב)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים: את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה: ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו: ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו: ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם

פשט הפסוקים
חמשת המלכים המורדים יוצאים לקרב אל מול ארבעת המלכים החזקים והמלחמה ניטשת בעמק השדים. התוצאה: החמישה ניגפים בפני הארבעה עד מאד.

התבוננות
ויצא גוף שלישי יחיד, והרי הם חמישה. ואנו מכירים מאדם וחוה – ויתחבא, ומישראל בסיני – ויחן, ואנו אומרים שדברה תורה בלשון יחיד, שכן התאחדו בכוונתם, ברוחם, היו לאחדים. ואף על פי שאחדות מידה טובה היא, והיא נדרשת על מנת שתושג מטרה משותפת, הרי שכאן לא עלתה בידם, ואף על פי שיצאו לקרב כאיש אחד, התפזרו לכל עבר כרבים, בודדים, אבודים. ורמז לזה בתיבת ויערכו, שאמנם יצאו כאיש אחד למלחמה, אבל בשדה הקרב עצמו עמדו כיחידים. [ואין זה פירוש יחיד, שכן יכולנו לפרש שטוב לעמוד כרבים בשדה הקרב, להדגיש את יתרונך המספרי, למשל. אבל התורה אינה עוסקת בטקטיקות של קרב, אלא בענייני עומק. ועל פי הדברים האלה אנו מפרשים שאחדותם לא היתה אחדות אמת, אלא אד הוק בלבד. ואלה הדברים אינם ביקורת כלל מצדי שלי. אני אינני מצפה לאחדות בכל העיתים, על אף שאני מבין את יתרונותיה הגדולים. שמה לי לבקר את מלכי סדום ועמרה, אדמה וצביים ומלך בלע היא צער?]

אתם
עם הארבעה, והפסוק הבא מפרט, ואז הופך את סדר הדברים – ארבעה מלכים את החמישה. וזה יפה מאד, שמאפשר לנו לחשוב שגם מנגד עמדו הארבעה כאיש אחד, מוכנים לקרב השביעי(?) שלהם באותה שנה.

ועמק השדים בארת בארת חמר
ומפתיעה העובדה שהתורה טורחת לתאר את תנאי השטח בשדה הקרב. וברי כי הכל עומד במקומו, והתיבות הללו שייכות לעניין בכל צורה שהיא, רק שעלינו לברר כיצד.
ובכן מה?
שתוואי השטח צריך, על פי הגיון, להיות מוכר עד מאד לחמשת המלכים, שהם תושבי האזור. הרי שנה עמדה לרשותם, שידעו שמרגע שיפסיקו להעלות מסים תבוא תגובה. וודאי שמעו על מסעם של המלכים החזקים, ועל נצחונותיהם. ויכולים היו להתכונן למלחמה, ולטכס עצה, ולהשתמש בתנאים שמכתיב השטח על מנת להשיג יתרון על אויביהם. שהעמק מלא בורות, ואפשר היה, למשל, להסוותם , ולהביא את המלחמה דווקא לשם, שיפלו חיילי האויב בבורות החמר. אבל המלכים לא עשו כן. רק חיכו, סבילים, שיבואו הארבעה, משאירים את כל היוזמה בידיהם.

וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה
ותיבת יפלו עשויה לרמז על מוות בקרב, ואין להוציא פירוש זה מכלל אפשרות, אבל כאן נפרש כפשוטה. נפלו אל תוך הבורות, ואולי השתמשו בם לשם מסתור. ולסוף הדברים נראה כי מלך סדום לבדו מקבל את פני אברם בשובו מן הקרב, ומכאן שאפשר שמלך עמורה נפל חלל, ומלך סדום מולך מעתה על שתי הערים. ואזי נבין את דברי הפסוק הזה – מלך סדום ועמורה. שנים נסו ונפלו בבורות החמר, ורק אחד שרד.

והנשארים הרה נסו
מי הם הנשארים? פשט הוא שהם מלכי אדמה, צבויים ובלע. הם ורסיסי צבאותיהם.
ולאן נסו? אל ההר, שהוא מהווה מקום מסתור, וקשה לצבאות הרודפים לעלות בו ולנוע על פניו בחפשיות.

ויקחו את כל רכש…וילכו
וזה ברור, וכך היו עושים. ואם בזזו כאן, הרי שבזזו בקרבות קודמים. ולמה לא לקחו רכוש אדמה וצבויים ובלע? אפשר שלקחו, ותורה מכלילה בתיבות סדם ועמרה את כל חמש הערים. ואפשר שהיו מרוחקות מדי, ולא מצאו הארבעה צורך להרחיק על מנת לקחת שלל נוסף. ומכאן שרב היה השלל שלקחו משתי הערים לבדן. ומה לקחו? צידה לדרך, זה אכלם, וזה ברור. וכאן מסתתרת מלכודת, שתיבת אָכְלָם אפשר לקרוא אֲכָלֵּם במובן אשמידם, אביא עליהם כלה. ואכן כך יתגלגלו פני הדברים.
ועוד לקחו הרכוש. וזה – נוסף על חפצים וכלים – נשים ואנשים. שאברם חוזר, מחזיר עמו את הנשים ואת העם. כלומר לקחו עבדים ושפחות, ואלה מעמדם כמעמד רכוש.
ומה עוד לקחו?
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם
זה פסוק מוקשה. שהיה לכתוב את לוט בן אחי אברם ואת רכשו. אבל כתבה תורה אחרת. ומה מתברר מן הנוסח האחר? רכושו של לוט הוא באמת של אחי אברם, של הרן, ולא של לוט עצמו. ודבר זה פירשנו קודם לכן, במחלוקת הרועים, ואפשר לשוב וללמוד שם.
וילכו
בפסוק הקודם כתבה תורה וילכו. ואז שבה וכותבת וילכו. מה זה?
זו הבדלה בין כל רכוש סדום, לבין לוט ורכושו. שהתורה כאן מעידה שאף על פי שישב בסדום להשתקע – והוא ישב בסדם – אין הוא בשר מבשרה, ואין רכושו רכושה. וזה הרמז הקל עומד לזכותו, ועל כן ינצל בעתיד מן החורבן.
והוא ישב בסדם
וקודם אמרה ויאהל עד סדם, שלא התערב בתוך אנשי העיר ובתוך ענייניה. אבל בחלוף הזמן הפך לתושב סדם ממש. ואם נקח בחשבון כל אלה, הרי שמצד לוט נועדה כל ההרפתקה הזאת לצורך חילוצו מאחיזתה של עיר, שרבתה רעתה מאד מאד.

שבח והלל לה' יתברך על אלה הדברים המדברים בי.
והרבה חיסרתי ופגמתי, ובעזרת ה' ובחסדו יושלמו הדברים ויתוקנו.
הגאווה והגדולה לחי עולמים. הדעה והדבור לחי עולמים.
אור ליום חמישי בשבת נח, כ"ט בתשרי התשע"ה, יפו.

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים: אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s