אין איל (בראשית י"ד, כ"א – כ"ד)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך: ויאמר אברם אל מלך סדם הרימתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ: אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם

פשט הפסוקים
מלך סדום מבקש מאברם שיחזיר לו את השבויים בלבד, ושייקח לעצמו את כל הרכוש אשר השיב מן המלחמה. אברם דוחה את האפשרות שמלך סדום יתפאר שהעשירו, והוא נשבע בה' שלא ייקח דבר לעצמו. אבל על שכר לוחמיו אין הוא מתפשר, ונותן להם את חלקם בשלל.

התבוננות
ויאמר מלך סדם אל אברם
וזו שיחת שני מלכים, שכן אברם הוכתר, והוא החזק מבין השניים, ותוכן השיחה מעיד. שאין מלכים ששים לוותר על שלל.

תן לי הנפש והרכש קח לך
קריאת פשט: בני האדם שהשיבות מן המלחמה – אלי. והשלל אשר השיבות – אליך.

קריאה אחרת: תן לי הנפש והרכוש. כלומר: אני רוצה הכל.
קח לך אל תקרי לָךְ, אלא לֵךְ. כלומר, קח את עצמך ולך.
את הקריאה הזאת דוחה הכתוב, שכן תשובת אברם מתייחסת על הקריאה הראשונה.

עוד קריאה:
תן לי הנפש
מלך סדום מכיר בהיותו חסר־נפש, והוא מבקש את נפשו של אברם. משראהו שב כמנצח מן המלחמה, אחרי שהביס צבאות אדירים ממש, רוצה מלך סדום להדבק באברם, לשאוב ממנו אומץ, ללמוד את דרכיו, את יכולותיו ואת סגולותיו הייחודיות לו. כך שניתן לראות כאן איזה רמז לכך שמלך סדום מבקש להיות אדם טוב יותר, אמיץ יותר, והוא מבקש את קרבת הצדיק על־מנת שילמד מדרכיו. אברם, כמו שנראה מיד, דוחה אותו על הסף.
אבל הכתוב טומן בחובו עוד עניינים. מה זאת אומרת שמלך סדום הוא חסר־נפש? לכל הדברים נפש. יש נפש חי ונפש צומח ואפילו נפש דומם. היאך ייתכן שלמלך סדום אין?
תשובה אחת לשאלה זו תגרוס שמלך סדום הוא מן המתים. שנפש – כח חיים היא. אם נזכר בסיפור אליהו המחייה את הילד המת – נראה כי הכתוב מספר שבילד לא נותרה נשמה. אליהו, בחסדי ה' וברחמיו, משיב את נפש הילד. כלומר הילד חסר נשמה, והוא מקבל תחתיה נפש, וזה מספיק לחיים. (אחר כך יצא הילד לחפש את נשמתו, וזה כבר סיפור אחר).
האם רומזת התורה שמלך סדום הוא מן המתים? אני אינני סבור כך. אלא שיצתה גזרה מלפני הקב"ה, ומהפכת סדום ועמורה ואדמה וצבויים נחתמה. אמנם ינסה אברם לשנות את החלטת האלוהים, וזה מבחן לו ואנו נלמד במקומו, אבל מלך סדום – בעיני התורה בנקודה זו – כבר שייך אל עולם המתים, ואין בו עוד נפש חיה. על כן מבקש הוא את הנפש.
עוד אפשר שראה מלך סדום בעיני רוחו שאברם עושה נפשות. כשם שעשה נפשות בחרן, אפשר שעשה נפשות במסע השיבה. כלומר – לא זו בלבד שהשיב השבויים למקומם, אלא השיבם לה'. אין דעתי נוחה עם אמירות שעל פיהן הרביץ בהם תורה. אבל נוחה מספיק לחשוב שראו האנשים את הליכותיו, את יושרו, את עוז רוחו, וממילא דבקו בו, בקשו להעתיק את חייהם מסדום ולהצטרף אל השבט האברמי המתגורר בכנען.
עניין זה מסביר היטב את בקשתו של מלך סדום – תן לי הנפש. שראה שבני המקום ששבו לא מתכוונים להשאר, ותבע את אשר לו בפה מלא.
ואברם דוחה אותו מעליו ונותן לו את הפך דבריו: את הנפש משאיר עמו – את הרכוש מותיר למלך סדום. שאין עניינו של אברם ברכוש, אלא באחד, וממילא אין לו צורך ברכוש – לא כאמירה נזירית, אלא משום שעשיר דיו הוא.
[אפשר לומר כי טמן מלך סדם מעין מלכודת לאברם – שידע שאם יבקש הרכוש יתראה כרודף בצע, על כן ביקש הנפש וכביכול ויתר על הרכוש, ביודעו שהדברים יתהפכו ממילא. אפשר שכך, אבל אני – אין נפשי נוטה לזה.]

הרימותי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ
שני דברים כאן: ה' אל עליון, שמלכיצדק אומר אל עליון, אבל אברם מזהה אותו בשמו: השם. ואזכרנו זה. ואיש לא פצה פה ואיש לא צפצף. כלומר קיבלו עליהם את הכרעת אברם שה' הוא אל עליון והוא קונה שמים וארץ, ולא סתם אל עליון קונה שמים וארץ. האל של מלכיצדק הוא האל הפילוסופי, המניע־הבלתי־מונע, הסיבה־הראשונה וכו', שקיים רק כי זרם בפילוסופיה דורש את קיומו למען הסדר הטוב, ולאל זה אין שום מעורבות בכל אשר נעשה תחת השמים, ובאשר נעשה בשמים עצמם. שהוא קיים לבדו, מעין אידיאת קיום שכזו, ואין לה דבר ולא־כלום, ואין צורך ביותר מזה.
אבל אברם מעביר את האל ממצב פילוסופי למצב אישי, ומכאן למצב אמוני, או למצב דתי. ואין המשמעות כאן הלכתית, אלא פנים־נפשית, שלאדם הדתי קשר אישי, ישיר ועמוק עם האלוהים. שמשוחח עמו, רב עמו, כועס עליו, נפגע ממנו. נותן לו מקום בחייו, מקבל אותו, דוחה אותו. לקיום האלוהי אין בעיניו ערך T או ערך F בלבד, שמהם לא נגזר דבר. קיומו של האלוהים הוא חיוני לחייו של האדם הדתי, והוא גוזר ממנו הן התנהגויות חברתיות (טקסיות, קהילתיות, מסורתיות) והן התנהגויות אישיות.

הערה
קיומו של האל בעיני המאמין הוא בעייתי ביותר, שכן בדרך כלל מאמין המאמין בקיומו של האל. לא באל. וזו בעייה. דנתי בה במקומות אחרים, וכאן אומר בקצרה:
האל איננו קיים.
זו איננה אמירה ישותית (אונטולוגית, השייכת לתורת היש), אלא אמירה הכרתית, (אפיסטמולוגית, שעניינה תורת ההכרה).
מה הכוונה?
– הכוונה היא שהאל שונה מאיתנו ככל הניתן, גם בעניין הקיום. שאין אנו יכולים לתפוש דבר וחצי דבר בנוגע לאל, בכלל זה את קיומו. טובו של אלוהים, רעתו, קנאתו, חסדיו – כל אשר אנו מייחסים להאלוהים – אין בהם דבר אחד מובחן הברור לנו – ושוב אומר אני: בכלל זה קיומו.
– הכוונה היא שאי־קיום איננו מהווה גורם מגביל בעבור אלוהים. אלוהים איננו כפוף לחוקי הטבע, בכלל זה לחוק הסתירה ולחוק השלישי הנמנע.
אלה הן אמירות שמן הלוגיקה, והן באות לעקור את האל מן הלוגיקה.
שכן הכפפת האל ללוגיקה כמוה כאמירה שהאל הוא דבר שמן הטבע, ואם הוא דבר שמן הטבע, הרי שאין הוא אלוהים כלל וכלל, ועל־כן ממילא אינו קיים.
מה שברור לאדם הדתי, ואני כותב בשמי בלבד, הוא שאני משתף אלוהים, את האלוהים, ה' הווי"ה אלוהי ישראל, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, האל המתגלה למשה – את האל הזה – בכל אספקט של חיי. אני עצמי מכניסו אל המערכת, כופה אותו על עצמי, ועוצמת אמיתתו בחיי גדולה מכל אמת אחרת, גם אמת שאין עוררין עליה, והיא מקובעת בי ככל הניתן. אמת ה' יתברך גדולה מאמיתת 2=1+1, שכן זו אמת שבטבע, ואילו הוא אמת שלא מן הטבע. ואין לי ספק כי חותם אמיתתו טבוע במשוואה הגדולה הזאת, כשם שטבוע במשוואות בסיסיות גדולות ודגולות אחרות. אבל אמת ה' נפרדת מהן, שאין היא ידועה לי, מובנת לי, נתונה לי כלל וכלל.
על כן אומר אני: האלוהים איננו קיים. זה לא מפריע לו בפעולתו ולא מפריע לי באמונתי. שאין לי אמונה כלל, אלא ידיעה. והיא שלי ושלי בלבד. אין אני יכול להעבירה לאחרים, ואין הם יכולים לקבלה ממני. עליהם, אם חפצים בכך, ללכת בדרכם שלהם על מנת שיבואו לידי ידיעה. זה קשה מאד, ואינו מומלץ כלל. ואם חפצה נפשך והכריעתך לנסות – נסה. לכל היותר תפסיד את כל אשר לך, וחייך הקודמים יימחקו, ותסבול צרות רבות ורעות.

דבר שני:
קנה קונה במשמעות יוצר, בורא, אדון. אבל לא בכדי, שכן שורש ק.נ.ה כאן, ועיקרו מורה קניין, שבבקשו של מלך סדום את הנפש וכו' הרי שאומר אני בעליהם החוקיים. ואברם מזכיר לו, ברמז עבה במיוחד, לא אתה בעלים ולא לך האנשים, ולא לך הרכוש. הכל בידי שמים. הכל.

הרימתי ידי
מעשה שבועה, וחכמינו פירשו. וכן וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק (שמות י"ז, י"א), שלכאורה נצרך אברם להתגבר על ספק שתקפו, שאולי עייפה נפשו מן המלחמה, ועל כן עלה בו הרצון בחומריות, שיש בה מן הנחמה לנפש עייפה, והיה לו להתגבר על הרצון הזה. ולמעשה לא היה כך כלל, שאברם דבק באחד כל־כך, וידע שיטמון לו פח (עמלק=ספק, רומז למלך סדום) ועל כן אמר: הרימותי. לא עכשיו, בעת שעומד מולו, אלא קודם לכן, הרבה קודם לכן, כשניצח את הארבעה, ונסו מלפניו, והיו לוחמיו אוחזים בשלל, אז – בעבר – הרים ידיו לה' אל עליון ואמר: לא אקח דבר מן השלל. וכאשר פגש את מלך סדום פנים אל פנים, אמר לו: הרימותי, ואין אתה מפתה אותי בחומר.

אם מחוט ועד שרוך נעל
וזה משפט מוזר, שהיה לנו לחשוב שיאמר לא אקח דבר מקטן ועד גדול – למשל: מחוט ועד מקנה צאן ובקר, או מחוט ועד כסף וזהב. אבל אברם אומר מחוט ועד שרוך נעל, כלומר מקטן עד קטן.
מלך סדום אומר: תן לי הנפש והרכוש קח לך. רכוש – אותיות שרוך. כלומר בהזכירו את השרוך, הרי דוחה את הצעת הרכוש, ומכאן שבהזכירו את החוט, דוחה את הצעת הנפש. מה בא הדבר ללמד? חוט מרמז על חטא. והנפש אשר השיב אברם – נפש חוטאת היא, שהיא מסדום ועמורה. אבל השיב הנפש ממש, ועל כן אין הנפש חוטאת עוד. כלומר אומר לו אברם: את הנפש החוטאת לא אקח, ואת הרכוש לא אקח. אבל אם ירצו השבים ללכת עמי, ילכו עמי, שאין הם שלך אלא של קונה שמים וארץ.
אברם לא לוקח אותם עמו, כאילו היו שלו, שכן הם אינם שלו, אבל גם אינו מונע מהם ללכת איתו. הוא כן מונע ממלך סדום לקחתם אליו, שחבל על נפשות שעשו תשובה, שישובו למקום טומאתן.
כך מיישבים אנו את הדברים.

ולא תאמר אני העשרתי את אברם
והם בעמק שוה הוא עמק המלך, ועדים רבים לשיחתם. ומלך סדום אינו יכול להוליך את האנשים שולל ולומר: אני העשרתי את אברם.
דבר אחר: דבריו אל אברם ולא תאמר אני העשרתי…. ציווי הם. אברם מצווה את מלך סדום שלא יאמר את אלה המלים, שאין רצונו לשמוע שקרים. ומלך סדום פוחד מאברם, שראה עוצמתו ועוז רוחו, והוא אך הוכתר, שחדש הוא על כס המלכות, או שאך קם מתבוסתו. והוא מציית למנצח.
עוד: לא תאמר אני העשרתי: שלא יאמר שהביא את מדרגת אני שהיא מדרגת מלכות (וזה תואם לפירוש) אל מדרגה עשירית. לא בצד קדושה (כתר), ולא בצד שכנגד. וכן שלא הביא את אברם למדרגה עשירית, שאברם הוא מדרגה שביעית, וזה מקומו. ועל כך נשבע לו האלוהים עצמו (אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, בראשית נ').
וזו אזהרה חמורה למלך סדום, והוא מציית, ואין להוסיף עוד.

בלעדי
אני אינני מקבל דבר, אבל השאר שעימי, הם מקבלים את חלקם, וזה ברור.
אבל מבליע דבר: בלע – די, שאחת מחמש הערים היא בלע, שכתוב ומלך בלע היא צער. שאולי – אולי – מלך סדום המוכתר הוא מלך בלע, ששאר מלכים מתו בקרב, ומלך בלע פרש מלכותו על כולהם. כלומר אברם מבליע רמז שלא יבולע לו, למלך בלע, אם יניח לדרישותיו. ואם לא יניח – יבולע לו עד מאד.
כלומר: בלע – די – שדי לך במה שיש לך, ואל תוסיף לבקש עוד.
[ואת מלך בלע היא צוער פירשנו במקומו. ולצוער תפקיד חשוב בדורות הבאים, שמשה רואה עד צוער, שראה עד שנצטער, וראה בצערם של ישראל, ורב היה לו.]
וכל זה פירוש רחוק.
דבר אחר: לשון שבועה, הבטחה או התחייבות (נוסף על המשמעות הרווחת).
ומוצאים אנו ביוסף: בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה, שיוסף נשבע שהדברים לא באים ממנו, אלא מן האלוהים, ואין מקומו שם.
ופרעה אומר חזרה: בלעדיך – שמבטיח ליוסף – לא ירים איש את ידו ואת רגלו.
כאן אומר אברם: נשבע, לא אקח דבר (ועל כך הרים ידו), ואלה שהלכו עמי, הם יקחו.
ועוד בישעיהו מוצאים אנו: בלעדי, אני ה' ואין עוד, וזה מתאים ללשון שבועה.

רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו איתי
ובכלל זה תושבי סדום החוזרים בתשובה, שחלקם חוזרים לביתם, וחלקם הולכים עם אברם.

ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם
חלקם בנפש וחלקם ברכוש. ואין מלך סדום רשאי להתערב בחלק אשר יקחו, שחלקם הוא, ולא חלקו.
וגם לזה מלך סדום מציית.

שבח והלל לאל חי עולמים על אלה הדברים הנפלאים שעברו בי.
ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן. והרבה חיסרתי ופגמתי.
הכתר והכבוד לחי עולמים הלקח והלבוב לחי עולמים.
אור לרביעי בשבת חנוכה (מקץ), כ"ה בכסלו התשע"ה, נר ראשון, יפו.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s