ברית בין הבתרים/סיפור יהודה ותמר

א.ר.ו.כ

מקבילות בין הסיפורים על דרך דרש ורמז, אשר עלו לפנינו במהלך פירוש החלק הראשון של ברית בין הבתרים

טבלה

 

אם כן, אלה הם המקבילות, ככל שמצאנו. מה רצוננו לומר בעניין?

רצוננו לומר ששני הסיפורים משתקפים זה בזה, ושסיפור יהודה ותמר מאיר את ברית בין הבתרים באור אחר. זו איננה ברית מיסטית בין אברם לבין האלוהים, המערבת מעשי כשפים למיניהם.
זוהי ברית שמהותה חיבור, בדומה לברית הנישואין בין איש ואישה, והיא מביאה עמה תולדות.
בסיפור יהודה ותמר, יהודה הוא כל־יכול. הוא הפעיל והוא העושה, והוא הלוקח, והוא היורד, והוא זה שנותן ערבון לתמר השואלת – במילותיו של אברם מה תתן לי? חייה של תמר נתונים בידו, וברגע מסויים הוא אף מצווה להרגה.
בברית בין הבתרים תפקיד הכל יכול ובעל הכחות כולם שמור לאלוהים, כמובן. והוא זה אשר נותן ערבות לאברם, אשר שואל מה תתן לי?
(וכאן הבדל גדול בין הסיפורים, שתמר פעילה מאד, והיא עושה למענה ולמען הגנתה. ובבין הבתרים אברם פעיל, אבל רק מכוח ציווי, ולא מכוחו שלו. את פעילותו של אברם אנו מוצאים לכל אורכם של הסיפורים הקשורים בו, אבל בנקודה זו ממש הופך אברם מפעיל מאד, לסביל מאד). את ההבדל הזה אנו נסביר בכך שאברם נדמה – לצורך הברית – כאישה הבאה בברית הנישואין עם בעלה. ומשום שאת תפקיד החתן ממלא האלוהים, הרי שפעילותו של אברם נדחקת לגמרי, והיא תגלה במלואה רק אחר כך, כשם שנגלתה קודם לכן. ועלינו יהיה לבדוק האם קיים שוני בין פעילותו בעולם קודם הברית, לבין האופן שבו פעל בעולם אחריה.

ואם אצל יהודה ותמר זוהי התחייבות נוכח פני הציבור שהנה אנו בונים בית ומצטרפים אל הקהילה כחברים מלאים, והבאנו ילדים לעולם, הרי שגם בברית בין הבתרים זו הצהרה מאת האלוהים בדבר דבקותו באברם לעולם. זה עניין גדול מאד, שכן מה מצא אלוהים את אברם ראוי לדבר מעין זה? ושמעתי וראיתי שאלות מסוג מדוע בחר באברם דווקא (והרשת מלאה בזה). שהרי אנו נתקלים באברם לפתע פתאום, מבלי שהתורה מסבירה מדוע בחר דווקא בו. ואני נוטה לחשוב שפנה ה' אל רבים וטובים מאנשי העולם הקדום, וצווה אותם ללכת להם, כשם שציווה את אברם. וחלקם נענו, וחלקם לא. ומתוך אלה שנענו, נמצא שרק אברם לבדו עמד בכל התביעות והתעלולים שהציבו בפניו החיים, ועל־כן הוא אשר בסופו של דבר נבחר להיות אבינו. שבסופו של דבר – אחד היה אברהם, ואת אחדותו אין לברר אלא דרך החיים עצמם. לא באמצעות תכונות ופוטנציאל, אלא דרך ההתנהגות ברגעים המכריעים של החיים.

בעניין ההקבלה שבין החותם, הפתיל והמטה, לבין העגלה, העז, והאיל – נראה לי לומר שהחותם מסמל את ברית המילה החתומה בבשרנו (ואנו מברכים על כך בכל־יום, בברכת־המזון) – מחד, ואת חותמו של הקב"ה אמת – מאידך, וכרוכים הדברים, וכן, משיר השירים, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך –  וזה תפילין. הפתיל מסמל את פתיל התכלת כמובן, והמטה – את מטה האלוהים שביד משה. כלומר תמר מבקשת מיהודה את הברית ואת האמת, וכן את הדת וסמליה, ואת שבט ההנהגה. בכך יכיר אותה, כאשר תנצור בתוכה את זרעו, וכאשר יהא עליה לפקוח עיניו, כשילך שולל אחר פחדיו וזעמו, ואלה יעוורו את עיניו. על כן ישבה בפתח עינים. וכשם שהקשנו מסיפור תמר ויהודה בכללו, כך נקיש מתוך פרטיו: שהעגלה (תפילין), העז (עוז וגבורה) והאיל (ציצית) עדים הם לברית שבין אלוהים ואברם, וכן שבהם מקיים אברם את המצוות הללו, על אף שחי קודם שנתן תורה לעמו ישראל ביד משה.

ולסוף הדברים נאמר שאם מברית יהודה ותמר נפרץ פרץ, ועל ידו בא לעולם איש־בן־פרצי, והוא אשר יתגלה בעת הגאולה וינהג את העם אל הנצח, ונשמחה ונגילה, הרי שמברית אלוהים ואברם בא יצחק ועל ידו איש־בן־יצחקי, הוא יעקב הוא ישראל, והוא אשר מהווה מקור חיים לעולם, עם כל התלאה ועם כל הכאב שהושתו עליו, בעת שירד עליו העיט, וגם אחר כך, כשהשיב אותו אב-רם למקומו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s