אין איל (בראשית ט"ז, א' – ד') (חלק ב')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר: ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי: ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה: ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה

התבוננות – המשך
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה
תיבות כמו מיותרות: אשת אברם, הגר, המצרית, שפחתה. שאת כל אלה אמרה תורה בפסוק הראשון. כלומר יכולה היתה לכתוב ותקח את הגר. או: את שפחתה. אבל חזרה תורה ואמרה: שרי אשת אברם, הגר המצרית, שפחתה, ברחל בתך הקטנה. למה?
ונראה לי לומר שאמנם אמרה שרי לאברם שיבוא אל שפחתה, ועל פי פשט הדברים – וכשם שכתבנו בפירוש הקודם – אברם מסכים לכך. אבל הפסוק הזה מאפשר לחשוב אחרת. שאמנם שמע לקולה, ואולי הנהן לדבריה. אבל שמע לקולה, שאין היא חפצה בכך באמת, ועל כן לא בא אל הגר מרצונו וביוזמתו. ומשרואה שרי את הדבר, לוקחת היא את הגר המצרית, שפחתה, ונותנת אותה אל אברם אישה לו לאשה. ויש בזה מעין קרבן עצום שמקריבה שרי, והתורה מעבירה את רגשותיה הקשים דרך החזרתיות על השמות ועל התארים. הפעולה היא איטית, ארוכה, מתמשכת, ואין היא נעשית בלא משים. כל פרט נוכח שוב ושוב ושוב, במלואו. שרי אשת אברם. מה היא עושה? היא לוקחת את הגר המצרית שפחתה. היא נותנת אותה לאברם אישה. שתהיה לו לאשה.
אלא שבין פעולת הלקיחה לפעולת הנתינה בא מקטע של ציון זמן ומקום מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, המאריך עוד את התיאור, את הקושי של שרי, וזה תפקידו הדרמטי של המקטע הזה מבחינת מקומו במשפט/בפסוק. ובכך זכינו לפרש אחת את התנהגותו של אברם, לִזְכוּתוֹ וְלִזְכוּת נאמנותו. נבדוק כעת את תוכן הדברים:
מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ואין ספק כי הדבר מעיד על גילו – שהוא כעת בן 85 שנים, שבא לכנען בגיל 75, ואולי רומז הכתוב לגילו הדוחק. שזרע הובטח, והאיש זקן, בא בימים, ועדיין לא בורך בכל, וזרע הובטח, ומאין יבוא? וכן רומז כי הגר נגישה לאברם שנים הרבה, תשע או עשר שנים שהתה באהלו, ולא עלתה על לבו. ועל כן הקושי הגדול, שקשה לאדם לבוא אל אשה שהכיר שנים הרבה, ולמד להתייחס אליה באופן מסויים. ומשיבוא אליה ישתנו פני הדברים, ומי ידע כיצד?

ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה
לאברם אישה. שוב. ואנו הרי יודעים היטב. וברי כי המצלול אישהּ־אִשּׁה משחק כאן תפקיד חשוב.
ובעבורי בנקודה זו, המעשה שעשתה שרי, הקרבה גדולה היא משל היתה עקדת יצחק. שעקדה תקוותה להביא ילד לעולם, ועקדה אהבת אברם, והביאה עליה צרתה, וכל זאת לשמע דבר ה', שהבטיח ארץ וזרע. והקרבתה שבכאן הקדמה היא להקרבה שלאחר־מכן. ועל כן ראוי לה שיחליף האל יו"ד של שמה בשתי ההי"ן, שאחת בתוכה והשנית בבעלה, שנשמתה ונשמתו לנצח אחוזות, ונראה במקומו.

ויבא אל הגר
אלה הן שלוש תיבות טעונות עד מאד. והן נעות על ציר רוך וקושי. ואברם עושה כן על פי מצוות שרי, ולא מרצונו. כך על פי פירוש זה במקום זה. (והרי אמר דברים אחרים קודם לכן, שזה טבעו של הפירוש, שאומר כאן את אשר הוא יכול, ואומר במקום אחר את אשר הוא יכול, והדברים ידועים).

ותהר
ואין איש יודע כי כך היה. רק אנו הקוראים. והגר תתוודע לעניין זה בעוד איזה זמן.
וכן אין אנו יודעים כמה פעמים ידעה עד אשר הרתה. ואפשר שידעה פעם אחת בלבד. ואפשר שידעה פעמים.
ועל דרך רמז נראה כי תיבות ויבא אל הגר ותהר עולה למספר הִוא נתנה לי מן העץ ואכל שאומר אדם לה' אחרי שחטא. ועולה הדבר עם פירושנו, שהיא – שרי הפעם הזאת – נתנה לי מן העץ – זה הגר – ואכל – זו הבּיאָה. ואם כך, אולי חזר אברם על חטאו של אדם, ואולי תִּקן. וראינו בחלק א' של פירוש פסוקים אלה, התייחסות נוספת אל עניין הגן, וברי כי אין מקריות בדברים. שעניין אדם-חוה-נחש מכיל בתוכו עתידים רבים, בהם, כפי שראינו היטב, גם עניין שרי-הגר-אברם.

ותרא כי הרתה
וכעת יודעת הגר.

ותקל גברתה בעיניה
וכעת יודעת שרי.

ועוד נשוב אל ראייתה של הגר, ואל עיניה, בהמשך הדברים.

ואשר חיסרתי יושלם, ואשר פגמתי יתוקן, וודאי רבו חסרונותי ופגמי.
אור לשלישי בשבת במדבר, ראש חודש סיוון, 45 ימים לעומר, יפו.

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ

myselfon2

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s