אין איל (בראשית ט"ז, ה' – ו')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך: ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה

פשט הפסוקים
שרי מתקוממת בשל הבוז שמפגינה כלפיה הגר, והיא מתעמתת עם אברם בנושא. אברם עונה כי שרי יכולה לעשות בהגר כרצונה, והיא – שרי – מענה אותה.
הגר בורחת.

התבוננות
ראשון נשים לב למימד הזמן, שוודאי עבר זמן ארוך מעת שבא אברם אל הגר, ועד אשר ראתה כי הרה היא, ועד אשר קלתה גבירתה בעיניה. ולמען הסדר הטוב, כבר בפסוק הקודם היה עלינו לתת את הדעת על משך הזמן שחלף בין ביאתו של אברם אל הגר לבין הריונה, ולבין השינוי שחל בהתנהגותה. מה קרה בפרק הזמן הזה? מִשִּׁפְחָה ביישנית ולא נודעת, הפכה הגר את עורה. יש להניח שהפסיקה לציית לשרי, ואולי אף למעלה מזה, החלה לרדות בבני הבית, משל היתה הגברת הראשונה באוהל אברם. שפחה ירשה גברתה, ושרי לא תוכל שאת. על כן פונה לאברם:
חמסי עליך
שימוש בתיבת חמס ראינו קודם לכן, טרם המבול, ותמלא הארץ חמס, מלאה הארץ חמס, והיא תיבה קשה הנושאת עמה חורבן מוחלט. שרי משתמשת במלה זו, ואולי מרמזת לצרות הגדולות שיביא עמו כל העניין הזה. אבל מעבר לרמז, היא פשוט פונה לבעלה בטרונייה ובטון קשה, ומוכיחה אותו על התנהגותו. שכמו לא ראה את היחס של הגר אליה, ואם ראה, לא עשה דבר על מנת להבהיר מיהי בעלת הבית ומיהי השפחה. ושרי, שמרגישה שכבודה נרמס, ורעה גדולה עולה לה, מטיחה את הדבר באברם. עליך היא אומרת, באחריותך. אתה הגורם לזה.

אנכי נתתי שפחתי בחיקך
פירוש הדברים פשוט מאד, אבל הרמז נאה ביותר, שעולה כמספר החלק המסומן בקו: הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה. והנה הפסוק עוסק באשה שרעה עינה באיש חיקה, באותו מקום ממש שבו אומרת שרי בחיקך. כמו כן מעיד הפסוק באישה שהיא רכה וענוגה, וזה אולי רמז ליופיה של שרי, ולעדינות הליכותיה, מה שמסביר את עניין פרעה בעבר ואבימלך בעתיד (אבל לא את יחסה כלפי הגר). ועוד נמצא הפסוק הזה בפרשת התוכחה הגדולה, פרשת כי תבוא. ומה הקשר לסיפורנו? ויבא אל הגר. כלומר אנו מוצאים הקשרים רעיוניים בין הפרשות, ויש בכך הגיון, שזו פרשת לך לך, ועניינה הליכה, והליכה איננה שוטטות בעלמא, אלא מכוונת מטרה. הולכים למקום כלשהו, ואז, בהכרח, באים אליו. וזה כי תבוא. ומשבא אל הגר, באה גם תוכחה, ויוצא חלציה הוא – אולי – המוכיח.
[וכאן מקום לפרש, וחמק מאיתנו קודם, שכתוב ויבוא אל הגר, ואברם בחזקת נעלם. שכך פותחת התורה את הפרשה הזאת: ושרי אשת אברם; ותאמר שרי אל אברם; וישמע אברם; ותקח שרי אשת אברם; מקץ עשר שנים לשבת אברם; ותתן אתה לאברם. שישה אזכורים של שם אברם, ללמדך שהוא בחזקת נוכח עד מאד. ואז: ויבוא אל הגר. נסתר. כלומר, הסתיר עצמו מעצמו כאשר בא אליה, ולא עשה כן בלב שלם מפאת צערה של שרי וצערו שלו, ודיברנו בזה.]

שפחתי
שנאמר ולה שפחה מצרית ושמה הגר, ונתן דעתנו על כך שמחד השפחה הראשונה המצויינת בשמה היא הגר, והיא מצרית; ומאידך – מצרים היא המשעבדת הגדולה, הראשונה, ושוב נראה כי הגר זו מלאה כרימון בסימנים ובסימני סימנים, ואף בשמה נעוצה אותה הג'רה מפורסמת, היא הגירתו של מוחמד נביא האסלאם, שבן לשושלת הגר הוא, מעיר מכה לעיר ית'רב (שלימים תוודע בשם אל־מדינה). כה מפורסמת הגירה זו, עד שהפכה לראשית הזמן הנמנה אצל אנשי דת האסלאם. וכך הפכנו את הגר בפירושנו זה, גם למסמנת של ראשית הזמן בקרב אנשי דתה, וזה מעניין מאד.

בחיקך
וזו תיבה ראשונית. שחיק ראשון של אברם הוא. שבחיקו התחוללו עניינים גדולים, והגר גם היא בחיקו התחוללה. וחיק מהו? המקום שבו נחקקים הדברים באדם, שקרובים הם אל לבו, הן במובן מרכז, שהם מרכזיים לו, והן במובן לבו הממשי, לב בשר, הפועם דם חיים בתוך צינורות הגוף. ומכאן חוק, שהאדם מגדר בחוקים עניינים שקרובים אל לבו, על מנת לשמר אותם. ופירוש זה רחוק ממני, ואינו נראה לי, ואעפ"כ אניחנו כאן, שהקרבה השורשית – ומכאן הרעיונית – שבין חיק וחוק בעינה עומדת, ואין קשר לדעתי בעניין.

ותרא כי הרתה
תיבת ותרא יכולה להיות מוסבת הן על הגר – ותרא הגר, והן על אברם – ותרא אתה, שכן בזמן שאומרת שרי את הדברים הרי אברם עומד לפניה. שבזמן עתיד הטיית גוף שני יחיד זהה להטיית גוף שלישי יחידה (אתה תלך – היא תלך; אתה תשאב – היא תשאב וכו'). (וברי כי שרי מדברת בעבר, ועל כן הוסיפה ו' בראש הפועל, היא ו' ההיפוך המהפכת את הזמנים מעתיד לעבר, ולהיפך).
על־כל־פנים, אם מוסבים הדברים על הגר, הרי ששרי מתלוננת בפני אברם על התנהגותה הקלולקת של הגר, על הזלזול שהגר מפגינה כלפיה.
אבל אם מוסבים הדברים על אברם, הרי שהיא אומרת לו אתה ראית את הריונה, ואתה ראית כיצד שנתה התנהגותה כלפי, ולמרות זאת לא מצאת לנכון להגן עלי ועל כבודי. הטרוניה היא כלפי אברם, ולא כלפי הגר.
על כן –
ישפט ה' ביני וביניך.
ועל פי חלק זה של הפסוק, אכן מפנה שרי את טענותיה אל אברם, שחולשתו – בכל הנוגע להגר – ניכרת עד מאד.
שרי – שיזמה את היחסים שבין אברם והגר – מרגישה נבגדת, מוזנחת, מחוללת, ואין ביכולתה לשאת זאת. פנייתה אל אברם נועדה להעמידו במקומו – ואותה במקומה. אני האשה – ולא היא. לי הזרע – ולא לה, גם אם הסתבבו הדברים כך שהיא זו אשר נושאת את העובר ברחמה.
שעל פי פשט הדברים שרי רואה את הצאצא של הגר כשייך לה, שאמרה: אִבָּנֶה ממנה (אבל הוסיפה אולי וידעה מדוע). כמו־כן, ועל מנת לחזק דבריה ולהעמיד את אברם בפני מחדליו, מביאה שרי את ה' אל העניין. הוא ישפוט ביני וביניך – שאני צודקת, ואתה אינך. וזה מחזיר אותנו אל ראשית הדברים: חמסי עליך. עליך, ולא על הגר.

ואקל בעיניה
מה שהיה כבד – ולכן בעל כבוד – הפך לקל, פְּחוּת משקל. ובקלות הראש הזאת יש מן הקללה ומן הקלקול. וכן על דרך הטבע: הגר הרה ועל כן עולה במשקל, ועם המשקל הפיסי, הוסיפה גם לכבודה, ואילו שרי פתאום – ביחס אליה – קלה. הכובד הפיסי הופך להדרת כבוד שאופפת את הגר, והיא נוהגת קלות ראש בשרי הקלה ממנה.

הנה שפחתך בידך
אפשר הנה במשמעות הרי כמו אומר "הריהי בידך, מה רצונך ממני?" ואפשר שהיא איננה בידיה. שמרגע שבא אליה אברם, ומצאה חן בעיניו, בחזקתו היא. מי שהיתה שפחת שרי, איננה שפחה לה עוד, כי אם אשת אברם, ועל כן שרי מנועה מלפעול כרצונה.

עשי לה הטוב בעיניך
הוויתור המהיר של אברם על הגר מעורר שאלות גם הוא. הנה באת אליה, והנה הרה היא ויולדת לך בן, כדבר ההבטחה. על מה ולמה נוהג אברם בחפזון כזה, ומדוע ממהר הוא להסיר הגנתו מהגר, ונותן אותה ביד שרי? מדוע אין הוא משכין שלום ביניהן, או מבהיר להן את המעמד המשפטי של הילד – אמנם הגר יולדת, אבל הבן לשרי. וכאן נוכל רק לשער שעל־פי דרך מצרים, היא דרך הגר, היולדת היא המקבלת את המעמד הבכיר בבית, ואין מעמדה הקודם של הגבירה קובע. ואילו על פי חוקי המזרח הקדום – עליהם מתייחסת שרי – השפחה כפופה לגבירה בכל העניינים. כלומר עומדות כאן שתי גישות משפטיות שונות, ואין דרך ליישב. על מנת לדייק אכתוב כי אין דרך פשוטה ליישב, וככל הנראה לא ייושבו הדברים לעולם. אבל יום אחד יוכרעו, לכאן או לשם, באמצעות המלחמה. וברי כי לטעמי יוכרעו לכאן.

עוד: אם נשוב ונבחן את דברי אברם, ונחלק אותם אחרת, הרי שאומר לשרי – עשי לה הטוב. אל תפגעי בה. נהגי בה בדרך טובה.
ואז מוסיף תיבת בעיניך, וכאן מדרש אל תקרי: אל תקרי בעיניךְ אלא בעינוייךְ.
שרי יכולה לבחור באחת משתי הדרכים, והיא בוחרת: ותענה שרי ותברח מפניה.

והגר היא המעונה הראשונה והיא הבורחת הראשונה, ושוב מזכיר סיפורה שלה, כפי שהתרחש באוהל אברם ושרי, את סיפור עם ישראל במצרים.

וחסרונות ופגמים ימלאו ויתוקנו.
יום רביעי בשבת נשא, ט' בסיוון התשע"ה, יפו.

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ

myselfon2

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s