אין איל (בראשית ט"ז, י"ג – ט"ז)

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי: על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד: ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל: ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם

פשט הפסוקים
הגר נפרדת מן המלאך וקוראת לו בשם: אתה אל ראי היא אומרת, ומסבירה. בהקשר זה אנו למדים כי הבאר (שנקראה קודם לכן עין) נקראת כעת באר לחי ראי, ככל הנראה בהשראת השם הראשון. אחר כך יולדת הגר את ישמעאל, ומהקשר הדברים אנו מסיקים כי היא שבה אל אוהל אברם, כאשר אמר לה המלאך.

התבוננות
ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי
ותחילה כתב מלאך ה', ועכשיו ה'. מה זה? שתחילה כתב מן הצד, כמספר כל־יודע, וכאן כותב – ובכן, מן הצד כמספר כל יודע, ובכל זאת מזווית הראייה של הגר. למה אני אומר? כי כתבה תורה: הדבר אליה, ונותן את תחושתה העמוקה, שיש מי שדבר אליה, אל תוכה ממש, וראה לעומקה, והיא – גם היא ראתה. על כן קראה לו אל ראי, ואמרה אתה. שראה אותה ממש, וחוותה את הראייה המפלחת, וידעה שצדק בדברו אליה, שעל אף שברחה, רצתה לשוב אל אהל אברם, רצתה לשוב לשם, ללדת את בנו. על־אף הגבירה, על אף הגבירה ממש. ששם מקומה, לעת הזאת, ושם עליה להיות למען דורות רחוקים. ובעוד שנים תיעקר, כי ייפקד מקומה, ונראה שם, אבל ידעה שרואה אותה אל תוכה, וזיהתה אותו, וקראתו – אתה, במחווה אינטימית, קרובה, נבואית. למה נבואית? בגלל שורש ב.ו.א, וכן שאמרה תורה ותקרא שם ה', שדבר עמה ה', ולזה אין זוכים הרבה, ומי שזכה נביא ייקרא. וכן שלא טעתה – שמלאך ה' המדבר אליה – מסך הוא, שליח המפרידה בינה לבין האלוהים, אבל היא לא טעתה, לא הלכה שולל אחר מראה עיניים, אלא השכילה לראות באותו אדם – או דמות אדם – הנגלה אליה – את האלוהים עצמו. את השם עצמו. וכן הדבר, שאחד הוא האלוהים, והגר לא הפרידה את הדובר מן המקור. וזה לזכותה, וכן לזכות אברם, שכל ייחודו בכך שהבין את הייחוד ודאג להעביר את מסקנותיו לדורת הבאים, על מנת להפיץ האמת בעולם, את אמונת הייחוד, ושני מייחדים ממעיו יצאו, האחד מכיל והאחר מדיר, שהאחד רואה אחדות, והאחר אחידות, ומחלוקת עזה שוררת ביניהם, ותשרור עד אשר יבוא שילה, אם לא מעבר לזה.

כי אמרה
בלבה. ומכאן שאכן זכינו לראות את הדברים מן הזווית שלה.

הגם הלם ראיתי אחרי ראי
הגם הלם ראיתי משמעותו – עד כאן ראיתי.
אחרי ראי – אחרי שראיתי או אחרי מי שראה אותי.
כלומר – ראתה פעם אחת, ולא האמינה שתראה עוד. וראתה. ואמרה דברי עומק גדולים, שראתה את צד אחור של האל הרואה אותה, שנאמר ראיתי אחרי ראי, וכמדרגת משה היה לה, שנאמר וראית את אחרי ופני לא יראו. וככל שאנו מפרשים את הפרשה הזאת, כך נגלים דברים בהגר שהם לכל הפחות מעניינים מאד, והם אומרים דרשני, שהיא זכתה להגיע למקום גבוה מאד, ולא לחינם הרתה לאברם, ולא לחינם יצא מתוכה עם גדול ועצום ורב, פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו. ועוד בעניין משה, שהוא גם הוא בתחילת דרכו, טרם יגיע לאן ואיך ולמה, אומר קודם בריחתו (כשם שברחה הגר) – אכן נדע הדבר, ואנו נדרוש אכן נודע הדובר, שהגר קוראת שם ה' הדובר אליה וזה על העין, על הבאר, ומשה אחרי שבורח יושב גם הוא על הבאר, ושם מכיר את בנות יתרו, ונושא את צפרה, וקורא לבנו גר – שם כי אמר גר הייתי ואותיות גר של הגר נוכחות עד מאד הן בשם בנו, גרשם, והן בתיאורו את מצבו – גר הייתי, הג"ר – הייתי גר. ועוד, שהגר מצרית באהל אברם, ומשה עברי באהל מצרים, והיא מגורשת, והוא מגורש, והיא ראשית עם, והוא ראש עם ודת. וגימטריה שלו 345, ושלה 208 (כמו יצחק), ופער ביניהם 137, כמניין שנות שרי/שרה, וכמניין שנות ישמעאל, כמו מספרים המספרים את הסיפור הנסתר, שמעבר למלים, שהם מעידים על המצב האחד שבעומק הדברים, ועל הפירוד החיצוני, שהוא חיוני לחיים, לאדם, לסיפור, שאין אדם בלא סיפור, ואין סיפור בלא אדם.

וכל זה מתחולל על העין, שיש כח ראייה במקום, ועכשיו שם העין מוסב, ואין הוא עוד עין כי אם באר, ואם נמשיך להעניק לתיבות את משמעותן הנוספות, הרי שהדברים מתבארים להגר בשיחתה עם המלאך, הוא ה' הדבר אליה, לו קראה אתה אל ראי, ומשהתבארו לה הדברים, והתבהרו לה, שבה אל אהל אברם על מנת ללדת את בנו, גם במחיר התענות תחת ידי הגבירה.

על כן קרא לבאר באר לחי ראי
מי? המלאך? ה'? הגר? אברם? ישמאל קורא לה כך בעתיד? יצחק? איננו יודעים.
על כל פנים, שם באר לחי ראי מתפרש לנו כך: מלאך ה' – הוא רואי – זה הרואה אותי – הסביר לי את הדברים – באר – מכיוון החיים – לחי. שאני – הגר – ראיתי את הדברים מצד הייאוש, המוות, החדלון, אבל ה' הדבר אלי ביאר את הדברים אחרת, מן החיים אל החיים, ועל כן הפיח בי רוח חיים חדשה, ויש טעם לחזרתי אל אוהל אברם. זה פירוש באר לחי רואי.
ואפשר שאחרי שאמרה הגר את דבריה – הגם הלם ראיתי אחרי ראי, פנתה מעם המלאך ומעם הבאר, והחלה לעשות את דרכה חזרה לביתה, אל אוהל אברם. או אז נשאר המלאך לבדו על הבאר, והוא מעניק לה את שמה, ברוח הדברים שאמרה לו הגר. אתה אל ראי, אחרי ראי – לחי ראי.

הנה
הנה כאן, ממש כאן, נוכחת היא תמיד. היכן? בין קדש ובין ברד. ולי מזכירות אלה התיבות את בין האור ובין החשך. ומה ביניהם? אלוהים, שנאמר, אלהים בין האור ובין החשך. כלומר אלוהים לא "שייך" לאור וכן לחושך איננו "שייך", (ובאמת אינו שייך כלל, שכן אלוהים הוא, ומה לו ענייני שייכות), אבל חדי העין יבחינו בו בין הדברים שלכאורה סותרים, אבל באמת משלימים. והנה הוא בין האור ובין החושך, בין הטוב ובין הרע, בסדקים, במחיצות, במקום ההופך את המציאות לשלמה, לרבודה, לרבת פנים, לחידתית, לעמוקה, לסותרת, למיושבת.
בין קדש, אומר הפסוק, ובין ברד. בין הקדוש, הנשגב, לבין היורד למטה, לארץ, ירוד מבחינה זו שאינו נשגב. או בין המקום הקודש – שבו יוקדת אש, לבין ברד שמשמעו בלשון ישמעאל – קר. כך או כך, (ובאמת אין לי אחיזה בתיבת ברד), שֵׁם הבאר כרוך בהיותה ממוקמת בין שתי נקודות במרחב, וממילא בין שתי איכויות שונות. ושם, בתפר שבין לבין, פוגשת הגר את המלאך, מה שתואם את האיכות הביניימית של הדבר שאנו קוראים אלוהים. ועל דרך הרמז שברמז נראה כי הפרש שבין התיבות קדש וברד הוא 198. ונקודת הביניים של 198 היא 99 [מדרש: בין קדש וברד – 198 – בין קדש ובין ברד – 99], ומספר זה נודעת לו חשיבות גדולה אצל בני דת ישמעאל, שזהו מניין שמות התואר שהעניקו הם לאלוהים. ויפה לראות שבאותו המקום שנותן שם לבאר, נחבאים 99 שמותיו שבפי צאצאי הגר, ואחד משמות אלה הוא החי الحي ׁ(נקרא: אַל-חי) ממש כמו בשם הבאר, שהוא מיודע לַחַי, ומשמעו בערבית בעל חיי הנצח, זה החי לעולם.

ותלד הגר לאברם בן
שבה הביתה, ילדה בן, והוא בן לאברם.

ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.
חזרה ועוד חזרה שלא יהיה ספק. הגר יולדת בן לאברם, והוא קורא בשם הבן הנולד לו מהגר – ישמעאל, כדבר ה' הדובר אל הגר. ושיערנו כי ההתגלות ה' להגר מתחוללת גם אצל אברם, ועל כן ידע מה שם יתן לבן הנולד לו מהגר.
וכן שיערנו שאם לא כך היה, הרי שאפשר שסיפרה לו הגר את קורותיה בעת בריחתה, והוא קיבל עליו את דבריה כנאמנים ושלמים לחלוטין.
רמזים: ישמעאל – 451 ; ישראל – 541. ובאותיות: ערבי – עברי. גם בכתב וגם במספר משתכלים השניים זה בזה, מתקוטטים על השם ועל המספר, רבים על כל אשר תחת השמים. ונראה כי זה לרצון ה'.
עוד: ישמעאל עולה באר במדבר, וכן עולה (ידו) בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו, מתוך התיאור של מלאך ה' להגר על הבאר במדבר.

ובפסוק הקודם קורא מישהו לבאר בשם, ובפסוק הזה קורא אברם לבנו אשר ילדה הגר בשם. ומכאן שאפשר עד מאד שאברם הוא הקורא לבאר בשמה – בין אם ידע על קיומה בדרך התגלות, ובין אם סיפרה לו הגר את קורות הדברים.

ואברם בן שמנים שנה ושש שנים
כמניין אלהים, ואחת עשרה שנים אחרי שבא לכנען.

בלדת הגר את ישמעאל לאברם
כמו לא אמרה תורה, היא שבה וחוזרת ומדגישה.
על כן נכפוף ראש בפניה ונכתוב בגדול ובצבע:

הגר יולדת את ישמעאל לאחר שמתעברת מזרע אברם.

אברם הוא אבי ישמעאל.

אברם והגר הם הורי ישמעאל.

הגר היא האם ואברם הוא האב. ואין הוא אב מאמץ, אלא אביו מולידו של ישמעאל, מה שנקרא היום האב הביולוגי. והגר היא האם.

ותקוותי היא כי נחה דעתה של תורה, ואין צורך להוסיף עוד.

ואשר חיסרתי יושלם, ואשר פגמתי יתוקן, וודאי הכברתי בזה ובזה.
אור לשלישי בשבת בלק, שלושה־עשר בתמוז התשע"ה, יפו.

וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד: וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל: וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם

myselfon2

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s