אין איל (בראשית י"ז, ג' – ח') (חלק א')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים: ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך: והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים

פשט הפסוקים
אלוהים מעניק שם חדש לאברם – אברהם, והוא שב ומדגיש את מחוייבותו לברית ביניהם: אברהם יפרה וירבה עד מאד, והוא יהיה ראש וראשון לעמים רבים. האל מתחייב כי הברית הכרותה עם אברהם היא ברית נצחית, והוא מבטיח לו ולזרע שיעמוד אחרי אברהם את כל ארץ כנען לאחזת עולם. פרט נוסף בברית, שאולי לא ראינוהו קודם הוא והייתי להם לאלהים, כלומר הוא מתחייב להיות אל ליוצאי חלציו של אברם, ולא להותיר אותם חסרי אל, או כאלה המחפשים להם אל חדש.

הערה
פסוקים ג' עד ח' מהווים חטיבה אחת מצד היותם הדברים האחרונים הנאמרים לאברם, בכלל זה שינוי שמו. על כן כרכנו אותם יחד.
אבל בגלל אריכות הדברים, נפרשם בשני חלקים.

התבוננות
קודם שנכנס לפרטי הדברים שאומר האלוהים לאברם, נתבונן מעט במעטפת:
תחילה נגלה אליו באל שדי, ואומר לו 15 מלים, והתבוננּוּ בהן בפירוש הקודם.
או אז נופל אברם על פניו, והאלוהים ממשיך לדבר עמו, ואומר 63 מלים. (מתחיל בפסוק ד': אני. מסתיים בפסוק ח': לאלהים). תיבה אמצעית (32): והקמתי.
כל זה לאברם.
ואין עונה.
כעת מפנה האלוהים את דברו אל אברהם. הדיבור עם אברם פוסק, ולא ישוב עוד לעולם. אברם מעתה הוא אברהם, ונאמרות לו 75 מלים. המלה הראשונה הנאמרת לאברהם היא ואתה.
ושוב – אין עונה. ודבר ה' אל אברהם נמשך: 24 מלים והן נוגעות לשרי (שינוי שמה, ברכתה, צאצאיה).
הפעם אברהם נופל על פניו, כשם שעשה אברם, ושלא כקודמו – צוחק ועונה. 10 מלים אומר בלבו, ו־ 4 אומר בפיו: לו ישמעאל יחיה לפניך. אלה מילותיו הראשונות של אברהם בתורה.
ואלוהים חותם הדיבור עם אברהם בעוד 49 מלים, ואברהם שותק נוכח הדברים.
סה"כ אמר אלוהים 226 מלים(!), מהם 78 לאברם, ו – 148 לאברהם.
השאלה הטבעית הנשאלת היא מדוע האריך כל־כך האלוהים בדיבור?
שאלות נוספות שניתן דעתנו עליהן, נוגעות לנפילות האפיים של אברם/אברהם, וכן לשתיקותיו.

כמו כן נעלה את השאלה העוסקת בשם הפרשה. כידוע, אנו נמצאים בפרשת לך לך. הפרשה הבאה, פרשת וַיֵּרָא, תתחיל בפרק הבא, בתיבת וַיֵּרָא.
הפרק שלנו, פרק י"ז, אף הוא מכיל בפתח דבריו את תיבת וַיֵּרָא, ולא זו בלבד, אלא שהוא פרק בעל תכנים גדולים: חתימת הברית בשם ובדם – עם שמם האמיתי של אבינו ואמנו אברהם תחת אברם, שרה תחת שרי, וכן פרט חדש וחשוב עד מאד בברית – שהיא ברית המילה, בריתו של אברהם אבינו. הדבר שאליו אנו מכוונים הוא שתכנים כה גדולים ומשמעותיים, אפשר היה להציבם בראש פרשה חדשה, כלומר שפרשת וַיֵּרָא תפתח כאן ועכשיו, ולא שם ואחר־כך.
ואף על פי כן בחרה תורה לשייך פרק זה לפרשת לך לך, כלומר לעבר, ורק בפרק הבא תיבת וַיֵּרָא תתחדש, ותפתח פרשה חדשה.
יש לנסות ולהבין עניין זה.
מי יתן ויעלו תשובות לפנינו במהלך ההתבוננות.

ויפל אברם על פניו
וזו נפילת האפיים הראשונה בתורה, והיא קשורה קשר הדוק לאני אל שדי שאמר לו. שאנו מוצאים שדבר עמו בעבר, הן בלך לך והן בהבטחות והן בין הבתרים, והנה כאן, לראשונה, מבין אברם את גודל העניין, והוא נופל על פניו, משתטח אפיים ארצה (ובעתיד, כאן או בהמשך הדברים, נסביר מדוע הדגשנו את תיבת אפיים). התגובה המשונה של אברם לנוכחות האל מעידה על עומק השינוי שעבר, על הליכתו בנתיב האמונה ועל השתלמותו בחכמת האלוהות. הוא מבין את אל שדי כאחד משמות האלוהים, ומביע ייראתו נוכח שם זה, היא יראת שמים. ונציין שעד כה ראינו דברים רבים מאברם, אבל לא נוכחנו ביראת הרוממות שאחזה בו נוכח האירועים הגדולים שעברו עליו. והנה נמצאנו עונים על שאלת שם הפרשה. שלא קרא לפרשה וַיֵּרָא, עד אשר לא למד אברם יראת שמים מהי. משהביא לכדי שלמות את הציווי לך לך – נפל על פניו והתבונן פנימה בעומדו מול אל שדי – ואז למד יראה – או אז אפשר לה לתורה להעבירו שלב נוסף: מלך לך אל וַיֵּרָא, וזה יקרה בתום השלמת העניינים שבפרק זה.
ועל כן תיבת וירא "שלנו" עדיין שייכת לפרשת לך לך, כלומר לעבר; ואילו תיבת וירא הבאה כבר תעיד על התפתחות חדשה, והיא תביא עמה את אשר תביא, עד קצה קצהו של אותו רעיון.
ומשעשה כן, למד ייראתו, אפשר גם להעניק לו את שמו האמיתי, שמו שלעולם, וזה יקרה מיד.

וידבר אתו אלהים לאמר
אבל עמד לפני אל שדי, ותחילת הפרק אומר וירא השם (הוי"ה) אל אברם, וכעת אומר אלוהים. מכאן שהתורה מלמדת את אחדות האלוהות. שמצד האלוהות – הוי"ה, אל ש-די, אלוהים – הכל אחד ואין הפרש כלל. אבל מצד בני האדם מתבחנים השמות הללו זה מזה, שכל אחד מהם מייצג פנים של אותה אחדות. דוגמא טובה לכך היא האש: אחת היא האש, אבל פעולתיה מרובות: מחממת בעדינות (חסד), ושורפת בזעם (גבורה), מרככת (מזונות, מתכות), ומקשה (בצקים, חרסים), מלבינה ומשחירה וכו'. כך או כך, נחוצה היא לחיים, שזקוקים הם לחׂם, ואת תיבת חם לקחו החיים, והקיפו בה את עצמם. ומכאן שעצם החיים שתי אותיות יי, והלא הן גם הן ייצוג לשם ה'. (דברים אלה בעניין החיים שמעתי לראשונה לפני 30 שנה לערך, מפי שלמה בר, במסגרת פעילות בית־ספרית בתיאטרון החאן בירושלים, והנה עלו שוב לפני כאן, לאחר שנים רבות).

אני הנה בריתי אתך
פשט הדברים הוא שהנה הגיעה העת, שבה אני מתחיל לקיים את התחיבויותיי, כפי שהבטחתי בברית בינינו. אבל מדוע פותח בתיבת אני? מדוע לא אומר: הנה בריתי אתך בלבד? שלו היו נאמרים הדברים באופן זה, הרי שלא היה הפשט נפגם כלל.
ומכאן שמעידים הדברים על עצמם: אנו איננו פשט, דרשונו. ואם כך נדרוש:
אני הנה בריתי
שהאלוהים מגלה לאברם דבר גדול מאד על עצמותו. אני ובריתי אחדים המה. כמו אומר: הנה, ראה, אני בריתי. ואיזו ברית היא זו? הברית אשר כרתי אתך. והראה לו את אשר יש להראות. ועל כן בריתו של אברהם אבינו היא הגדולה שבבריתות, והיא האלהים עצמו, כפי שהעיד האלוהים עצמו ממש כאן, בתורתו שלו.
עוד: את דבריו פתח האל בשם אל שדי, אבל את חתימת הברית יעשה בשם אחר, והוא אני הנה בריתי. וגם אברם יקבל שם חדש, שם הברית, שסיים את פרק החניכה הזה, ומתחיל לו פרק חדש. ומה שמו? אברהם. וניתן דעתנו על כך שתיבות אני הנה בריתי עולות שם בשם: שם האלוהים בשם אברהם, שם אברהם בשם אלוהים. (אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, והנה שמותיהם פתוכים זה בזה).

והיית לאב המון גוים
ומקשר בין הצגת הברית לאברם, לבין היותו ראש בלאמים, שכן עמים רבים יצאו ממנו, וזה עניין גדול. שאחד היה אברהם, אבל האחד הזה, כמו האחד ההוא, מתפרט לכדי רבים, ופעמים רבות אלה הרבים אינם רואים עין בעין ופועלים ככוחות סותרים זה לזה, המתפקדים כנפרדים בתוך האחד. לטעמי – זוהי מידתו של אברהם. שעולה השאלה מדוע הוא? ורבים מחפשים את התשובה, מדוע הוא, מדוע הוא, שלא נאמר בו דבר טרם פנה אליו האלוהים, ולפתע פתאום, כך סתם, ויאמר ה' אל אברם. (נכון הדבר ששושלת משפחתו נזכרת קודם הפניה אליו. אלא, כך אנו טוענים, היא נזכרת דווקא משום שעמד בנסיונותיו, ולא להיפך, כלומר מתקיים כאן מעין תזמון לאחור, שאחרי שעשה כך וכך, יש להקדים מעט על קורותיו, וזו טכניקה סיפורית מעניינת מאד, ומשמשת עד היום, גם בחדרי העריכה של הקולנוע והטלוויזיה). ואפשר, וכבר כתבנו בעבר, שאמר לרבים וטובים – לך לך, וחלקם הלכו להם, ונסה אותם עוד ועוד, והלכו ומעטו, שקשו עליהם הנסיונות, ולבסוף נותר אברם לבדו, בחזקת אחד היה, זה אשר מסוגל לשאת בחייו – בדרך חייו – את הריבוי שבתוך האחד, ואת הפכו.
(וניתן דעתנו על כך שראש בלאמים – שראש וראשון הוא ללאמים רבים, עולה בגימטריה והיית לאב המון גוים. אב אחד – גוים רבים, והביטוי עצמו הוא שער לריבוי שבאחדות ולחילופו. ועוד גימטריות נפלאות יש כאן, ומי שיזכה ילמד ויבורך, ועדיף שילמד, ואז יזכה ויבורך).

ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם
שינוי השם
. והוא נחוץ עד מאד, שכן מיד יפרט האל את פרטי הברית, והיא על סף חתימה, ובדם תחתם, דמו של אברהם. ויש לדאוג שהצדדים החתומים על הברית יודעים את שמם האמיתי, ומזדהים בו. וגימטריה ולא יקרא עוד את שמך אברם עולה זאת אות הברית. שלא זו בלבד ששינוי השם הוא חלק בלתי נפרד מן הברית, אלא שקול הוא לאות הברית ממש, כשם שנתן את הקשת בענן לאות ברית, כך שינוי השם, הוספת האות ה"א אל תוך שמו, היא אות ברית כשלעצמה. כך מסמל שינוי שמו של אברם מעבר בין מצבים – המצב שטרם הברית (אברם), למצב שאחריה (אברהם). גם כאן מסייעת הגימטריה להבחין בין המצבים: בספר שמות מעידות המילדות באזני פרעה שהנשים העבריות שונות מרעותיהן המצריות. אבל התורה כותבת שם בכתיב חסר כך: לא כנשים המצרית העברית. שתי התיבות המסומנות בקו תחתון עולות גם הן ולא יקרא עוד את שמך אברם, ואם נשלב אותן בסיפורנו, נפרש שעניינן המעבר של אברם מן המצרית – הגר, שהיא כעת אם היורש היחיד, אל העברית – זו שרה, שמיד תקבל גם היא את שמה, ותלד בקרוב את יצחק. אברם הוא אבי ישמעאל, וישמעאל הוא בכור לאברם, ואמו היא המצרית. וזה טרם החתימה. אבל אברהם הוא אבי יצחק, ויצחק הוא בכור לאברהם ולאמו, העברית. וזה רק אחרי חתימת הברית. (ונציין כי שרה איננה עברית מכחה שלה, אלא מכח היותה אשת אברהם, שהוא העברי.)
כלומר השם, הברית, והבנים, כולם כרוכים זה בזה, וכולם נוכחים כאן ברמיזה שדרך המספר.
ובעבר כתבנו דברים בעניין השם והברית, וכדאי לשוב ולקרוא, שהדברים מתבררים היטב. נזכיר כי שם כתבנו שנתינת השם באה עם ההפרדה מן המקור, שכאשר דבר אחוז במקורו, הריהו חסר שם פרטי, ורק משנפרד ממנו מקבל את שמו שבעולם. מכאן ייחודתה של בריתו של אברהם אבינו: שמקור הדברים כולם, האחד הגדול והבלתי נפרד לעולם, אלוהים, מפריד את אברהם ממנו בכך שקורא לו בשם, ויחד עם זה אברהם לא נפרד, שקיבל את שמו מן האחד. כלומר בריתו של אברהם אבינו היא יסודית ועמוקה, והיא מייצגת את אחת מסתירות היסוד הנוכחות עד מאד בחיינו: סתירת האחד והריבוי. וכיהודים, בשמירתנו את ברית המילה, אנו שבים ומשחזרים את אותו מעשה גדול שהתחולל בין אדם לבין האל: שאנו מפרידים את הילוד ממקורו וחוגגים את יציאתו אל החיים, ובה בעת אנו מכלילים אותו, מאחדים אותו עמנו, שדמו נמהל בדם העם כולו. ואלה דברים גדולים, וטוב לשתוק בהם. מתי המעט שקוראים את אלה המלים, טוב להם שיסכרו פיהם, יהגו בדברים בלבם וימשיכו הלאה, ששתיקה יפה לחכמים עד מאד, וביתר שאת כאן.

ולא יקרא
מן הפועל לקרוא שעניינו קריאה (בספר), וכן קריאה (בקול), פניה לאדם או לקבוצת אנשים באמצעות דיבור. במקרה זה שניהם תקפים. שבתורה לא יקרא עוד שמו אברם, שהתורה תכתוב אך ורק אברהם מעתה. וכן בפניית קריאה בקול. אלא שאנו איננו מוצאים בתורה פניות אנושיות אל אברהם, אלא פניות אלוהיות בלבד. שקודם דיבר אליו בשמו הקודם, ואמר אל תירא אברם, ומעתה והלאה כשידבר אליו או כשידבר עליו, יאמר תמיד: אברהם. ובעקדה יאמר: אברהם, והוא יאמר – הנני, ולאחר מכן יאמר המלאך אברהם אברהם, ושוב יענה – הנני, וכל זה במקומו. בפירוש פסוק א' בפרק זה, אני אל שדי, דיברנו על השתלמותו של אברם באלוהות: שמשהגיע ליראת ה', עבר שינוי מהותי, ושינוי שמו כרוך בכך שקנה את מידת הייראה. והנה אנו רואים כעת את הדברים בעין, שהאלוהים עצמו אומר באותו מקום לאברם: אל תירא, שאומר לו שלפי כוחו ומעלותיו באותה השעה – עדיין לא מוכן הוא לייראה, עדיין לא קנה את זאת המעלה, ואילו כאן, משבא לידי יראה, השתנה עד מאד בפנימיותו, בתודעתו, ושינוי פנימי זה מקבל ביטויו בשינוי שהוא כביכול חיצוני – הוא שינוי השם.

והיה שמך אברהם
וזה עולה בגימטריה צדקה ומשפט, שהקריאה בשם אברהם מכילה את אשר יודע אלוהים על אוהבו, על אברהם הנאמן: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו (פרק י"ח, פס' י"ט). ואנו מפרשים כי הסיפא, את אשר דבר עליו, טמון בדיוק כאן, כאשר מעניק לו את שמו באומרו והיה שמך אברהם. כלומר, כבר כאן, כשקורא לו בשמו החדש, יודע האל את יושרו ואת צדקתו, ומעיד על עצמו – את אשר דברתי עליך – זה והיה שמך אברהם.

כי אב המון גוים נתתיך
הדרך המקובלת לראות את החלפת השם היא כאילו הוסיף אות ה"א לשמו, ולא בכדי מקובלת היא. אבל אפשר גם כך: אב (ר) המ־ון, כלומר לוקח את שתי התחיליות של תיבת המון, מצרף אותן לשם אברם, ולמעשה מחליף אות ם' סתומה (סופית) של אברם בשתי אותיות ה"מ, של המון. את הסרת אות ם' סתומה, נפרש כהסרה של איזה דבר שגורם לחסימה, לסתימה (והוא כמובן משל להסרת הערלה בברית הפיסית החתומה בבשר ובדם). כעת נוותר עם שלוש אותיות אבר, ותיבה זו הרי עניינה ברית ויסוד, מצד הגלוי, ומן הצד הרומז ברור שהיא תיבת ברא משוכלת באותיותיה. נשאל מה ברא? ומן השאלה עצמה נקבל אברהם, וזה יפה מאד. כמו כן אותיות מ"ה עולות למניין אדם שנמשלת בריתו של אברהם אבינו לבריאת האדם ממש, לבריאת אדם בכלל. כמו נברא אברהם מחדש. כעת נשלב בדברים אלה את הוספת אות ה"א לשמו, ונבחין שאות ה"א צלילה צליל הרוח, ונקבל שכאילו חוזר על תהליך הפחת החיים באדם הראשון, ויפח באפיו נשמת חיים, כלומר הפיח רוח חיים באברם כאשר הפכו לאברהם. רוח חדשה, חיים חדשים.
בפתח הדברים כתבנו בבלי דעת, שהמלה הראשונה הנאמרת לאברהם היא ואתה (פסוק ט'). בפסוק אומר ה' לאברהם שהברית תשמר לדורות, ומתוך כלל הדברים אנו מבינים שזו ברית נצחית, ברית עולם. הפסוק בנוי כך שתיבות אברהם ואתה את צמודות זו לזו, וזה שייך לענייננו משום ששלוש תיבות אלה עולות ויפח באפיו נשמת חיים. כלומר הדברים שהעלינו כפירוש מן הצליל, טמונים בפסוק כרמז מן המספר, וזה נאה מאד.

עד כאן חלק א'.

ואשר חיסרתי יושלם ואשר פגמתי יתוקן, וללא ספק מלאתי חסרים ופגמים.
ערב שבת דברים שבת חזון, ח' באב התשע"ה, יפו.
ומי יתן ודברים אלה יצטרפו לתפילות בני ישראל בדבר בניין בית שלישי, ויבנה בית מקדשנו בהר הבית בירושלים. במהרה. בימיכם. אמן.

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים

http://wp.me/pYhik-Ri

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פירוש בראשית, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s