אין איל (בראשית י"ז, ג' – ח') (חלק ב')

א.ר.ו.כ

ובחרת בחיים

ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים: ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך: והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים

התבוננות
והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו
והפרתי
פשט הדברים ברור ויש בו משום חזרתיות: כשם שהבטיח קודם לכן, שב וחוזר על ההבטחה: יהיו לך צאצאים רבים ביותר, מגווונים עד מאד, עמים רבים תעמיד. אפשר לראות את אלה הדברים כמעין שיופים אחרונים בניסוח הדברים קודם החתימה על הברית. ואני מתכוון מעין, משום היותו של המבטיח אלוהים. עובדה זו יש בה משום להרגיע, שכל הדברים הנאמרים, כוונה אינסופית מאחוריהם, והם יתקיימו ללא ספק. אולי לא בדרך המיידית, לא זו שהיינו מצפים לה, אבל הם יתקיימו, כך או כך, הפוך או ישר, מעלה או מטה, על אף ועל חמה, יתקיימו גם יתקיימו.
אבל בעומק הפשט, יש כאן חידוש גדול. כאשר ברא את העולם אמר האלוהים: פרו ורבו – אתם – ביניכם לבין עצמכם. אבל כאן אומר והפרתי – אני עצמי אפרה אותך.
נשאל: במה אפרךּ? ומיד נענה: במאד מאד. בשני מאודות. מה נפיק מזה? מאד אחד הוא ישמעאל, והשני – יצחק. בהמשך הפרק תרחיב התורה בנושא זה, ותאמר כך: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. שב ומבטיח את אותה הפריה ואותה הרביה לישמעאל – במאד מאד, שעולה בגימטריה לגוי גדול, שתי התיבות האחרונות בהבטחה לישמעאל, ומתאים לו מבחינת המספר, ההיקף, השטח, שגדל והתפשט עד מאד. כלומר יש הבטחה לאברם (עדיין בגדר הדברים הנאמרים לאברם. וברי כי אפשר לחשוב על הדברים אחרת – כאילו מרגע שהופיע שם אברהם, הרי נעלם אברם. ואני אין לבי נוטה לזה, שיש להפרד מאברם בעדינות ובנחת, שגדול הוא מאד, וכבודו במקומו מונח). נחזור ונזכיר – (שארכה הערתנו) – הבטחה לאברם במאד מאד, והיא מתפרטת אצל ישמעאל, באותן תיבות ממש. אם כן, איה מאד מאודו של יצחק? הוא טמון אצל אברם. כלומר יצחק הוא יורש המאודות של אברם. נסביר שוב, מכיוון האלוהים אל אברם: ישמעאל מקבל את מאודותיו מאיתי, מאת האלוהים הדובר אליך כעת, כן? אני אפרה אותו במאד מאד. אתה – אל תדאג לו; ואילו מאודות יצחק נמצאים אצלך אברם, והוא יקבלן בירושה ממך. ובמצרים נראה את בני ישראל, פרים ורבים ומשריצים ומעצימים במאד מאד. והנה ניכר כי בני ישראל – הם בני יעקב, יראו בעיניהם – דווקא במצרים – כיצד מתקיימת את ההבטחה אשר מבטיח ממש כאן האל לאברם.

ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו
לשון אב הנותן את בתו לאישהּ, ולשון הולדה – ממך יצאו. שאברם, רגע לפני הפרידה משמו – כבת הוא לאל. וכשם שהאב נפרד מבתו ההולכת אחר אלופה, כך נפרד האל מאברם, בהבטחה שיעמיד גוים רבים, ומלכים ממנו יצאו. הפן הנקבי שבאברם מקבל בפסוקים אלה מקום נרחב, והוא מתחיל, כמו שראינו, בהבטחת ההפרייה – האל יפרה את אברם, והוא ממשיך כאן, כשם שפירשנו. ונזכור את אירשנה, שם עלו לפנינו דברים דומים.

והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם
שלושה המה בברית: האלוהים, אברם, זרעו. ועם הזרע לעולם ועד. ומכאן שיש לשוב ולברר את שאלת הזרע. ואם, כשם שראינו, הבטיח לישמעאל בנפרד מתיבות אלה – ולא כלל אצלו ברית עולם, הרי שכאן טמון סוד זרעו של אברם – והוא ביצחק.

להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
וכאן גרעינה ומהותה ועצמותה של ההבטחה, לטעמי. לא הזרע והארץ, וברי כי חשובים הם עד למאד מאד, אלא היותו של האלוהים, הוי"ה, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב – בורא עולם־בראשית בכבודו ובעצמו – הוא יהיה לאלוהים לנו ולזרענו וזאת ברית עולם. גם אם יקרה המקרה, ויגורש מארצו, וגם אם זרע מעט יעמיד – האלוהים אלוה לו, ומלווה אותו בכל אשר יפנה. זו ישועת העם, זו הצלתו, זה אורך ימיו, מאור עיניו, שמחת חייו. והנה אנו, הקוראים בדורות אלה, עדי ראייה אנו לדברים, שחזינו במו עינינו.

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך
איזוהי?
את כל ארץ כנען
כולה. כל כולה.

לאחזת עולם
שעיני העולם כולו חוזות בה, אחוזות בה. בה ובזרע אברהם שבתוכה.
ואם אין זרע אברהם בתוכה, נשכחת היא, ריקה, אין עיני העולם אוחזות שם כלל.
וכשזרע אברהם בתוכה, אחוזת עולם היא.
כך תדע אם זרע אברהם בתוכה, אם לאו.

והייתי להם לאלהים
שב ומזכיר וחותם הדברים. ואברם הולך מעמנו, ותחתיו קם אברהם.
 

הביטוי זרעך אחריך מופיע חמש פעמים בחטיבה הזאת – שלוש מהן בשני פסוקים אחרונים אלה, וברור כי הוא מהותי עד מאד להבטחה, לברית, להסכם, לעתיד. והוא ברור בפן הטכני שלו, לזרעך אחריך – לבניך ולבנותיך. וגימטריה לזרעך אחריך עולה בדיוק בנים ובנות, וכן עולה אירשנה, שעלה לפנינו כאן, שהירושה – לבנים ולבנות היא, לזרע שיעמיד אברם לעולם.
וכאן גם טמונה המחלוקת העולמית: מי הזרע? ואנו נאמר ישראל, ואלה יאמרו ישמעאל, ושלישים יאמרו בני עשיו אליפז, שגם הוא עולה למספר לזרעך אחריך.
ולי ברור כי ישראל, ולהם ברור כי ישמעאל, ולההם ברור כי בני עשיו.
שהמלחמה הזאת מן האלוהים היא, ולמיטב הבנתי (שככל האדם גם בי פועם הרצון ליישב) מן המלחמה הזאת עולים ופורחים החיים, גם אם במחיר דמים כבד עד מאד, וגם אם במחירים אחרים, מוסריים, אנושיים, כבדים לא פחות.
[בהמשך הדברים נראה כי הביטוי לזרעך אחריך, מופיע גם בהקשר של יצחק – שטרם נולד – לזרעו אחריו, ועוד נראה כי הוא אינו מופיע בהקשר של ישמעאל כלל. לישמעאל יש הבטחה אחרת, והיא איננה עולמית.]

אור ליום השישי בשבת ואתחנן, ט"ו באב התשע"ה, יפו.
ט"ו באב. התשעה?

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים

myselfon2

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אין איל, משה, פרשת לך לך, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s