שיחה עם אלוהים (21)

– נו, מה עכשיו?
– כלום, שיחה.
– ומה בפיך?
– שלוש בריאות בראת באדם.
– כן…
– ועל כן אנו ריקים ריקים ריקים
– כן…
– ועל כן אנו חייבים למלא את הריק המוחלט הזה שבפנים
– עצור, עצור. תתחיל מהתחלה, שגם אחרים יבינו.
– טוב. אז ככה: בריאה, זה כבר כתבתי פעמים רבות, היא פינוי. אתה מפנה את עצמך ממקומך, ונוצרת בריאה, לשון בור, באר, מקום פנוי, חלל פנוי, ומשבראת את עצמך ממקומך, יש כעת מקום להווצרות של דבר חדש, שאיננו אתה. זה יש מאין. האין מתפנה, נוצר יש. 
– זה לא קל להבנה בכלל. 
– ממש לא. מה זאת אומרת האין מתפנה? אם הוא אין, לאן יש לו להתפנות? הרי הוא איננו, הלא כן?
– נכון מאד. אז מה אנו רוצים לומר כאן?
– כמה דברים. אחד: אלוהים הוא מעבר להבנתך. לא משנה כמה אתה חכם, או חושב שאתה חכם, או את, אלוהים לא ניתן להבנה. זה חשוב מאד, ובלי זה אי אפשר. 
– אי אפשר מה?
– אי אפשר לעסוק בשאלת האלוהים. אחרת, וזה בדיוק מה שקורה עלי אדמות, אנשים, גם אלה הנחשבים חכמים, מכפיפים אותך להיגיון שלהם, או למוסר שלהם. זה יוצר להם סתירה, והם, כמו כלבים מוכים, לא מבינים שהסתירה מעידה על כך שהנחות היסוד שלהם שגויות. מתוך הסתירה הם מסיקים שאתה לא קיים, או שאתה לא טוב, ואז הם מריעים תרועת ניצחון: אלוהים לא קיים, אלוהים לא טוב/לא מוסרי. זבל כזה מעולם לא ראיתי. 
– אבל אני באמת לא קיים. 
– כן, אבל את זה נסביר אחר כך. זה יותר מדי לזרוק על אנשים, שממילא לא מבינים הרבה. 
– עזבו אותך עכשיו איזה אלף קוראים. 
– אם היו לי עשרה קוראים, אולי מחציתם היו עוזבים, אבל משום שיש לי שניים או שלושה קוראים בלבד, חזקה עליהם שיישארו לקרוא עד הסוף. אולי אחד יעזוב. 
– אז למה כל זה? 
– כי אני חייב לכתוב. חייב. זה צורך שלי, וזה גם מה שאשאיר אחרי. אין כאן ילדים לדאוג למחר שלהם, אתה יודע. 
– יודע. כל־כך חבל לי עליך. 
– חבל מאד. אבל זה מה יש וחייבים להמשיך. 
– אז תמשיך.


 

– כל זה נכתב לפני שניים עשר יום, ומאז התקשיתי לחזור ולכתוב. קשה לי לדבר איתך כאן. 
– כי האתר פנוי מיניה, ומכאן שאני אינני כאן, ומכאן שעם מי תדבר, ואיך?
– אז מה? לשנות את השם? שוב?
– רעיון מעניין, דווקא. 
– החלל הפנוי, אולי?
– אולי. עוד רעיונות?
– לעיני כל ישראל?
– לאאאאא….
– הבלוג של איל בר כוכבא?
– אפשר. 
– לא יודע. בכל מקרה, מתקיימת כאן סתירה נאה, ועל כן ניוותר, בינתיים, עם זה. 
– כרצונך. 
– כרצוני. הכל כרצונך, לא?
– נשים. הן כרצוני. 
– זה די מדהים, שהן כרצונך. 
– כן. הן מביאות חיים, אתה מבין?
– כן, מבין. רק הייתי יכול לחשוב שאולי נוסח הברכה עבור גברים יהיה – שלא עשני כרצונו?
– אפשר לגלגל את זה כרעיון. 
– אני לא מצליח לדבר איתך. לא כמו שצריך.
– אני כאן. כשתדע, תתקשר. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה שיחות עם אלוהים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s