שיחה עם אלוהים (23)

– ובכן
– ובכן מה?
– עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה…
– שיר יפה, האמת.
– יפה מאד.
– העורך כאן מתערב לי בצורניות של הפוסט, וזה מפריע ומעיק.
– אז תוציא אותו להורג.
– הייתי מוציא, אבל אין לי כיתת יורים, כסא חשמלי, גיליוטינה, עמוד תלייה, חבל.
– אתה אדם מסכן ומוכה. לאנשים רגילים הדברים הללו הם טריוויאליים.
– גם אני רגיל.
– אם היית רגיל, היתה לך לפחות כיתת יורים אחת. לפחות.
– אז מה, שיחת שטות?
– לא, באמת העורך מתערב לי והקו הקטן בתחילת כל משפט גורם לו להתנהג כמו צ'ארלס מנסון, לפחות.
– ככה זה עם מחשבים.
– וזה נגמר בה.א.ל. איים אפרייד, דייב.
– זה מה שיהיה, אולי.
– אתה יכול לגלות לי?
– לא, לא יכול.
– הנה, משהו שאתה לא יכול.
– תפשת אותי, ומעתה אני לא כל יכול, אלא סתם אחד.
– משחק מלים נאה.
– תודה.

– אז כל זה נכתב אתמול או קודם, אתה יודע שאבד לי מניין הימים.
– כן, יודע.
– מה שלומך?
– זה נדיר מאד, אתה יודע, שבנאדם שואל את האלוהים מה שלומו.
– יודע. חבל שזה נדיר. לו היו אנשים פשוט מדברים איתך, ולא מבקשים ומתחננים, ולא עורכים איתך עסקאות בלב מסוג אתה תתן לי, תוכיח לי וכל זה, רק מדברים איתך, שיחת יום יום, מה שלומך, איך אתה, איך היה היום. אתה צריך משהו? דברים כאלה. זה היה מקרב אותם מאד אליך, ואותך מאד אליהם.

– למה שותק?
– מה רצית שאומר?
– אני ממש שונא את השאלה הזאת, וחושב שהיא די דפוקה. לא "רציתי שתאמר" כלום. אבל אם שני אנשים מדברים, או אדם מדבר עם גוש, אז מדברים. אחד אומר משהו, שני עונה, משיב, משלים, מתנגד. תגיד מה ש'תה רוצה, אבל אני לא "רציתי שתאמר" משהו, אלא שתתייחס.
– אבל גם שתיקה היא התייחסות.
– אבל מה משמעותה?
– לפעמים אני לא עונה לך, תסתכל בשיחות קודמות, וזה לא כל כך מפריע לך. כלומר, בכלל לא. אתה פשוט ממשיך, כאילו אתה מבין את השתיקה.
– אבל עכשיו זה אחרת.
– אבל זה לא. זו אותה שתיקה.
– אז אני חושב שאני מבין.
– אתה רואה?
– רואה ושומע.
– ומריח וממשש וטועם.
– כן. ממשש לא ממש, אבל השאר עובדים.

========================
– תשעה באב היום. עיני עיני יורדה מים.
– אני לא רואה שאתה בוכה.
– אני באמת לא בוכה.
– למה?
– אני ריק ומטומטם ומנותק. ואין לי חיבור.
– יש לך.
– יש לי חיבור שכלי, אבל אין לי חיבור רגשי. וכל המצב הזה עכשיו, עם הטירוף של כולם.
– המצב?
– המצב. המרקם המאחד הולך ונפרם. זה לא רק כאן, זה בכל העולם. ויש קורונה, ויש דור של ילדים אבודים, והם כבר גדולים, והם מבולבלים בטירוף, והכל מרגיש כל כך משובש.
– אבל…
– לא אבל. כלומר, כן, יש, ואפילו אפרט, אבל השיבוש הזה מעיק מאד. מאד. נוכח בכל מקום. נוכח בקשיים של אנשים שנדמה כי הם הולכים ומעצימים, בקשיים של מדינות, במצב הגיאופוליטי, בתודעות. כאילו הן נגועות במשהו.
– הן נגועות באמת.
– במה?
– תגיד אתה.
– במציאות. אבל לא זו הנראית לעין, אלא זו הנראית לדעת.
– תסביר.
– מציאות זה אתה. רק אתה. אנחנו בני חלוף. זה תמיד מצחיק אותי שעומד איזה תורן ומכחיש אותך, וברי לכל כי בעוד שלוש שניות פחות או יותר הוא ייעלם ויישכח, ואתה תשאר, ואנשים שוכחים את זה, ומקשיבים לו, לתורן המדבר את עצמו לדעת.
– אתה לא ברור.
– כן, נכון. אני מתנצח עם כל מיני זבלה, במקום להציג את הדברים. אז אתה מציאות. קבוע. קיים. עומד. משתנה לאין סוף, וקבוע לאין סוף, ובתוכך מתאחדים כל הדברים כולם.

– אם אנו בחזקת אפס בתוכך. אבל אנחנו, אנחנו בחזקת יש בעיני עצמנו, אנחנו חשובים, אנחנו משהו, ולפיכך איננו יכולים להתאחד בתוכך.
– לא מבינים כלום. מה אתה רוצה?
– נכון כל מספר בחזקת אפס הוא אחד. חוץ מאפס. נכון?
– נכון.
– אז בהשאלה, אם בני האדם היו מחזיקים עצמם אפס, כלומר בחזקת אפס, אז הם היו אחד. הם היו איתך, מאוחדים באחד היחיד והמיוחד.

– אבל הם לא מחזיקים מעצמם אפסים. הם מחזיקים מעצמם בטירוף, ועל כן נותרים בגדר נפרדים. נפרדים ממך, מהאחד.
– אבל הם לא נפרדים.
– אבל התודעות שלהם נפרדות. נו, אתה רואה מה קורה.
– אבל זה בסדר.
– נכון, זה בסדר. אבל קשה להיות בזה. זה הכל.
– מה היית עושה אחרת?
– אני לא רחום וחנון כמוך, אז הייתי מתערב בטירוף.
– לא היית. כבר דברנו דברים דומים בעבר.
– נכון, לא הייתי. אין אחרת. יש את מה שיש. צריך להתבונן בו, ולהכיר את התבונה שבו.
– ומה התבונה שבו?
– החיים. בחיים יש שלבים. מעבר משלב לשלב הוא לא קל. את זה מלמדות השיניים, שמסמלות שינויים, כן? נולדים בלי שיניים, ואז יש שינוי ראשון, ובוקעות שיני החלב, וזה כואב בטירוף, ואז הן נושרות, ובאות שיניים קבועות, שזה אוקסימורון יפה, וגם זה עשוי לכאוב, ואז הן כואבות בטירוף אם יש חור, או עקירה, או השתלה או מה שלא יהיה, ואז הן נושרות. השיניים הן מחזורי השינוי שיש בחיים, וזה כואב.
– או. קיי, נגיד.
– לא נגיד. זה ככה. הדברים פועלים כך כבר שנים ארוכות מאד. יש תכנית מתאר, ועל פיה אנו פועלים. ושינוי הוא אחד הפרטים החשובים בתכנית.
– טוב.
– אז עכשיו שינוי. וזה כואב.
– איזה שינוי.
– לא יודע בדיוק, אבל זה גלובלי. אתה מבין, הייתה מלחמת העולם השנייה, והייתה השואה, כן?
– כן.
– איפה היית בשואה? איפה? איזה מין אלוהים זה?
– אתה לא יכול בלי ללעוג להם?
– לא. לא יכול. חייב ללעוג.
– נו, לעגת.
– וזו היתה תקופה של שינוי קיצוני. עברנו מהעולם הישן, פחות או יותר, לעולם חדש, טכנולוגי, משוכלל, אטומי, ממוחשב. מפות השתנו, גבולות חדשים נקבעו (על מנת להשתנות שוב), יחסי כוחות חדשים נוצרו. היהודים חזרו לארצם.
– אתה מוטה פוליטית.
– גם אתה מוטה פוליטית. ואז באה תקופה ארוכה מאד של שיניים קבועות. הכל היה ברור פחות או יותר. קצת מלחמות פה ושם, קצת רוע, קצת זוועות, אבל העולם הלך ובנה. ערים, וחלליות, ומטוסים, והיתה ברכה גדולה בכל, והאוכלוסיה צמחה בטירוף. יותר מפי שלושה מאז מלחמת העולם השנייה. היינו אז משהו כמו 2.5 מיליארד, והיום אנו נושקים לשמונה.
– נושקים לשמונה, אתה אומר.
– נושקים. איזה ביטוי יפה.
– כן, יפה.
– כן, כתבתי על זה פעם. לא בדיוק, אבל בערך.
– מה כתבת?
– כתבתי נושקת לאינסוף, וזה היה יפה העניין הזה, להשיק לאינסוף, לנשק אינסוף.

– ועכשיו שוב שינוי. אתה מבין, זה כמו חלוקת תא.
– כמו חלוקת תא.
– כן. חלוקת תא. זה סימבול מובהק של החיים, של התחדשותם, של שינוי. אז האנושות מגיעה למצב שהיא צריכה לגדול, להשתנות, להוסיף חיים. התא צריך להשתכפל.
– אז…
– אז הוא משתכפל. הגרעינים מתפרקים, סליל אחד מקצין לצד אחד, סליל שני מקצין לצד אחר, והם משכפלים את עצמם.
– ומה זה?
– זה תיבת התהודה. ימנים מדברים לימנים בלבד, כמו פוקס וכל זה, ושמאלנים מדברים לשמאלנים בלבד, כמו סי.אן.אן ודומיה. וכל צד אטום לחלוטין לצד השני, כי כך צריך להיות. זו התוכנית שעל פיה עובדים החיים. לפחות אלה שלנו.
– תסכם לי רגע.
– הנה:

א. אלוהים.
ב. אלוהים חיים ומלך עולם.
– ומה היה בין לבין?
– אתה הפחת חיים בדומם. זוכר?

ג. החיים משתכללים מאד מאד באמצעות חלוקה ומיניות.
ד. האדם נוצר, והוא בכלל חיים משוכללים ביותר.
ה. האדם, אף שהוא חופשי, הוא עבד לחיים.
ו. החיים מצווים על חלוקה, על חידוש, על התפתחות.
ז. האדם נענה לקריאה.
ח. הגרעינים בחברה האנושית מתפרקים, הדי.אן.איי, מקוטב, ואז יש מלחמה נוראה.
ט. המלחמה נגמרת (החלוקה מסתיימת).
י. חיים חדשים מפכים בכל

– כלומר, זו תפישה רוחנית של האירועים הפיסיים.
– זו תפישה רוחנית של האירועים הפיסיים, האקטואליים, כן. זה מה שקורה עכשיו. החברה מתפרקת, וזה ממש מפחיד, ולא נעים כלל. זה נראה כאילו סוף, וחורבן. כך זה נראה.
– אבל…
– אבל זה לא סוף וחורבן. זה רק שינוי של המצב הקיים, זה התחיל מזמן, לפני כעשרים או עשרים וחמש שנה, ועכשיו אנו חוזים בגדילה של זה. ההריון הסתיים, והוולד צריך לצאת אל החיים.
– ו…
– ולידות, בעצב הן. מורשתך לנו, בעקבות החטא ההוא.
– אתה חושב שהיא חטאה?
– לא יודע. ככה קוראים לזה, וככל הנראה זה נכון, אבל אין עם זה שום בעייה.
– עם מה?
– אנשים חוטאים. כל הזמן. ככה זה. ומדחי אל דחי, אנו מתקדמים יפה מאד.

=============================
– עבר די הרבה זמן מאז המלים הללו שנכתבו, אבל איכשהו אני לא מצליח להגיע אליך.
– למה זה?
– לא יודע. בשיטוטי ברחובות ובשווקים, מתנסחות לי שיחות איתך, לפחות התחלות של שיחות, רעיונות, שברי רעיונות, ואחר כך זה נעלם. חוזר הביתה, מתכנס לי בקיטון, ואין עוד. נעלם.
– מה מתנסח לך?
– זה נעלם. אני רק זוכר את חתולים חדי־עין מביטים בי, בגלל משחק המלים, אבל דברים אחרים נשכחים. היה גם חתול חמוד נורא עם רגל אחת קדמית, וחשבתי על התלת־רגליים.
– מה עוד?
– אין לי מושג. רק כשזה מתנסח אני חושב שהנה, אחלה, ואחזור ואדבר איתך, אבל זה לא קורה.
– רוצה לספר משהו?
– באחד הלילות השבוע יצאתי להליכה, לעקוב אחרי מסלולם של צדק ושבתאי. היה להם מפגש ירחי לילה קודם, וצילמתי. ראיתי את צדק נעלם מעין, כשירד לגובה מסויים מעל המים. למעלה בשמים היה מאדים, ובמזרח עלה נגה, וזרח בעצמה רבה. עקבתי גם אחריו עד שנעלם מעין. כל זה היה יפה מאד.
– אוקיי.
– אתה רואה? אני מספר והכל פתאום סתמי ולא מעניין כל כך. כאילו נחסם משהו ביני לבינך. השיחות זרמו, הן היו חופשיות. עכשיו הכל מאולץ ונורא.
– אז מה.
– נכון, אז מה. עלי פשוט להמשיך ולדבר איתך, גם אם מאולץ, ומתישהו הדברים ישתחררו. רק שאין לי. העצמיות נפגמה.
– עצמיות בדרך כלל לא נפגמת, אלא אם קורה דבר קיצוני.
– נכון, נכון. אני כותב לך ומרגיש כמו מוות. כמו כלום. איפה אתה?
– כאן, במשלוח הזה.
– זה שיר יפה ומוצלח.
– כן. איפה הייתי בשואה?
– הו, הצלחת להצחיק אותי. תודה. זה די נדיר. אולי נפתח כאן איזה פתח.
–  פתח למה?
– לשיחה. מכיר את הפסוק המשכיל בעת ההיא ידום?
– מכיר. זה עמוס.
– נכון. אז יש ל פירוש חדש.
– פרש.
– אז ככה: בדרך כלל הפירוש הוא שבזמנים רעים או קשים עדיף שלא לדבר, או שמי שחכם לא מדבר, כי העת ההיא מביאה איתה דברים אין  חקר, ועדיף אולי להתבונן, ולא לברבר עצמנו לדעת, כמו שעושים היום, עם הטירוף הזה של חדשות 24 שעות, והרשתות החברתיות, וכולם מדברים ומדברים, מצווחים את עצמם לדעת, והרעש הפך כה נפוץ ובלתי נסבל ומבחיל ומחליא.
– יכולת לוותר המשפטים האחרונים.
– יכולתי, אבל לא וויתרתי. גם אני איני משכיל. בכל מקרה, הפירוש אומר שהמשכיל הוא אתה. אתה הוא זה שמשכיל אותנו, ואנו מברכים על כך – וחוננו מאתך דעה ובינה והשכל, (ויש גם את הנוסח האחר, אבל אני לא נכנס לזה כעת), ואתה – זה שמשכיל אותנו – אתה עובר למצב דומם, כלומר אינך בשיח נשמתי עמנו, אינך משפיע עלינו השכלה בעת ההיא.
– אהה.
– ואז, משום שאינך משפיע לנו השכלה, אנחנו הופכים לעדת קורח, מטורפים, מייללים ומלחיתים, ואנו מתנהגים כמו מפגיני בלפור, או המהפכנים באמריקה, או כמו אנשים שהפסיקו לקבל את השכל שלהם.
וכל זה, אומר הנביא, כל זה מסתכם לכדי עת רעה. ובאמת עת רעה היא.
– יש עוד?
– יש, אבל לא אומר הכל. רק שאם הולכים לקהלת, לשירת העיתים שלו, והולכים לעת ההיא, כלומר 21, כי ההיא גימטריה 21, רואים שהיא עת לקרוע, ובאמת אחד הרבנים כאן, הרב זמיר כהן, קרע קריעה לאחרונה, משום שראה איך שמך מתבזה על ידי ההמון, שבעת הזאת הוא, כאמור, חסר דעה, חסר בינה, חסר השכל. יש רק רוח עוועים שמנשבת באנשים, והם מהדהדים אותה תדיר באמצעים העומדים לרשותם. ובאמת עת לקרוע, כי עת רעה היא.

– אתה תמיד שותק כשאני מפרש.
– יש לזה סיבה. אם תחשוב, תבין.
– חשבתי תוך כדי דיבור. נראה לי שיש לי קצה של רעיון לעבוד איתו.
– מה עוד?
– לראשונה מזה זמן רב, אני מצליח לכתוב לך, לדבר איתך. למרות שאני במצב די ירוד עכשיו. זה משמח.
– שאתה במצב ירוד?
– לא, שאני מצליח לדבר איתך. המצב יחלוף. זה בא והולך, את יודעת.
– כואב כשאת נוגעת.
– זה רלוונטי אבל לא אפרט. וזה שיר יפה מאד.
– טוב.
– טוב. שלום. אדבר איתך. והנה חוה התגלתה לה. זה משמח גם.
– כן. היא מעולה.
– אגיד לה שאמרת, אם אי פעם אפגוש בה. בכל מקרה, אני מעלה את הדברים, לקח לי איזה חודש לכתוב את כל זה, הכל כאן התחלות והפסקות, וזה בטח מבולבל.
– אבל…
– אבל מכיוון שקוראים אותי מעט מאד אנשים, ולפעמים אף אחד לא קורא, אז זה בסדר. להתראות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה שיחות עם אלוהים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s