שיחה עם אלוהים 24 (ראש השנה התשפ"א)

– שלום לך.
– שלום גם לך.
– חג שמח ושנה טובה.
– חג שמח. ראיתי שאתה עובד בחג.
– כן. ככה יצא.
– לא רצית להיות בבית?
– רציתי, אבל האירועים התגלגלו כך שאני עובד בשבת ובחג. אני מניח שאתה מודע לכל הדברים הללו, כי אני מבקש ממך כבר שנים שתוציא אותי מן העניין הזה, של לעבוד בכלל, ושל לעבוד בשבת בפרט, אבל אתה לא מוציא אותי. אז אם לך זה בסדר, למה אני צריך לדאוג?
– אתה מצטט.
– אני מצטט. מעניין אם הקוראים הבודדים שיגיעו לכאן מתישהו יידעו מהיכן.
– לא, לא יידעו.
– אמרת אמרת.
– שוב אתה מצטט.
– נכון, אבל את הציטוט הזה הם יכירו.
– הרבה זמן לא היית כאן. מה מביא אותך?
– ראש השנה, חשבונות הנפש, כל הדברים הללו.
– נו, חשבן את נפשך.
– ובכן, על חטאים שאנו חייבים עליהם מלקות ארבעים
– עזוב, נו. חשבן את נפשך.
– אין לי. הנפש שלי די מתה השנה. אני לא כותב עוד, ולא עושה עוד ולא כלום עוד. אני כן הולך כל יום, ועושה קצת התעמלות, זה נהדר ממש ומציל את חיי. בטיולי הערב השנה ראיתי יפה יפה את שבתאי ואת צדק, הם כל־כך ברורים בשמיים. עקבתי אחריהם הרבה, והתאהבתי בהם עוד. עכשיו יותר נוח לראות את מאדים, בשעות שלי. ובבוקר מוקדם עולה נוגה במזרח, והיא בוהקת ויפה. גילו גז חדש באטמוספירה שלה, זה עשה כאן קצת רעש. אני מחכה שהקיץ הארור הזה ייגמר כבר, מזה חודש אנו נתונים בגל חום מטורף, ואי אפשר לצאת החוצה כמעט, וגם כשאני יוצא בערב, אחרי שקיעת השמש, גם אז אני נשרף מחום. הייתי כותב אחרי שקיעת החמה, אבל החמה לא שוקעת, אלא נוכחת ללא הרף. חמה מאד מאד. אז שקיעת השמש. אני קורא הרבה, משחק שחמט בלי הרף, והפכתי לשחקן טוב מאד. לא הייתי כזה טוב פעם. פעמיים בשבוע אני שולח טופס לוטו בשניים עשר שקלים, מקווה שיתמזל מזלי. אבל איכשהו זה לא עובד, אתה יודע. אני כבר לא מקווה, האמת. שולח מתוך הרגל. אולי פעם יקרה משהו. אולי בכל זאת אפשר לקרוא לזה תקווה. יוטיוב הוא חברי הטוב ביותר. אני צופה שם בערוצים שונים העוסקים בשפה, מדע (בעיקר פיסיקת חלל ומתמטיקה, אבל מקדיש גם זמן לביולוגיה. פחות לכימיה, אולי בגלל שזה התחום שלי), פילוסופיה (התחלתי בשפינוזה, להזכר קצת בימי האוניברסיטה, ועכשיו קאנט, שאותו לא למדתי מעולם), גיאופוליטיקה (תחום מעניין בטירוף), וגם שטויות, כמו חתולים חמודים וכל זה. יש גם כמה ערוצים פוליטיים שאני צופה בהם. הזמנים מאד מאד משונים, הפוליטיקה מטורפת לחלוטין ואפשר לראות בכל מקום תסיסה ואי־נחת, מה שיוצר אווירת משבר תמידית. אני די בטוח שכל זה יהפוך לאלים בזמן הקרוב. זה כבר התחיל, בעצם. ויש את הקורונה הזה, שאין בה יותר מדי, אבל איכשהו היא משפיעה בלי גבול על מיליארדי אנשים. וכמו שהכותרת אומרת, וזה החלפתי השנה, אני מחכה שזה ייגמר. זה תמיד.
– מה עוד?
– השלמתי איתך ועם איך שאתה. לפני כן נהגתי להתלונן כל הזמן שזה מה שיש, ושזו ההשגחה שלי ודי. אבל השנה פתאום שמתי לב לדברים רבים שהם ההשגחה שלי גם. לזה שיש לי מקום לישון בו, ומזגן להתקרר בו, וקפה לשתות, ושלושה אחים נחמדים, וקצת קצת חברים, ושכל טוב, ושחמט. יש לי שנים־עשר שקלים לקוות בהם, ויש לי מספיק כסף לקנות גלידה לפעמים, ולחם, ופירות וירקות. אני מבשל יופי. לצערי אוכל קצת יותר מדי. מזל שאני מוציא אנרגיה רבה.
ויש עבודה, ויש פרנסה, וההורים עשו הרבה מאד למעני השנה, והאחים גם. יש לי הורים. הם עדיין כאן. זה נחמד ולא מובן מאליו. ויש לי לתת מדי פעם לאנשים שצריכים, או לארגונים טובים, וזה יפה מאד.

– היו לי תקופות של פורנו השנה, אבל עכשיו אני נקי. זו ממש התמכרות. ממש. אני לא אוהב את זה בכלל. אבל זה חזק מאד, ונגיש לגמרי, ואני לבד כמעט כל הזמן, וזה איכשהו קורה. אם תרשה לי תפילה אחת, אבקש לנצח את זה. שלא אצפה עוד בכלל. בכלל. אני כותב ולא מאמין לעצמי, ויודע שמתישהו אפול. כן, זו נפילה. כל הבנות האלה הן בנות של מישהו ושל מישהי, ותאמין לי שהם לא רצו שהילדה שלהם תגיע לזה. כמו שאנחנו לא רוצים שהילדה שלנו תגיע לזה.
אם אפשר לבקש ממך, אם תוכל, מלא את בקשתי זו. חזק את נפשי המתה, ועזור לי להשאר נקי. הלוטו יחכה לזמן אחר.

– יש לי ימים של דכאון ושחור, אבל לא הרבה מדי, ואני יודע להתייחס אליהם בשכל. זה לוקח זמן, אבל באיזשהו שלב אני מבין שזה יום שחור ואפל, ואין מה לעשות. רק להיות בבית ולחכות למחר. והמחר מגיע, והוא באמת אחר. בדרך כלל בהיר יותר, ואז יוצאים לטיול והכל בסדר. הבדידות – קשה מאד היא.

– נו, אז בכל זאת חשבנת. לא רע לאדם חסר נפש.
– כן, לא יודע. לא מרגיש לי כאילו חשבנתי. רק העליתי נקודות מחיי היום יום.

– ציפיות לשנה הבאה?
– לא. אני בטוח שתפתיע אותנו קשות עם השגחתך הכללית, וגם עם זו הפרטית. אבל אני לא מצפה מעצמי לכלום, אלא להמשך באותו התוואי. לא תוואי משהו, בכלל לא, אבל הוא שלי. ואני משחק שחמט יופי, וזה נהדר. אולי אקנה לי טלסקופ. אולי אמות. זה יהיה נחמד. אבל עד כה לא מתתי. אפילו פעם אחת. אפילו פעם אחת.
– אתה מערבב חגים.
– ואתה מערבב חיים. אבל אני אוהב אותך. ושתיים ועוד שתיים זה ארבע.
– שנה טובה שתהיה לך.
– גם לך. ולכולם. לאחותי בעיקר. ולאינה, שאני לא רוצה לשכוח. לבלוגרית העצובה והעייפה עם שתי הילדות והכתיבה הנפלאה. שלח לה חסד ונועם. לנעמי. ליקי. לכולם. אפילו לי. להתראות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, שיחות עם אלוהים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s